איך בוחרים נעלי טיפוס?
זו שאלה שכל מטפס מתחיל מתחבט בה: האם לקנות את הנעלים הזולות ביותר? או אולי דווקא את היקרות ביותר (כי הן הכי טובות)? יש בכלל הבדלים בין הדגמים השונים? מה ההבדלים?
תוכן עניינים
מה הקטע עם נעלי טיפוס?
קודם כל הסבר כללי: נעלי טיפוס סלע מיועדות לתת אחיזה טובה במגוון רב של אחיזות רגל ותנוחות גוף. לשם כך, בונים את הנעלים כך שהן טובות במיוחד בשתי תכונות:
- הסוליה עשויה מגומי שיש לו מקדם חיכוך גבוה עם סלע. על הגומי ממנו עשויות הסוליות לאפשר טיפוס בסמירינג, כלומר בחיכוך על אחיזות חלקות. זה יעזור במגוון של טכניקות כמו ליי-באק, ארובות, ואפילו סמירינג על מדפונים או שפיצים קטנטנים. חברות של נעלים מהללות ומשבחות את הגומי שלהן: 5.10 אומרת שהגומי שלהן הכי טוב. חברות אחרות אומרות שהן משתמשות ב-Vibram ועוד כל מיני פרסומות. באנליזה כימית מתברר שההבדלים בין סוגי הגומי השונים קטנים מאד. מחקרים השוואתיים מראים שמטפסים לא הבדילו בין סוגי הגומי השונים בכלל, ונטו לייחס תכונות שונות לגומי, על פי הנעל שעליה הוא היה מודבק....
- צורת הנעל והגודל שלה (קטן מאד) צריכים למנוע כל סיבוב או תזוזה של הרגל בתוך הנעל. זה נותן העברה ישירה של הכוח מן הרגל אל משטח המגע, ודיוק בכיוון ההפעלה של הכוח כלפי המשטח (הגדלת הכוח בניצב למשטח מגדילה את כוח החיכוך). זה עוזר באחיזות של אדג'ינג, בפוקטים קטנים וכו'. הכלל אומר שככל שהנעל יותר טובה בתכונה הזו - היא יותר מדוייקת ומאפשרת עמידה על אחיזות רגל יותר קטנות. זה אומר בעיקר שהנעל היא יותר לוחצת ופחות נוחה.
יש כמובן גם חסרונות בנעלי טיפוס: זה לא כלכך נוח, לפעמים אפילו ממש כואב. אם עושים בהן משהו אחר חוץ מלטפס - הבלאי שלהם, שהוא די מהיר ממילא, נהיה עוד יותר מהיר. מכיוון שלטפס זה ממילא יותר כיף מכל דבר אחר - זה לא נורא.
נעלי טיפוס על פי קטגוריות
נעל קשה או רכה
הקושי של הנעל תלוי בעיקר בעובי של הסוליה. ככל שהסוליה יותר עבה, כך הנעל יותר קשה, ונותנת תמיכה יותר טובה לרגל, אבל מאפשרת עבודת רגליים פחות מדוייקת. ככל שהסוליה דקה, הנעל מחייבת השקעת מאמץ כדי לשמור על כף הרגל ישרה, אבל מאפשרת שימוש מדוייק ועדין ברגל (למשל: משיכה עם הבהונות על אחיזות קטנות).
באופן כללי - נעליים קשות יותר מתאימות למתחילים, ורכות - למתקדמים.
בהונות ישרות או כפופות
בניגוד למה שחושבים, זה לא תלוי רק בגודל, אלא יותר במבנה של הנעל. אם לוקחים נעל שמתאימה לבהונות כפופות, ובוחרים מידה שבה האצבעות ישרות, אז יש הרבה "אוויר" מעל הבהונות, והנעל לא תהיה הדוקה.
ההבדל הוא בעיקר בסגנון הטיפוס, אבל מקובל גם שנעלים עם בהונות כפופות מיועדות יותר למטפסים מנוסים.
חשוב לדעת, שאם הבהונות ישרות בתוך הנעל, ומנסים לעמוד על אחיזה קטנה, הבהונות יתכופפו, וצריך להפעיל כוח כדי לשמור את הסוליה ישרה. בבהונות כפופות אין את הבעיה הזו (זה כמו קרימפ). זו הסיבה העיקרית שנעליים עם מבנה של בהונות ישרות תהיינה גם עם סוליה די קשיחה - כדי לתת תמיכה נוספת לכף הרגל. גם זה מתאים יותר למטפסים מתחילים...
נעליים עם שרוכים, סקוצ'ים או בלי (סליפר)
הדבר הטריביאלי הוא שיותר מהר לנעול סליפרים (רק לדחוף את כף הרגל לתוכם), קצת יותר אטי לנעול נעליים עם סקוצ׳ים, והכי בלאגן - נעליים עם שרוכים. להרבה מטפסים זהו השיקול העיקרי בבחירת נעליים, ולכן הם מעדיפים נעליים עם סקוצ׳ים.
אבל חשוב לזכור, שנעלי טיפוס צריכות להיות פונקציונאליות - לעזור לנו לטפס יותר טוב. לשם כך חשוב להתמקד בתכונה החשובה ביותר בבחירת נעלי טיפוס - ההתאמה לצורת ומבנה כף הרגל.
אופן הסגירה של הנעל משפיע באופן ישיר וחזק על היכולת להתאים את הנעל לכף הרגל של המטפס. נעלים עם שרוכים או סקוצ'ים מאפשרות התאמה מדוייקת למגוון יותר גדול של צורות כף רגל. סליפרים גם באים בדרך כלל עם סוליות יותר דקות.
מהבחינה הזו - שרוכים יותר טובים מסקוצ'ים - בהרבה. נעליים עם שרוכים מאפשרות כיווץ ומתיחה של הנעל לכל חלק לאורך כף הרגל במידה שונה.
נעליים עם סקוצ׳ים אפשר לסגור רק בשני מקומות (או שלשה - לפי מספר הסקוצ׳ים) לאורך כף הרגל. זה אומר שההתאמה הראשונית צריכה להיות כמעט מושלמת. אם צורת הנעל לא מתאימה בערך לצורת הרגל - זה לא יעבוד.
בנעליים עם שרוכים (וגם סקוצ׳ים), הגפה חייבת להיות מאסיבית כדי להחזיק את העומס של מתיחת השרוכים. אפשרות אחת להתגבר על הקושי הזה הוא לייצר גפה עם בטנה (שכבה פנימית). להרבה נעלי טיפוס עם שרוכים יש בטנה, בדרך כלל מבד. הבטנה הופכת את הגפה ליותר חזקה, באמת, אבל היא גם מגבילה את היכולת שלה להתרחב עם הזמן ולהתאים את עצמה לכף הרגל של המטפס.
בסליפרים פתרו את הבעייה באופן אחר. מכיוון שאין להם ביטנה מבד, שמחזיקה את הצורה של הנעל - הנעל יכולה להתרחב באופן משמעותי, ואפילו לשנות את צורתה המקורית.
עם בטנה או בלי בטנה?
הבטנה עשויה לרוב מבד, והיא עוזרת לשמור על הקשיחות ועל הצורה של הנעל. מזהים נעל עם בטנה פי זה שהצבע בחוץ שונה מהצבע בתוך הנעל. הבטנה מקטינה באופן משמעותי את היכולת של הנעל לשנות את צורתה ואת מידה היכולת שלה להתרחב במקומות שהיא לוחצת מאד, ולהתאים את עצמה לכף הרגל.
אז מה העניין? אם זה מפריע לנעל להתרחב, למה יש בטנה? כרגיל, יש כאן המרה עם גורם נוסף: בנעליים עם שרוכים (וגם סקוצ׳ים), הגפה חייבת להיות מאסיבית כדי להחזיק את העומס של מתיחת השרוכים. הבטנה מחזקת את המבנה של הנעל, כדי שהגפה לא תיקרע.
ככל שהבטנה עבה וחזקה יותר, מידת ההתאמה לרגל יורדת, אבל הנעל מחזיקה ליותר זמן.
בסליפרים, כאמור, אין בטנה בדרך כלל והנעל יכולה להתרחב המון.
שטוחות או עם קשת?
בעיקרון, נעליים עם סוליה קמורה, מה שנקרא ״נעליים יותר טכניות״ מתוכננות לטפס במסלולים שליליים יותר. הקשת מאפשרת למטפס ״למשוך״ עם כף הרגל, ולאחוז עם אחיזות יד במתארים שליליים.
לכן, נעליים במבנה שטוח הן יותר למתחילים (כי הם ממילא לא באמת יטפסו מסלולים שליליים) וככל שהנעל יותר קמורה - כך הנעל נחשבת יותר ״טכנית״ ויותר מתקדמת, כומר - היא מתאימה למגוון גדול יותר של טכניקות.
מידות
יש נעלים שהמידות שלהן לפי גודל הנעל (כלומר - מידה 42 היא בגודל דומה לנעל ריצה באותה מידה), ואחרות, שהן על פי הרגל (כלומר - אם אתה נועל 42 בנעלי ריצה, זו המידה שאתה צריך גם בנעל טיפוס). מכיוון שחברות של נעלי טיפוס הן לא עקביות, והמידות שלהן לא אחידות, אי אפשר לתת המלצה מדוייקת על המידות. פעם היו ממליצים לקחת את המידה הכי קטנה שאפשר להיכנס אליה ומבטיחים ש"זה יתרחב, אל תדאג". ההמלצה היותר שקולה היא לקחת חצי מידה עד מידה וחצי מתחת למה שאתה נועל בנעלי ספורט. באופן כללי, נעל הדוקה צריכה להיות קצת לוחצת, אבל לא עד כדי כאב שאי אפשר לסבול.
בכל מקרה, טעות נפוצה אצל מתחילים היא ללכת לחנות, למדוד דגם מסויים, להחליט על מידה, ואז לבקש מהדוד באמריקה לשלוח נעלי טיפוס באותה מידה, אבל מחברה אחרת ו/או דגם אחר.
אז איך בוחרים נעלי טיפוס? על פי השימוש
טוב, ברור שאין לזה תשובה אחת, והנעל האידיאלית תלויה במידה רבה בשימוש. מטפסים מנוסים מחזיקים שניים ואפילו שלושה וארבעה זוגות - כל זוג מתאים לשימוש אחר. אז אולי פשוט נסקור כמה שימושים בולטים ונראה איזו נעל מתאימה יותר לאותו שימוש.
קירות טיפוס
זה הכי קל. בקירות טיפוס, בדרך כלל, לא צריך נעל מדוייקת במיוחד, והקיר מחוספס נורא, כלומר שמצד אחד יש המון חיכוך (שזה טוב) אבל זה גומר את הנעלים נורא מהר (שזה רע).
סיכום: לקיר טיפוס - הנעל הכי זולה שאפשר למצוא. אני אפילו מעדיף נעל קצת גדולה ונוחה, ולא לוחצת כלכך. כזו שאפשר להישאר בה אימון שלם ולא צריך להתעסק כל הזמן בלחלוץ ולנעול בין מסלולים.
יותר מזה: מי שמטפס הרבה בקיר טיפוס וגם בשטח, מומלץ שיהיה לו זוג אחד של נעלים שהוא מטפס איתם רק בקיר, וזוג שני שהוא שומר לשטח. ככה שהנעלים של השטח לא יתבזבזו על הקיר, והנעלים של הקיר - ממילא לא כלכך יעילות בשטח. מי שחושב שזה יותר יקר, להחזיק שני זוגות, שיחשוב אם יותר יקר לחסל שני זוגות מעולים על הקיר במקום אחד טוב ואחד פושט...
טיפוס בחוץ - פייסים
מסלולי פייס בדרך כלל ידרשו שימוש באחיזות רגל קטנות ומגוונות: סמירינג, אדג'ינג, פוקטים, נעילות עקב - הכל. לשם כך דרושה נעל מדוייקת ומעולה. הנעליים הכי צמודות, מתאימות לרגל ולוחצות שאפשר למצוא.
סיכום: לפייסים עדינים- נעל מדוייקת, צמודה ולוחצת.
טיפוס בחוץ - שליליים
מסלולים שליליים דורשים שימוש מגוון בנעליים: גם דחיפה עם הסוליה, גם משיכה עם העקב או עם הבוהן וגם סמירינג על כל מיני דברים. לשם כך צריך שהעברת הכוח בכל מקרה תהיה מדוייקת. זה דורש נעל שאוחזת מצויין את העקב, ושיש לה גומי גם על החלק העליון של הנעל, מעל הבהונות. כדאי לבחור נעל ש"אין בה אוויר". כלומר, שהיא צמודה לכף הרגל בכל מקום.
סיכום: לשליליים צריך נעל הדוקה, מדוייקת עם אחיזה טובה בכל הנעל, ושהעקב לא יישלף ממנה.
טיפוס בחוץ - חריצים
בטיפוס חריצים הבעיה היא שג'אמינג זה נורא כואב. מי שניסה לדחוף את הנעלים שלו לחריץ ולסובב יודע למה הכוונה. זה נהייה יותר גרוע ככל שהנעל יותר רכה (עם סוליה דקה ובלי בטנה) וככל שהנעל יותר לוחצת (האצבעות גם ככה נמעכות בנעל), אז הפיתול ממש נהיה מוגזם.
בנעליים עם גזרה נמוכה, כמו רוב הנעליים היום, גיד אכילס חשוף, ובחריצים קצת יותר גדולים, אפשר בקלות לשפשף אותו.
סיכום: לחריצים עדיף נעלים קשות ובמידה נוחה, לא לוחצות נורא.
טיפוס בחוץ - מסלולים ארוכים
הכוונה במסלולים ארוכים היא למסלולי מולטי-פיץ', ושאולי יש להם אפרואוץ' שדורש קטעי טיפוס קלים. במסלולים ארוכים, כמעט אף פעם לא מטפסים בשיא היכולת, לכן אפשר להניח שהם קלים, יחסית ליכולת השיא של המטפס. אם כן, לא חייבים נעליים מאד מדוייקות, אבל זה לא רעיון רע שאפשר יהיה להישאר בנעליים יותר מפיץ' אחד. החליצה של הנעלים בכל תחנה והנעילה מחדש מהוות פוטנציאל לבזבוז זמן, וזה פוגע במהירות הטיפוס. יש למהירות גם אפקט בטיחותי, וזו החשיבות כאן.
סיכום: למסלולים ארוכים חשוב במיוחד שהנעלים תהיינה נוחות. נעלים קצת גדולות גם מאפשרות לגרוב גרביים דקים ואז הן מתאימות גם לטיפוס כשקצת קר.
קישורים חיצוניים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
