אבטחה

אבטחה (באנגלית belay), או איבטוח, הם שם לכל מערכת גיבוי בטיפוס או גלישה. אותם מונחים משמשים גם לציון הפעולה, כלומר השימוש וההפעלה של המערכת. מבדילים בין אבטחה עצמית, בה לא משתתף אדם נוסף בפעילות, אלא המטפס או הגולש מאבטח את עצמו, ובין אבטחה על ידי מישהו אחר.

המילה "איבטוח" משמשת גם, בקשרים, לציון קשר משני שנקשר על השרך, ותפקידו למנוע מן הקשר הראשי להחליק ולהפתח. ישנם קשרים שנחשבים לא בטיחותיים והם חייבים איבטוח.

אבטחה באמצעי חיכוך רגילים

העקרון הכללי באבטחה באמצעי חיכוך רגילים (שמינית, שטיכט, ATC וכו') הוא שהחבל העובר באמצעי החיכוך אחוז בידו של המאבטח, והמאבטח אינו עוזב את החבל בשום מקרה.

אבטחה באמצעים הננעלים אוטומטית

בשנים האחרונות מופיעים יותר ויותר אמצעי חיכוך הננעלים אוטומטית, והשימוש בהם שונה ממכשיר למכשיר. ניתן לחלק את האמצעים הננעלים אוטומטית לאמצעים לחבל אחד, המתאימים יותר לטיפוס ספורטיבי, ולאמצעים המתאימים לשני חבלים.

אמצעי חיכוך ננעלים אוטומטית לחבל יחיד

אמצעים אלה מיועדים ומתאימים יותר לטיפוס ספורטיבי, של מסלולים קצרים, או בקירות טיפוס בטופ-רופ או בהובלה. באמצעים אלה דרושה משיכה קלה ביותר על החבל מאחורי אמצעי החיכוך כדי לוודא נעילה שלהם. בקבוצה זו ניתן למצוא את הגריגרי, סאם, קינצ', אדי.

אמצעי חיכוך ננעלים אוטומטית לחבל כפול

אמצעים אלה מיועדים לאיבטוח מטפס שני על ידי המוביל מתחנה. חלקם יכול לשמש בצורה זו בלבד (כמו גיגי, או מאג'יק) ואחרים יכולים לשמש גם כאמצעים רגילים, בדומה לשטיכט או ATC ( כמו גלובוס, רברסו, TRE).

אבטחה בגלישה

אבטחה בגלישה בדרך כלל אינה באה (כפי שמקובל לחשוב) כדי לגבות את מערכת הגלישה (כלומר: העגינות, החבל, הרתמה, הטבעות, אמצעי החיכוך וכו') אלא כדי לגבות את הגולש עצמו. מובן, שבתנאים בהם חבל האבטחה מחובר לעגינה נפרדת, יש גם גיבוי למערכת הגלישה, אבל מכיוון שרוב הגלישות בירידה ממסלולי טיפוס ובטיולי גלישה נעשות בגולש אחרון, אין גיבוי למערכת אלא רק לאדם הגולש. גיבוי זה בא למנוע תאונה במקרה של טעות (נבהל או החליק ועזב את חבל הגלישה) או למנוע נפילה ופציעה קשה במקרה של תאונה קלה (נפלה אבן על הקסדה והוא איבד את ההכרה, ולכן עזב את החבל).

פירוט נוסף על שיטות האבטחה השונות בגלישה נמצא כאן.

אבטחה מלמעלה

שיטה זו מקובלת ביותר בעבודה תיירותית/חווייתית (קבוצות של גולשים לא מנוסים) וכאמצעי לימודי לגלישות ראשונות בקורסי גלישה בסיסיים.

אבטחה מלמטה

שיטת אבטחה בגלישה בה הגולש הראשון מאבטח את הבאים אחריו על ידי אחיזת החבל מלמטה. במקרה של נפילה הוא מושך בחבל וכך נועל את אמצעי החיכוך.

אבטחה עצמית

כינוי כללי לשיטת אבטחה בגלישה או בטיפוס בה המטפס מאבטח את עצמו בעזרת אמצעי ננעל אוטומטית או אביזר נוסף כגון פרוסיק או שאנט. גלישה באבטחה עצמית אינה דורשת אדם נוסף. היא מיועדת לאנשים המנוסים בגלישה והיא נחשבת בטוחה פחות משתי השיטות הקודמות. מטפסים גולשים כמעט רק בשיטה זו, ועל חבל כפול, מה שקרוי גולש אחרון.

אבטחה בטיפוס

האבטחה מתבצעת בצורה הבאה: מאמצעי החיכוך יוצאים שני חבלים, שאחד מהם הולך אל המטפס. המאבטח חייב כל הזמן להחזיק את החבל השני שעליו תהיה מתיחות נמוכה בהרבה במקרה נפילה. ברור שאם יחזיק את החבל היוצא אל המטפס וקשור אל הרתמה של המטפס, כאילו אין לו אמצעי חיכוך כלל. במקרה של נפילה, יהיה עליו להחזיק בכוח הבלימה המתפתח בבלימה של נפילה בידיו האוחזות (או במצב היותר גרוע - בידו האוחזת) בחבל.

כאשר החבל עובר באמצעי החיכוך, מופעל בזמן נפילה, על החבל לפני אמצעי החיכוך, הכֹח הדרוש לבלום את הנפילה. כוח זה מושפע ממשקלו של הנופל וממקדם הנפילה. אחרי אמצעי החיכוך, על חבל הבלימה, מופעל כֹח קטן מזה בהרבה.

דגשים

• מכיוון שהנפילה עלולה לבוא בפתאומיות (החלקה של רגל מאחיזה חלקה, אחיזה שנשברת) המאבטח צריך להתייחס ברצינות לתפקידו. הוא צריך להיות בטוח שבכל רגע הוא מחזיק את החבל מתחת לאמצעי החיכוך.

השיטה הבטוחה ביותר לאבטח היא על ידי החלפת הידיים. כאשר לוקחים חבל, היד האוחזת בחבל הבלימה מתרחקת מאמצעי החיכוך. כדי לקרב אותה צריך לעזוב את חבל הבלימה, ואז האיבטוח אינו קיים. הפתרון הוא לאחוז את חבל הבלימה ביד השני, ואז לקרב את היד המאבטחת לאמצעי החיכוך. על ידי החלפת ידיים כזו נמנעת האפשרות שהמטפס לא יהיה מאובטח, ואפילו לרגע.

• אמצעי חיכוך שונים מתפקדים באופן שונה. הכר את אמצעי החיכוך שלך. במיוחד נכון הדבר לאמצעי חיכוך ננעלים אוטומטית לחבל יחיד כמו גריגרי ואחרים, שדורשים מיומנות כדי לא להפריע למטפס, וגם לא לעזוב ידיים ולסכן אותו.

• עדיף לא להתעסק בשום עיסוק אחר בזמן האיבטוח, כמו צפייה במטפס המוביל את המסלול הסמוך, שהוא הרבה יותר מעניין, קריאה בעיתון סוף השבוע או חיפוש בתרמיל אחר הסנדוויץ' שהיה שם רק הרגע...

עוד נקודות חשובות ועצות שימושיות לאיבטוח בהובלה ניתן למצוא כאן.

אבטחה בטופ-רופ

בטופ-רופ אין סכנת נפילה כי החבל תמיד מגיע מלמעלה. במקרה של נפילה המטפס פשוט תלוי על החבל. תכונה זו, של הטיפוס בטופ-רופ, מתקיימת רק בתנאי שהמטפס לא יעבור את העגינה שבראש המצוק, כי אז לא יהיה מאובטח מלמעלה.

האיבטוח בטופ-רופ הוא פשוט יחסית. כל זמן שהחבל, שמגיע אל המטפס מלמעלה, מתוח, האיבטוח טוב. המאבטח צריך למעשה לקחת כמה חבל שאפשר, ואפילו כמעט למשוך את המטפס למעלה. במסלולים שלילים, בהם משיכת החבל גם מנסה להרחיק את המטפס מן הקיר, כדאי למתוח את החבל פחות, כך שלא יהיה חבל עודף.

השיטה הבטוחה ביותר לאבטח היא על ידי החלפת הידיים. כאשר לוקחים חבל, היד האוחזת בחבל הבלימה מתרחקת מאמצעי החיכוך. כדי לקרב אותה צריך לעזוב את חבל הבלימה, ואז האיבטוח אינו קיים. הפתרון הוא לאחוז את חבל הבלימה ביד השני, ואז לקרב את היד המאבטחת לאמצעי החיכוך. על ידי החלפת ידיים כזו נמנעת האפשרות שהמטפס לא יהיה מאובטח, ואפילו לרגע.

כאשר המטפס הגיע לסוף המסלול, כלומר לטבעת של העגינה בראש המסלול, או שהוא רוצה לרדת מסיבה אחרת, הוא נשען לאחור עד שהוא תלוי על החבל, והמאבטח מוריד אותו לקרקע תוך שהוא מקפיד שוב לא לעזוב את החבל.

אבטחה בטופ-רופ

טופ-רופ באבטחה עצמית

זהו למעשה סוג של סולו מאובטח. בעצם מתקינים חבל קבוע ומטפסים עם מכשיר שנע לאורכו, פעם היו משתמשים בשאנט. יש אמצעים יותר מודרניים לזה כמו ASAP ואחרים.

כאן יש תשובה מפורטת לשאלה בנושא דומה.

אבטחה בהובלה

האיבטוח בהובלה אינו פשוט, והוא שונה מזה שבטופ-רופ. זה מתחיל בכך שעד העגינה הראשונה המוביל אינו מאובטח כלל, וגם אחריה, יש סכנה שבמקרה של נפילה, הוא יגיע לרצפה. המאבטח צריך לעשות "ספוטינג" בתחילת המסלול, ממש כאילו מדובר בבולדרינג ולא בהובלה.

לאחר שהמוביל כבר על המסלול ממש, והקליפ כבר עגינה או שתיים, עדיין זה לא כמו לאבטח בטופ-רופ. חשוב לזכור שבטופ-רופ החבל בין המטפס למאבטח מתקצר ככל שהמטפס מתקדם, ועל המאבטח לקחת חבל דרך אמצעי החיכוך, בעוד שבהובלה החבל ביניהם הולך ומתארך, והמאבטח צריך לתת חבל למטפס. השוני העיקרי באבטחה הוא שאם בטופ רופ המאבטח לוקח יותר מדי חבל, לא נורא, הוא אולי ימשוך קצת את המטפס למעלה. אם בהובלה המאבטח שוכח לתת חבל, הוא יפריע למוביל לטפס, או אפילו ימשוך אותו למטה ועלול לגרום לנפילתו.

כמובן שכרגיל, ניתנת חשיבות עליונה לכך שהמאבטח אינו מרפה אף לרגע מן החבל. המאבטח אוחז כל הזמן, ביד אחת לפחות, בחבל הבלימה שמאחורי אמצעי החיכוך, והוא מוכן תמיד לבלום נפילה שאינה צפויה.

על המאבטח לשים לב בכל רגע למצבו של המטפס. עליו לתת לו חבל כפי הדרוש, אך לא יותר מדי כדי לא להאריך את הנפילה הפוטנציאלית שלו.

תפקיד נוסף של המאבטח הוא לידע את המוביל כשהוא נמצא במצב מסוכן. מצב כזה, לדוגמה, הוא גראונדר (grounder). אם המוביל טיפס גבוה מעל העגינה האחרונה שלו, והמרחק ממנו אל העגינה גדול מן המרחק בין העגינה ובין הקרקע, או מדף גדול, הוא יפגע ברצפה במקרה של נפילה. לעיתים המוביל טיפס מהר ובלי לשים לב והוא כבר ב'גראונדר'. תפקידו של מספר שנים הוא לוודא כי המוביל שלו מודע למצב בו הוא נמצא. במצב כזה, המוביל יכול לבחור בין שתי ברירות. האחת היא להכנס להיסטריה ולשים עגינה מיד, והשניה היא להמשיך לטפס עוד קצת, ואז למצוא עגינה נוספת. ההחלטה היא בכל מקרה של המוביל. במקרה שהקטע קל מאד, זו החלטה מקובלת. מקרה נוסף הוא בקטע לא מאד קל, אבל במקום בו אין אפשרות לעמוד בצורה נוחה ולחפש עגינה. לפעמים עדיף לקחת את הסיכון (הקטן יחסית) ולהמשיך לטפס עד לתנוחה נוחה יותר, ולא להסתכן (יותר, במקרה זה) בהתעייפות ונפילה בגלל נסיון ארוך ולא נוח להניח עגינה שם.

התקשורת בין המוביל למאבטח הופכת קשה יותר ככל שהמוביל מתרחק. המרחק, הרוח וההד גורמים לכך שללא נוהל דיבור מסודר, אין אפשרות לתקשר כלל. נוהל הדיבור המלא מובא במסגרת. למרות נוהל הדיבור הקבוע, יש לעתים צורך להיעזר בשיטות תקשורת אחרות. מכשירי קשר מייעלים מאד את התקשורת.

במיוחד על המאבטח לשים לב בזמן ההקלפה. ממש לפני הקלפה, המוביל לוקח חבל כדי להעביר אות בראנר. ברגע זה, אם הוא מחליק, הנפילה גדולה במיוחד. על המאבטח להיות ערני ולהיות מוכן לנפילה גדולה לפני הקלפה. דרך אפשרית להקטין אותה היא ללכת אחורה. שיטה זו, של הליכה קדימה ואחורה היא יעילה במיוחד במסלולי פיץ' אחד, בהם המאבטח על הרצפה. אם המאבטח מתקרב לבסיס המסלול, הוא "נותן חבל". אם הוא מתרחק, הוא "לוקח חבל". תנועה זו, של התקרבות והתרחקות הינה מהירה מאד, במונחים של העברת חבל באמצעי החיכוך, ובזמן זה אין צורך לעזוב אפילו לרגע קצרצר את החבל. האבטחה כך היא אידיאלית. במסלולי מולטי-פיץ', עם תחנות על מדפים קטנים או אפילו תלויות זה לא יעבוד מסיבות ברורות.

כאן יש אוסף של עצות שימושיות ודגשים לאיבטוח בהובלה (בעיקר ספורטיבית, אבל לא רק).

טיפוס סולו מאובטח - אבטחה עצמית בטיפוס

סולו מאובטח

סולו מאובטח הוא כשהמטפס מאובטח על ידי חבל, אבל אין לו מאבטח (הוא מטפס סולו). זה יכול להיות בטיפוס חפשי או מלאכותי.

ברוב השיטות קצה החבל קשור לתחנה בתחילת המסלול או בתחילת הפיץ'. המטפס ומחובר אל המשך החבל בצורה שניתנת להזזה לאורך החבל עם ההתקדמות שלו (עם קשר או אמצעי אחר). החבל נמצא בדרך כלל בתיק, ונמשך החוצה ככל שהמטפס מתקדם.

כשהמטפס מגיע לסוף הפיץ׳, הוא בונה תחנה חדשה, מחבר אליה את החבל, גולש לתחנה הקודמת ומנקה את המסלול ואת התחנה התחתונה. לאחר מכן הוא מטפס על החבל (עם ג׳ומארים), למשל) בחזרה לתחנה החדשה. אם יש לו תיק כבד - הוא צריך להרים אותו. יוצא שבסולו מאובטח, עוברים כל פיץ' שלוש פעמים: למעלה בהובלה, למטה בגלישה ושוב למעלה - בג׳ומארים. עניין די ארוך ומתיש.

גם כאן יש תשובה מפורטת לשאלה בנושא קרוב.

ויש כמובן, את השיטה של אנדריאה לסולו בטופ-רופ. שיטה זו טובה רק לעבודה ברד-פוינט על פיצ׳ים בודדים, כמובן.

אבטחה בסקרמבלינג

שיטת האבטחה המקובלת למסלולי סקרמבלינג, ובהרים גבוהים היא אבטחה בחבל קצר (short roping). שיטה זו מאפשרת התמודדות יעילה עם המעברים התכופים בין הליכה, סקרמבלינג וטיפוס, ובין רמות שונות של אבטחה: ללא אבטחה (בהליכה), אבטחה בצעדים קשים ללא אמצעי חיכוך או עיגונים (בסקרמבלינג) ואבטחה ממש (בטיפוס]]

קריאה נוספת

• אבטחה בגלישה
• אבטחה דינאמית
• אבטחה דינאמית למתקדמים
• עצות שימושיות לאיבטוח נכון
• איבטוח בהובלה: דגשים ורעיונות (שם זמני)

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...