איך להיות יותר מהיר בקניונינג

התנצלות: המאמר פונה לכולם: קניוניריות וקניונירים מטעמי נוחיות בלבד (כדי לא להשתמש ב"/ות" או "/ים" כל הזמן) וללא כל כוונה נסתרת. קניוניריות מתבקשות לקבל זאת בהבנה.

המאמר הזה הוא מאמר ״אח״ לאיך לטפס יותר מהר. הוא דומה ברוח הדברים, אבל שונה בטיפים הספציפיים. אני מקווה שתהנו (למרות שהוא טקסטואלי ברובו).

קניונינג היא פעילות מורכבת. כדי להיות יעילים ומהירים בקניונינג עלינו לשלוט במגוון של מיומנויות בעלות אופי ספורטיבי כמו שחייה, קפיצה, גלישה (גם במים זורמים), סקרמבלינג, טיפוס ועוד.

בטיחות

מהירות היא בטיחות! זו לא סתם סיסמה. קניוניר מהיר יותר נמצא פחות זמן במסלול, ויש לו פחות הזדמנויות להיפגע. כמו שלנהג מקצועי עם המון שעות על הכביש יש יותר סיכוי להיות מעורב בתאונה. קניוניר מהיר הוא ממוקד יותר, מתוכנן יותר ויודע יותר על המסלול שהוא עושה. אחרת, אם הוא לא מאורגן, לא תכנן ולמד על האיזור, המתאר והמסלול, הוא לא יוכל להיות מהיר.

למהירות כאן עוד היבט חשוב, שגם הוא בטיחותי. אם חסכתם שעה במהלך המסלול וקרתה תאונה או שיש בעיה (נתקע החבל, מישהו נפצע, כל דבר, בעצם) הרי שיש לכם עוד שעה לחלץ, פתרון תקלות. השעה הזו יכולה להיות ההבדל בין להיתקע בלילה ובין לחזור הביתה.

ועוד, יותר שעות על המסלול מביאות לעייפות גדולה יותר בסוף היום, ומגדילות את הסיכוי להתייבשות. כל אחד משני אלה, ועוד יותר, שניהם יחד, הם מתכון בדוק לשיקול דעת פחות טוב והחלטות מסוכנות יותר.

ואחרון, מי שמתקדם יותר מהר בקניון יכול לבחור מסלולים יותר ארוכים, מסובכים ומחייבים. מסלולים כאלה שאין להם נקודות יציאה וחייבים להגיע לסוף שלהם כדי לצאת מהם. אם אתה לא מהיר, כנראה שלא תעיז (זה באמת לא יהיה חכם) להיכנס למסלולים כאלה.

במאמר זה מובאים כמה רעיונות וקונספטים שיעזרו לכם לנוע מהר יותר בקניונים רטובים ויבשים. הרעיונות האלה יועילו גם לכל מי שרוצה לטפס בהרים, אבל כאמור - לזה יש מאמר מיוחד...

קניוניג יעיל: על חשיבות המהירות בקניונינג

אוקיי, הבנתי למה על מנת לטפס מסלולים ארוכים חשוב לטפס יותר מהר. אבל מה זה חשוב בקניונינג? בקניון, שלוקח ממילא כמה שעות לעבור אותו, למה לרוץ? למה למהר? למה לא לעצור כל שעה להפסקת קפה?

שאלה מצויינת, והתשובה אליה תתחלק לשני חלקים, שניהם חשובים מאד. שני החלקים נוגעים לעבודה יעילה, אבל בהיבטים קצת שונים. יעילות כדי להיות קניוניר טוב, צריך להיות יעיל. גם כדי להיות רתך טוב, צבע טוב או מכונאי רכב טוב - צריך להיות יעיל. זה אומר שלא מבזבזים זמן על פעולות מיותרות. זה אומר שלא סוחבים חבל 100מ, למסלול שיש בו גלישות של מקסימום 35 (כמו נחל רחף). זה אומר שלומדים לעבוד

ציוד מתאים: ציוד מתאים מתבטא במידה רבה במשקל, אבל גם בבטיחות. בקניון רטוב וזורם, למשל, יש חשיבות גדולה להתנתקות מהירה מהחבל במים (אחרת - אפשר לטבוע במים של המפל). אין מה לקחת ATC, כי זה האמצעי חיכוך שיש לנו בבית. גם שמינית רגילה לא תמיד תהיה מספיק טובה.

זו מיומנות חשובה בהרים, על שלג, קרח וגם על מסלולים ארוכים של סלע כמו שיש לנו בסיני וירדן, אבל לא רק שם. היכולת לנוע במהירות ובצורה חלקה ובטוחה במתארים תלולים חשובה לתחושת הביטחון ולהנאה מן התנועה עצמה. כבונוס, היא גם חוסכת באנרגיה.

לטפס במהירות זה לא כמו לטפס מסלולים קשים יותר, והמהירות אינה תלוייה באופן ישיר בחוזק האצבעות או פלג הגוף העליון (אם כי הם עשויים לעזור). לא, לנוע מהר על סלע זה בעיקר בראש וזו מיומנות הניתנת ללמידה ואימון בקלות יחסית.

במאמר זה מובאים כמה רעיונות וקונספטים שיעזרו לכם לנוע מהר יותר על סלע. הרעיונות האלה יועילו לכל מי שרוצה לטפס בהרים, לכל מי שרוצה לעשות מסלולים ארוכים, אבל גם למי שרוצה להספיק לטפס יותר ביום טיפוס, וחלקם מתאימים אפילו למטפסים ספורטיביים.

מהירות ויעילות הן עניין חשוב גם בקניונינג ובמערנות, ואפילו משיקולים דומים. לזה הקדשתי מאמר נפרד.

הערה אחרונה, למטפסי ירדן, סיני וגם האלפים. אם נראה לכם שהאחים רמי, פרכט והאופולטר, קולונה או טוני הוורד, מישל פיולה או כל אחד אחר, מרמים ונותנים זמנים קצרים מדי, אז לא - ככה הם עושים את זה.

אל תבזבזו זמן

כדאי לבדוק, אפילו בעזרת שעון, כמה זמן לוקח מסלול. אבל לא רק כמה זמן לוקח לגלוש, אלא כל הזמן: פרישת החבל, לבישת הרתמה, ארגון הציוד, בניית תחנה. כמה זמן עובר מרגע שהגעתם למפל, ועד שהאחרון סיים לגלוש. כמה זמן ישבתם בעמדה וקשקשתם או שתיתם מים. כל אלה נראים טפשיים ולא חשובים מבחינת זמן, אבל זה קורה כל הזמן, ועל מסלול של עשרה מפלים, צריך לכפול את כמות הזמן הזו בעשר...

השיטה כאן היא

לא לעצור

זה נשמע טפשי, אבל זה לא! הרעיון של לא לעצור הוא הלך רוח כללי. צריך להתרגל להישאר מכווננים כל הזמן על להיות בתנועה קדימה. בכל רגע, כל אחד מבני הקבוצה צריך לדעת שהוא עושה הכל כדי שכל הקבוצה תנוע קדימה. אסור שיחכו לאף אחד...

הלך הרוח הזה מייצר מעין ״תחרות״ מי יתארגן קודם, מי יסיים ללבוש רתמה, חליפה או ישים את התיק על הגב קודם. ככל שכולם ילחצו בכיוון הזה - כל הקבוצה תנוע מהר יותר.

לעבוד במקביל

או במילים אחרות: לעשות כמה שיותר דברים באותו זמן.

הנה כמה דוגמאות:

• כדאי בקבוצה, שתהיה חלוקת תפקידים ברורה: מי מתארגן לגלישה ומי בונה תחנה, למשל. כי זה לא חייב להיות אותו אדם... זה שבונה תחנה, למשל, לא חייב להיות מוכן לגלישה ראשון. הוא יכול להתארגן בזמן שהאחרים גולשים.

בכל מקרה - גם אם אין לך ת]קיד כרגע - לא יושבים ומחכים: מתארגנים לגלישה, לובשים חליפה, עושים כל מה שאפשר לעשות במקביל.

• אם פותחים יותר מעמדת גלישה אחת, אפשר לפרק את שאר העמדות ולהשאיר רק אחת, בזמן שהגולש הלפי אחרון גולש. ברור שהלפני אחרון צריך לגלוש על העמדה הנכונה...
• כל חבל שנזרק למטה - יכול להיאסף לשק החבל שלו מייד או להיות כבר מקופל, בזמן שהאחרון גולש.

בחירת הציוד משפיעה במידה רבה על המהירות, ויש כל מיני טריקים קטנים שיכולים לעזור, למשל:

• שימוש באמצעי חיכוך מתאים יכול לחסוך הרבה זמן בהתחברות, במהלך הגלישה ובהתנתקות, בעיקר בזרימה חזקה או בבריכות מים.
• שלוקר במקום בקבוקי מים מאפשר לשתות בזמן שמאבטחים, מסדרים ואפילו בזמן הגלישה.

זה נשמע קצת מוטרף ולחוץ, אבל הרעיון הכללי הוא שלכל היותר יש אחד שלא עושה כלום, וזה רק כי אין לו מה לעשות. לא אמור להיות רגע שבו כל חברי הצוות אינם עושים את כל מה שביכולתם לטובת המטרה - להגיע לסוף המסלול. אם משתדלים להדק את לוח הזמנים, אפשר לקצץ שעות בזמן.

התאמה ותכנון

השתמשו בכל מפל בשיטה המתאימה

אחת הדרכים הטובות ביותר להפחית בבזבוז הזמן היא למזער את סיבוכיות המערכת, ולבחור בקפידה את המערכת איתה עובדים בכל פעם מחדש. זה בעיקר מתייחס לאופן הגלישה, ולשאלא אם בכלל גולשים. קניונירים מתחילים נוטים לגלוש בכל מקום. גם במקומות שאפשר לרדת בטיפוס או בקפיצה. זה מבזבז המון זמן: פרישת וקיפול החבל, התחברות והתנתקות וכו׳ וכו׳. כדאי לדעת מה מצפה במסלול, לשלוט בטכניקות השונות למעבר מכשולי גובה, ולהתאים במקום את השיטה היעילה ביותר לכל מפל:

• מפלים נמוכים ופשוטים: קופצים.
• מפלים קצת יותר גבוהים: זורקים את הציוד וקופצים או מטפסים בירידה.
• מפלים עוד יותר גבוהים או חלקים וקשים לטיפוס: שמים חבל קצר ויורדים בכח ידיים. אם יש מדרגה באמצע - שמים עוד חבל (וכך יכולים להיות שניים במקביל בירידה).
• רק מפלים שהם גבוהים מדי (מסוכנים) לירידה בכח ידיים.

שמרו על פשטות

עוד דרך לשמור על פשטות היא לדאוג לעמדות מסודרות בתחנות, בעיקר לאסוף את החבל בצורה מסודרת, כך שהוא לא יתפלנטר.

קחו כמה שפחות ציוד. אין טעם לסחוב יותר משקל, שמאט את ההתקדמות. גם לנסות למצוא את הטריקם בגודל הנכון, מתוך ערמה של 40 פרנדים, 31 ראנרים ועוד המון דברים מיותרים, לא משפר את הקצב.

עדיף להשתמש ברצועה לציוד או בנדוליר ולא לתלות הכל על הרתמהרתמה, כך מהיר יותר להעביר ציוד כשאתם מתחלפים בתפקידים - פשוט מעבירים את הרצועה עם הציוד.

ויש עוד דוגמאות: בניית תחנה מהחבל (לא תמיד חייבים חלוקת משקל קלאסית) קורדלט או קוואד מוכן.

טכניקות נוספות, השאובות מטיפוס אלפיני ויכולות להאיץ במידה נוספת את קצב ההתקדמות, הן איבטוח על גוף בקטעים קצרים, איבטוח בחבל קצר (short roping).

כל אלה דורשים ידע והבנה נרחבים במה שעושים, אבל הם משפרים במידה רבה את היעילות והמהירות.

הכירו את הקבוצה

ההתקדמות המהירה תלויה במידה רבה בנכונות של השותפים שלך לשתף פעולה וברצון ובמוטיבציה שלו לנוע מהר לפחות כמוך. אם לא, זה יהרוס לכולם יום פעילות. אתה תאיץ בהם למהר כל הזמן ותתעצבן שההתקדמות איטית, והם יתעצבנו עליך שאתה לחוץ ומלחיץ.

חשוב להסדיר את הדרך בה מתקשרים ולמה העניינים מתנהלים בצורה מסויימת. זה קשור לנוהל הדיבור, אבל לא רק. מה המשמעות של קריאה מסויימת ומה סדר הפעולות. זה לא רק מאיץ את התקדמות העניינים אלא גם הופך את הכל ליותר בטוח. סט מוגדר מראש של קריאות מוסכמות משפר את התקשורת ומפחית את האפשרות לטעויות וחוסר הבנה.

חיבור פיצ'ים

בהרבה מסלולים התחנות נקבעות על פי אורך החבל לגלישה, אבל יש גורמים נוספים המשפיעים: הדראג של החבל, התקשורת בין המטפסים, מיקום של המדפים הנוחים לבניית תחנה וכו'.

בפרפרזה על גרג צ'יילד (הוא אמר את זה על מדפים לביווי במאמר המשעשע ביוואקיזם דיאלקטי), ניתן לקבוע שני חוקים מצויינים להתייחסות למיקום המדף האידיאלי לתחנה:

1. תמיד יש מעליך מדף טוב יותר לתחנה. שווה להמשיך לטפס עד סוף החבל, ואז מגלים ש:
2. אף פעם אין בסוף החבל מדף טוב יותר לתחנה.

חיבור מסלולים

שווה לנסות לעשות יותר מסלולים ביום אחד. למשל, כל המסלולים מתחת לרמה 6a באותו אתר. האתרים בארץ לא כלכך גדולים, אבל אפשר למצוא 10 או 12 מסלולים קלים בזנוח (אפילו 20), עין פארה, בית אריה, וגיתה. יש שלושה מסלולי דאבל פיץ' בתמרים, ועוד כמה של פיץ' אחד. אפשר לעשות שנים או שלושה מסלולים של 4 פיצ'ים בוואדי ראם באותו יום. עוד אפשרות לוואדי ראם, היא לחצות את ג'אבל ראם ביום (לעלות במסלול אחד ולרדת באחר) ולהספיק עוד כמה פיצ'ים תלולים בהובלה אחרי הצהרים.

זה גם אימון סיבולת מצויין (אפילו סיבולת לב-ריאה), אבל במיוחד טוב כדי להתרגל לראש הזה, של תנועה מהירה ועבודה יעילה.

למתקדמים בתחום זה אפשר לעלות שלב ולקחת מטרה כמו "אל קפיטן ביום אחד". הרעיון הוא להגיע קרוב ל-1000 מטרים של טיפוס בתוך 24 שעות. זה לא קל, בארץ זה בלתי אפשרי, אבל בירדן, למה לא? אפשר לעלות מסלול בדואי כמו ריג'ם אסאף, לרדת ומייד לעלות על מסלול נוסף באותו סגנון.

שק חבל

השתמשו בשק חבל. זה מקצר משמעותית את הפרישה של החבלים לאורך הגלישה, ויש יותר סיכוי שהחבל יגיע למטה, ולא ייעצר על מדף או יסתבך בשיח או בשן סלע.

לא חייבים לקנות, אפשר גם לתפור בבית. אבל אתם רוצים שק קשיח יחסית (שאפשר לדחוס אליו את החבל בלי שהשק יתקפל לכם). אם את מייעדים אותו לקניונינג רטוב (לא רק זורם, גם סתם רטוב) - הוא צריך להיות עם חורי ניקוז למים!

לחשוב קל

המטרה היא לקחת בדיוק את מה שתצטרכו על המסלול, ולא טיפה יותר. מי שלוקח שק שינה, גזיה ובגדים חמים למסלול של יום, "למקרה" שייתקע בלילה, המשקל הנוסף יאט אותו כלכך עד שהוא בטוח יתקע בלילה וייאלץ להשתמש בו.

בכל מקרה, המשקל הוא הדבר שהכי מפריע לתנועה מהירה.

ביגוד מתאים

כדאי להתלבש כך שהטיפוס המהיר לא יופרע על ידי הבגדים ויהיה נוח לנוע בהם. ביגוד תרמי או לפחות אריגים מסיבים סינתטיים סופגים פחות לחות, מנדפים זיעה במהירות, מבודדים גם כשהם רטובים ומתייבשים במהירות, ולכן מתאימים לתנאי טמפרטורה מגוונים. למסלולים רטובים קחו חליפות, אבל רק אם זה נחוץ. למסלולים רטובים בקיץ, בישראל או ביוון או קפריסין - בכלל לא בטוח שחייבים חליפות.

ציוד

כדאי לשקול במקום תיק אחד גדול, לקחת כמה תיקים קטנים, עם שלוקר וחטיפים לכל אחד. כך לא מתבזבז זמן על שתייה, וגם לא על העברת התיק מאחד לשני.

עברו לפנס LED, שמאיר חזק, ודורש פחות סוללות ולכן יותר קל. השתמשו בנעלי אפרואוץ' קלות ונוחות. אם לא חייבים, אל תקחו את כל מדריך המסלולים של ירדן, אלא רק את הדף של המסלול שלכם.

המהדרין מחליפים את כל הטבעות לטבעות קלות יותר (כ-500גרם חיסכון על כל הסט), מקצרים את הרצועות של התיקים (יכול להגיע ל-200גרם), מורידים את התוויות מכל הבגדים והציוד, עוברים לרצועות דיינימה.

חבלים

קוטר

כל אלו משעשעים, אבל באמת שאין מה לסחוב חבלי גלישה של 10.5 או אפילו 10מ״מ. חבלי 8.5-9מ״מ בהחלט מספיק חזקים ועמידים, וקלים בהרבה.

אורך

קחו חבלים באורך מתאים. זה לא סביר לקחת חבל 100מ׳ למסלול שבו הגלישה הארוכה ביותר היא של 35מ׳. אפילו לא חבל 70מ׳. שני חבלי 35מ׳ או 40מ׳ יעשו עבודה הרבה יותר טובה מכמה בחינות:

1. לא תצטרכו לפתוח ולקפל חבל ארוך כל פעם, גם לגלישות הקצרות.
2. לא יהיה מישהו אחד שסוחב את כל החבל - תוכלו להתחלק.
3. לא תצטרכו לחכות לחבל במפל הבא. אפשר לפתוח שתי תחנות במקביל בגלישות הקצרות, ובמקביל זה לא אומר רק חבל ליד חבל (זה גם חבל 70מ׳ יעשה) אלא גם חבל אחד בכל מפל - בשני מפלים שונים...

סוג

במסלולים רטובים כדאי לקחת חבלים צפים. הם גם יותר קלים, וגם יש פחות סיכוי לאבד אותם באיזה גב או בריכה.

התחלה מוקדמת

אין ספק שלישון עד מאוחר בבוקר זה אחד התענוגות הגדולות בחיים. לא מומלץ לקבוצה שרוצים להספיק מסלול ארוך בזמן טוב! קומו, ותרו על הקפה (אני לא מאמין שזה כתוב כאן) חטפו משהו ורוצו למסלול.

במדבר, בירדן או בסיני, או בכלל באיזורים חשופים לשמש, התחלה מוקדמת מביאה אתכם לתחילת המסלול לפני שהשמש אופה אתכם מדי. זה אומר גם שצריך לסחוב פחות מים במשך המסלול ושוב, אפשר להתקדם הרבה יותר מהר.

אפשר לאמץ את הרעיון האלפיני של להתחיל בחושך, ואפילו לעשות את האפרואוץ' לפני אור ראשון, כך שברגע שיש קצת אור, אתם כבר בתחילת המסלול ומוכנים לאקשן.

עוד משהו אחד קטן שדווקא לא קשור למהירות אלא לבטיחות: מי שמתחיל מספיק מוקדם, הוא הראשון על המסלול, ולא יפילו עליו אבנים.

אל תיפול

אין דבר המעכב את התקדמות הקבוצה כמו נפילה של המוביל...

קישורים חיצוניים

• ספר שלם על אותו דבר
• כמעט אותו מאמר - באנגלית

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...