איך להיות יותר מהיר בקניונינג

התנצלות: המאמר פונה לכולם: קניוניריות וקניונירים מטעמי נוחיות בלבד (כדי לא להשתמש ב"/ות" או "/ים" כל הזמן) וללא כל כוונה נסתרת. קניוניריות מתבקשות לקבל זאת בהבנה.

המאמר הזה הוא מאמר ״אח״ לאיך לטפס יותר מהר. הוא דומה ברוח הדברים, אבל שונה בטיפים הספציפיים. אני מקווה שתהנו (למרות שהוא טקסטואלי ברובו).

קניונינג היא פעילות מורכבת. כדי להיות יעילים ומהירים בקניונינג עלינו לשלוט במגוון של מיומנויות בעלות אופי ספורטיבי כמו שחייה, קפיצה, גלישה (גם במים זורמים), סקרמבלינג, טיפוס ועוד.

יעילות

מה חשיבות היעילות בקניונינג?

אוקיי, אפשר להבין למה על מנת לטפס מסלולים ארוכים חשוב לטפס יותר מהר. אבל מה זה חשוב בקניונינג? בקניון, שלוקח ממילא כמה שעות לעבור אותו, למה לרוץ? למה למהר? למה לא לעצור כל שעה להפסקת קפה?

כדי להיות קניוניר טוב, צריך להיות יעיל. גם כדי להיות רתך טוב, צבע טוב או מכונאי רכב טוב - צריך להיות יעיל. זה אומר שלא מבזבזים זמן על פעולות מיותרות. זה אומר שלא סוחבים חבל 100מ, למסלול שיש בו גלישות של מקסימום 35 (כמו נחל רחף). ציוד מתאים: ציוד מתאים מתבטא במידה רבה במשקל, אבל גם בבטיחות. בקניון רטוב וזורם, למשל, יש חשיבות גדולה להתנתקות מהירה מהחבל במים (אחרת - אפשר לטבוע במים של המפל). אין מה לקחת ATC, כי זה האמצעי חיכוך שיש לנו בבית. גם שמינית רגילה לא תמיד תהיה מספיק טובה.

זו מיומנות חשובה גם בהרים, על שלג, קרח וגם על מסלולים ארוכים של סלע כמו שיש לנו בסיני וירדן, אבל לא רק שם. היכולת לנוע במהירות ובצורה חלקה ובטוחה במתארים תלולים חשובה לתחושת הביטחון ולהנאה מן התנועה עצמה. כבונוס, היא גם חוסכת באנרגיה.

להיות קניוניר יעיל ומהיר זה לא כמו לרוץ מהר. והמהירות אינה תלוייה באופן ישיר בחוזק השרירים או בסיבולת לב-ריאה (אם כי הם עשויים לעזור). לא, לנוע מהר בקניון זה בעיקר בראש וזו מיומנות הניתנת ללמידה ואימון בקלות יחסית.

בטיחות

מהירות היא בטיחות! זו לא סתם סיסמה. קניוניר מהיר יותר נמצא פחות זמן במסלול, ויש לו פחות הזדמנויות להיפגע. כמו שלנהג מקצועי עם המון שעות על הכביש יש יותר סיכוי להיות מעורב בתאונה. קניוניר מהיר הוא ממוקד יותר, מתוכנן יותר ויודע יותר על המסלול שהוא עושה. אחרת, אם הוא לא מאורגן, לא תכנן ולמד על האיזור, המתאר והמסלול, הוא לא יוכל להיות מהיר.

למהירות כאן עוד היבט חשוב, שגם הוא בטיחותי. אם חסכתם שעה במהלך המסלול וקרתה תאונה או שיש בעיה (נתקע החבל, מישהו נפצע, כל דבר, בעצם) הרי שיש לכם עוד שעה לחלץ, פתרון תקלות. השעה הזו יכולה להיות ההבדל בין להיתקע בלילה ובין לחזור הביתה.

ועוד, יותר שעות על המסלול מביאות לעייפות גדולה יותר בסוף היום, ומגדילות את הסיכוי להתייבשות. כל אחד משני אלה, ועוד יותר, שניהם יחד, הם מתכון בדוק לשיקול דעת פחות טוב והחלטות מסוכנות יותר.

ואחרון, מי שמתקדם יותר מהר בקניון יכול לבחור מסלולים יותר ארוכים, מסובכים ומחייבים. מסלולים כאלה שאין להם נקודות יציאה וחייבים להגיע לסוף שלהם כדי לצאת מהם. אם אתה לא מהיר, כנראה שלא תעיז (זה באמת לא יהיה חכם) להיכנס למסלולים כאלה.

במאמר זה מובאים כמה רעיונות וקונספטים שיעזרו לכם לנוע מהר יותר בקניונים רטובים ויבשים. הרעיונות האלה יועילו גם לכל מי שרוצה לטפס בהרים, אבל כאמור - לזה יש מאמר מיוחד...

אוקיי, השתכנעתי אז מה עכשיו?

עכשיו טיפים, עצות ורעיונות על עבודת חבל מהירה ויעילה בקניונים:

אל תבזבזו זמן

כדאי לבדוק, אפילו בעזרת שעון, כמה זמן לוקח מסלול. אבל לא רק כמה זמן לוקח לגלוש, אלא כל הזמן: פרישת חבל, לבישת הרתמה, ארגון הציוד, בניית תחנה. כמה זמן עובר מרגע שהגעתם למפל, ועד שהאחרון סיים לגלוש. כמה זמן ישבתם בעמדה וקשקשתם או שתיתם מים. כל אלה נראים טפשיים ולא חשובים מבחינת זמן, אבל זה קורה כל הזמן, ועל מסלול של עשרה מפלים, צריך לכפול את כמות הזמן הזו בעשר...

השיטה כאן היא:

לא לעצור

זה נשמע טפשי, אבל זה לא! הרעיון של לא לעצור הוא הלך רוח כללי. צריך להתרגל להישאר מכווננים כל הזמן על להיות בתנועה קדימה. בכל רגע, כל אחד מבני הקבוצה צריך לדעת שהוא עושה הכל כדי שכל הקבוצה תנוע קדימה. אסור שיחכו לאף אחד...

הלך הרוח הזה מייצר מעין ״תחרות״ מי יתארגן קודם, מי יסיים ללבוש רתמה, חליפה או ישים את התיק על הגב קודם. ככל שכולם ילחצו בכיוון הזה - כל הקבוצה תנוע מהר יותר.

לעבוד במקביל

או במילים אחרות: לעשות כמה שיותר דברים באותו זמן.

הנה כמה דוגמאות:

• כדאי בקבוצה, שתהיה חלוקת תפקידים ברורה: מי מתארגן לגלישה ומי בונה תחנה, למשל. כי זה לא חייב להיות אותו אדם... זה שבונה תחנה, למשל, לא חייב להיות מוכן לגלישה ראשון. הוא יכול להתארגן בזמן שהאחרים גולשים.

בכל מקרה - גם אם אין לך תפקיד כרגע - לא יושבים ומחכים: מתארגנים לגלישה, לובשים חליפה, עושים כל מה שאפשר לעשות במקביל.

• אם פותחים יותר מעמדת גלישה אחת, אפשר לפרק את שאר העמדות ולהשאיר רק אחת, בזמן שהגולש הלפני אחרון גולש. ברור שהלפני אחרון צריך לגלוש על העמדה הנכונה...
• כל חבל שנזרק למטה - יכול להיאסף לשק החבל שלו מייד או להיות כבר מקופל, בזמן שהאחרון גולש.

בחירת הציוד משפיעה במידה רבה על המהירות, ויש כל מיני טריקים קטנים שיכולים לעזור, למשל:

• שימוש באמצעי חיכוך מתאים יכול לחסוך הרבה זמן בהתחברות, במהלך הגלישה ובהתנתקות, בעיקר בזרימה חזקה או בבריכות מים.
• שלוקר במקום בקבוקי מים מאפשר לשתות בזמן שמאבטחים, מסדרים ואפילו בזמן הגלישה.

זה נשמע קצת מוטרף ולחוץ, אבל הרעיון הכללי הוא שלכל היותר יש אחד שלא עושה כלום, וזה רק כי אין לו מה לעשות. לא אמור להיות רגע שבו כל חברי הצוות אינם עושים את כל מה שביכולתם לטובת המטרה - להגיע לסוף המסלול. אם משתדלים להדק את לוח הזמנים, אפשר לקצץ שעות בזמן.

התאמה ותכנון

השתמשו בכל מפל בשיטה המתאימה

אחת הדרכים הטובות ביותר להפחית בבזבוז הזמן היא למזער את סיבוכיות המערכת, ולבחור בקפידה את המערכת איתה עובדים בכל פעם מחדש. זה בעיקר מתייחס לאופן הגלישה, ולשאלה אם בכלל גולשים. קניונירים מתחילים נוטים לגלוש בכל מקום. גם במקומות שאפשר לרדת בטיפוס או בקפיצה. זה מבזבז המון זמן: פרישת וקיפול החבל, התחברות והתנתקות וכו׳ וכו׳. כדאי לדעת מה מצפה במסלול, לשלוט בטכניקות השונות למעבר מכשולי גובה, ולהתאים במקום את השיטה היעילה ביותר לכל מפל:

• מפלים נמוכים ופשוטים: קופצים.
• מפלים קצת יותר גבוהים: זורקים את הציוד וקופצים או מטפסים בירידה.
• מפלים עוד יותר גבוהים או חלקים וקשים לטיפוס: שמים חבל קצר ויורדים בכח ידיים. אם יש מדרגה באמצע - שמים עוד חבל (וכך יכולים להיות שניים במקביל בירידה).
• רק מפלים שהם גבוהים מדי (מסוכנים) לירידה בכח ידיים מחייבים גלישה.

שימו לב: אם הברירה היא לגלוש או לטפס בירידה, ואתם מתקשקשים עם ההחלטה, או שיש חלק מחברי הקבוצה שלא מרגישים בנוח עם הטיפוס: גלשו, או לפחות אבטחו אותם.

קחו חבלים מתאימים

זה נושא חשוב מאד. יש לו היבט של משקל, שעליו אפרט בהמשך, אבל גם של התנהלות כללית. החבלים צריכים להיות באורך מתאים למסלול. אין שום הגיון בלקחת חבל 100מ׳ למסלול שהגלישה הגבוהה ביותר שלו היא 35מ׳ (כמו נחל רחף). אפילו חבל 70מ׳ זו אופצייה נחותה לעומת שני חבלי 35מ׳ או שני חבלי 40מ׳, שיעשו עבודה הרבה יותר טובה מכמה בחינות:

• לא תצטרכו לפתוח ולקפל חבל ארוך כל פעם, גם לגלישות הקצרות.
• לא יהיה מישהו אחד שסוחב את כל החבל - תוכלו להתחלק.
• לא תצטרכו לחכות לחבל במפל הבא. אפשר לפתוח שתי תחנות במקביל בגלישות הקצרות, ובמקביל זה לא אומר רק חבל ליד חבל (זה גם חבל 70מ׳ יעשה) אלא גם חבל אחד בכל מפל - בשני מפלים שונים...

וזה בלי לדבר על המשקל, שיבוא בהמשך.

ציוד מתאים

בחרו אמצעי חיכוך, טבעות, רתמות וציוד בכלל, שמתאימים לצורך שלכם. לגלישות רטובות כדאי אמצעי חיכוך שקל לנתק מהחבל, לגלישות ארוכות עדיף אמצעי חיכוך שניתן לווסת בו את כמות החיכוך.

שמרו על פשטות

עוד דרך לשמור על פשטות היא לדאוג לעמדות מסודרות בתחנות, בעיקר לאסוף את החבל בצורה מסודרת, כך שהוא לא יתפלנטר.

קחו כמה שפחות ציוד. אין טעם לסחוב יותר משקל, שמאט את ההתקדמות. גם לנסות למצוא את הטריקם בגודל הנכון, מתוך ערמה של 40 פרנדים, 31 ראנרים ועוד המון דברים מיותרים, לא משפר את הקצב.

עדיף להשתמש ברצועה לציוד או בנדוליר ולא לתלות הכל על הרתמה, כך מהיר יותר להעביר ציוד כשאתם מתחלפים בתפקידים - פשוט מעבירים את הרצועה עם הציוד.

ויש עוד דוגמאות: בניית תחנה מהחבל (לא תמיד חייבים חלוקת משקל קלאסית), קורדלט או קוואד מוכן.

טכניקות נוספות, השאובות מטיפוס אלפיני ויכולות להאיץ במידה נוספת את קצב ההתקדמות, הן איבטוח על גוף בקטעים קצרים, או איבטוח בחבל קצר (short roping).

כל אלה דורשים ידע והבנה נרחבים במה שעושים, אבל הם משפרים במידה רבה את היעילות והמהירות.

הכירו את הקבוצה

ההתקדמות המהירה תלויה במידה רבה בנכונות של השותפים שלך לשתף פעולה וברצון ובמוטיבציה שלהם לנוע מהר לפחות כמוך. אם לא, זה יהרוס לכולם יום פעילות. אתה תאיץ בהם למהר כל הזמן ותתעצבן שההתקדמות איטית, והם יתעצבנו עליך שאתה לחוץ ומלחיץ.

חשוב להסדיר את הדרך בה מתקשרים ולמה העניינים מתנהלים בצורה מסויימת. זה קשור לנוהל הדיבור, אבל לא רק. מה המשמעות של קריאה מסויימת ומה סדר הפעולות. זה לא רק מאיץ את התקדמות העניינים אלא גם הופך את הכל ליותר בטוח. סט מוגדר מראש של קריאות מוסכמות משפר את התקשורת ומפחית את האפשרות לטעויות וחוסר הבנה.

אימון ופתרון תקלות

שווה ״לבזבז מדי פעם יום כיפי ולהקדיש אותו לאימון קניונינג. יש לזה היבטים רבים כמו: התחברות והתנתקות, תחנות יעילות ומהירות, שיטות גלישה, שיטות גיבוי, שיטות איבטוח ופתרון תקלות.

זה לא רעיון גרוע להחליט שעושים קניון שמכירים, אבל עם ציוד מינימאלי, או עם עגינות טבעיות בלבד, או עם חבלים וטבעות בלבד, ומהר ככל הניתן!

הרעיון בימי אימון כאלו הוא שכשהחרא יפגע במאוורר, כמו שאומרים - תהיו מוכנים להתמודד איתו... לא כדאי ללמוד שיטות חדשות כשאתם עייפים ובלחץ כי אחד החבר׳ה נפצע.

שק חבל

השתמשו בשק חבל. זה מקצר משמעותית את הפרישה של החבלים לאורך הגלישה, ויש יותר סיכוי שהחבל יגיע למטה, ולא ייעצר על מדף או יסתבך בשיח או בשן סלע.

לא חייבים לקנות, אפשר גם לתפור בבית. אבל אתם רוצים שק קשיח יחסית (שאפשר לדחוס אליו את החבל בלי שהשק יתקפל לכם). אם את מייעדים אותו לקניונינג רטוב (לא רק זורם, גם סתם רטוב) - הוא צריך להיות עם חורי ניקוז למים!

לחשוב קל

המטרה היא לקחת בדיוק את מה שתצטרכו על המסלול, ולא טיפה יותר. מי שלוקח שק שינה, גזיה ובגדים חמים למסלול של יום, "למקרה" שייתקע בלילה, המשקל הנוסף יאט אותו כלכך עד שהוא בטוח יתקע בלילה וייאלץ להשתמש בו.

בכל מקרה, המשקל הוא הדבר שהכי מפריע לתנועה מהירה.

ביגוד מתאים

כדאי להתלבש כך שהטיפוס המהיר לא יופרע על ידי הבגדים ויהיה נוח לנוע בהם. ביגוד תרמי או לפחות אריגים מסיבים סינתטיים סופגים פחות לחות, מנדפים זיעה במהירות, מבודדים גם כשהם רטובים ומתייבשים במהירות, ולכן מתאימים לתנאי טמפרטורה מגוונים. למסלולים רטובים קחו חליפות, אבל רק אם זה נחוץ. למסלולים רטובים בקיץ, בישראל או ביוון או קפריסין - בכלל לא בטוח שחייבים חליפות.

ציוד

כדאי לשקול במקום תיק אחד גדול, לקחת כמה תיקים קטנים, עם שלוקר וחטיפים לכל אחד. כך לא מתבזבז זמן על שתייה, וגם לא על העברת התיק מאחד לשני.

עברו לפנס LED, שמאיר חזק, ודורש פחות סוללות ולכן יותר קל. השתמשו בנעלי אפרואוץ' קלות ונוחות. אם לא חייבים, אל תקחו את כל מדריך המסלולים של ירדן, אלא רק את הדף של המסלול שלכם.

המהדרין מחליפים את כל הטבעות לטבעות קלות יותר (כ-500גרם חיסכון על כל הסט), מקצרים את הרצועות של התיקים (יכול להגיע ל-200גרם), מורידים את התוויות מכל הבגדים והציוד, עוברים לרצועות דיינימה.

חבלים

קוטר

כל אלו משעשעים, אבל באמת שאין מה לסחוב חבלי גלישה של 10.5 או אפילו 10מ״מ. חבלי 8.5-9מ״מ בהחלט מספיק חזקים ועמידים, וקלים בהרבה.

אורך

קחו חבלים באורך מתאים. זה כבר הוזכר קודם בהקשר של התנהלות, אבל ברור שחבלים ארוכים כבדים יותר מחבלים קצרים.

1. לא תצטרכו לפתוח ולקפל חבל ארוך כל פעם, גם לגלישות הקצרות.
2. לא יהיה מישהו אחד שסוחב את כל החבל - תוכלו להתחלק.
3. לא תצטרכו לחכות לחבל במפל הבא. אפשר לפתוח שתי תחנות במקביל בגלישות הקצרות, ובמקביל זה לא אומר רק חבל ליד חבל (זה גם חבל 70מ׳ יעשה) אלא גם חבל אחד בכל מפל - בשני מפלים שונים...

סוג

במסלולים רטובים כדאי לקחת חבלים צפים. הם גם יותר קלים, וגם יש פחות סיכוי לאבד אותם באיזה גב או בריכה.

התחלה מוקדמת

אין ספק שלישון עד מאוחר בבוקר זה אחד התענוגות הגדולות בחיים. לא מומלץ לקבוצה שרוצים להספיק מסלול ארוך בזמן טוב! קומו, ותרו על הקפה (אני לא מאמין שזה כתוב כאן) חטפו משהו ורוצו למסלול.

במדבר, בירדן או בסיני, או בכלל באיזורים חשופים לשמש, התחלה מוקדמת מביאה אתכם לתחילת המסלול לפני שהשמש אופה אתכם מדי. זה אומר גם שצריך לסחוב פחות מים במשך המסלול ושוב, אפשר להתקדם הרבה יותר מהר.

אפשר לאמץ את הרעיון האלפיני של להתחיל בחושך, ואפילו לעשות את האפרואוץ' לפני אור ראשון, כך שברגע שיש קצת אור, אתם כבר בתחילת המסלול ומוכנים לאקשן.

אל תיפצעו

אין דבר המעכב את התקדמות הקבוצה כמו פציעה...

קריאה נוספת

• ראיתי אנשים עוברים נחלים בקניונינג במהירות ממש. למה? מה החשיבות של המהירות?

קישורים חיצוניים

• מאמר עם טיפים לקניונינג יעיל. חלקם דומים למה שכתוב כאן

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...