בטיחות בקשרים

בטיחות של קשר מתייחסת לנטייתו של הקשר להחליק עם הפעלת עומס. קשר לא בטיחותי הוא כזה שיש סיכוי שהוא ייפתח לפני שהוא יקרע, כלומר, שכמות החיכוך בין החבלים בתוך הקשר לא מספיק גבוהה כדי להשאיר אותו קשור עד לקריעה. ככל שהסיכוי שהקשר יחליק גבוה יותר אמורים שהקשר לא בטיחותי.

המשמעות היא שעומס הקריעה של הקשר (במילים אחרות - כמה הוא חזק) לא חשובה, כי המערכת עשויה לכשול בעומס נמוך יותר. זה עניין של הסתברות, כמובן, וגם של תכונות של החבל ולא רק של הקשר. קשרים בחבלים עם חיכוך נמוך ו/או נוטביליות נמוכה יחליקו בקלות יותר מאותם קשרים בחבלים עם חיכוך גבוה/נוטביליות גבוהה.

בטיחות של קשר תלויה במקדם החיכוך של החומר ממנו עשוי החבל, כך שלהשוואה בין בטיחות של קשרים שונים יש משמעות רק כאשר הם נקשרים על אותו החבל.

חלק מן הקשרים מתהדקים יותר ויותר עם הגדלת העומס עליהם, ואחרים נוטים להחליק. יש קשרים שהם בטוחים כאשר הם תחת עומס קבוע, אולם במצב בו הקשר נמתח ומתרפה לסירוגין, הם מחליקים בקלות. ניתן לפעמים לפתור את הבעיה בעזרת איבטוח של הקשר על ידי קשר נוסף: קשר בוהן או קשר לופת (אלף) הם פתרונות מקובלים במצבים כאלה.

גם שרכים קצרים מדי עלולים לפגוע בבטיחות של קשר. בזמן מתיחת החבל, השרכים 'זוחלים' אל ומתוך הקשר, ושרך קצר עלול 'לברוח' ולהתיר את הקשר. גם שרך ארוך מדי אינו טוב. הוא מסרבל את המערכת ומפריע להבחין בין החלקים החשובים והטפלים בה. על השרך להיות באורך שבין שבע לחמש עשרה פעמים קוטר החבל.

סוג אחר של קשרים לא בטיחותיים הם כאלה שנפתחים כאשר הם נמתחים לא על פי כיווני המתיחה ה"נכונים". דוגמאות למקרים כאלה הם קשר בוהן כפול וקשר שמונה כפול, שנחשבים קשרים מקובלים (ואפילו מומלצים) לגולש אחרון. ללא איבטוח מתאים הקשרים הללו מתגלגלים לכיוון קצות החבלים, ולבסוף עלולים להפתח.

בחבלים בהם אנו משתמשים לטיפוס ולגלישה (בקוטר 8.5מ"מ עד 11מ"מ) אורך מתאים לשרך יהיה בין רוחב כף יד לבין אורך כף יד.

בטיחות אינה הפרמטר היחיד החשוב בקשר. תכונה אחרת של קשר, החשובה לא פחות, היא החוזק שלו. אין מתאם בין בטיחות וחוזק ואלו שתי תכונות עצמאיות: קיימים קשרים חזקים ולא בטוחים (כמו קשר הצלה), קשרים לא חזקים ובטוחים (כמו קשר מוט) ואפילו קשרים לא חזקים ולא בטוחים (כמו קשר שטוח).

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...