מהי הדרך הנכונה לנטוש מסלול ספורטיבי?

קודם כל: מה זה נטישה של מסלול? נטישה של מסלול (באנגלית אומרים to bail) זה להפסיק את המסלול באמצע ולרדת מבלי להשלים את הטיפוס. ההגדרה המקובלת של מסלול ספורטיבי היא שהעיגונים (בולטים) קבועים בסלע. אלו יכולים להיות מסלולים של פיץ' אחד או יותר. בנטישה של מסלול עוברים מטיפוס לגלישה (או להגלשה) ומשתמשים (בדרך כלל) בעגינה האחרונה אליה המטפס הגיע. ההבדל העיקרי הוא שבמסלול ארוך בדרך כלל גולשים ובסוף של מסלול של פיץ׳ אחד המאבטח בדרך כלל מוריד את המטפס.

נטישה קצת דומה לסיום של פיץ' בטיפוס ספורטיבי. אבל יש הבדל אחד גדול: בסיום של פיץ׳ ספורטיבי יש בד״כ תחנה מסודרת או לפחות שני בולטים עם מיילונים ו/או שרשרת. כשנוטשים באמצע פיץ׳ ספורטיבי - יש בולט אחד גלמוד.

בהערת אגב, אולי יש כאלה שיגידו שיש דרך אחת "נכונה" לעשות דברים: לעבור מטיפוס לגלישה באמצע מסלול, לנקות תחנה, לבנות עגינה מורכבת. אני לא סבור כך. יש הרבה דרכים, והדבר החשוב הוא לשמור על העקרונות של בטיחות ויעילות.

העקרונות

בטיחות

קודם כל, יש את עיקרון הבטיחות הכללי בנוגע להעברת עומס: לעולם אל תתנתק לפני שיש עומס על הדבר שאתה אמור להיתלות עליו.

זה קצת מבלבל, אבל חשוב ביותר להבין את הרעיון. העניין הוא שמלבד מקרים נדירים, לא מנתקים משהו שיש עליו עומס, או שאם היית נופל או עוזב - הוא היה לוקח את העומס.

לדוגמה: אם אתה תלוי על זנב פרה וחיברת את החבל שלך לרתמה. אסור לך למשוך ביד את השרשרת של התחנה, להישאר תלוי עליה לרגע, להוריד מזנב הפרה עומס, לנתק אותו ו"להתיישב" על החבל. מותר לך להגיד למאבטח לקחת אותך, להעביר את העומס לחבל, ואז, כשזנב הפרה רפוי - לנתק אותו.

הרעיון הוא שרק אחרי שהעברת את העומס לחיבור החדש שלך, אתה יודע שמשהו אחר "לקח" את העומס - מותר לך לנתק את החיבור המקורי. כך לעולם לא תישאר לא מחובר (וההשלכות של זה, אני מקווה, ברורות).

במקרה של נטישה ממסלול יש עוד שתי נקודות בטיחות שחשוב לשים אליהן לב:

1. לא להפיל את החבל, אם צריך להתנתק ממנו ולקשור אותו שוב.
2. לא ליפול.

כל זמן ששומרים על אלה זה כנראה יהיה בסדר.

כדי שהחבל לא ייפול אפשר:

• לקשור את החבל למשהו (לרתמה, לעיגון, לתחנה).
• לעשות קשר גדול בחבל, שלא יכול לעבור דרך הטבעות.
• להחזיק אותו חזק ביד.
• לשים אותו בין השיניים.
• לדרוך עליו.

שים לב: כל אלה יעשו את העבודה. השניים הראשונים יותר בטוחים. והשניים האחרונים לא מומלצים במתארים תלולים, כמובן...

כדי לא ליפול אפשר:

• להתחבר לבולט בזנב פרה, בראנר ארוך, לשרשר שני ראנרים או בכל דרך אחרת.
• להשאר מחוברים לחבל, ומוקלפים לראנר.

נראה לי שהרעיון ברור...

גיבוי

בנטישה של מסלול ספורטיבי אנחנו בסוף מגיעים למצב שאנחנו תלויים על בולט אחד. אולי זה בסדר, ואולי לא. אבל זה לא מובן מאליו שזה בסדר. אנחנו לא אוהבים את זה. אפשר לפתור את זה, ועל איך - בהמשך.

יעילות

למרות שבטיפוס מסלולי סינגל-פיץ׳ ספורטיביים היעילות לא מאד חשובה. עדיין, להתקשקש ארבעים דקות על העברת עומס מראנר לבולט זה מגוחך, וגם מבזבז את היום. במקרים גרועים במיוחד (גשם, החושך יורד וכו׳) זה יכול להיות גם מסוכן. במסלולים מבולטים ארוכים נטישה עשויה לקחת הרבה יותר זמן

נטישת מסלול של פיץ׳ אחד

הדרך המקובלת והפשוטה ביותר היא להשאיר משהו על הבולט, ולגלוש עליו. זה יכול להיות הראנר עצמו (ואז מוותרים על ראנר), טבעת, פרוסיק או, האפשרות המקובלת ביותר, גם מבחינת מחיר וגם מבחינת נוחות - מיילון. תיכף נתאר את זה, אבל יש גם אפשרות לטפס בירידה.

אפשרות ראשונה - נטישה בטיפוס בירידה

טוב, זה לא כלכך נעים, אבל עקרונית אפשר לקחת את הראנר וליפול על הבולט שמתחת. לעלות לבולט בעזרת החבל, לעמוד רגע, להוריד את הבולט ושוב - ליפול על הבולט שמתחת...

כך לא נשאיר שום ציוד על המסלול, אבל זה יכול לקחת לא מעט זמן ומאמץ.

אפשרות שנייה - נטישה עם מיילון

האפשרות הזו היא הנוחה ביותר, המהירה ביותר, והיא למעשה זהה להשארת טבעת על הבולט. מיילון יותר זול מטבעת, אבל זה ההבדל היחיד. באוזן רגילה של בולט יש מקום לשתי טבעות (או לטבעת ומיילון) די בקלות, ולכן הפתרון שיוצג כאן הוא הפתרון המהיר והקל ביותר.

1. הקלפ את הבולט, במידת הצורך - בקש מהמאבטח שייקח אותך ושב על החבל.
2. התחבר לבולט בזנב פרה או אפילו חבר ראנר נוסף לראנר הקיים והקלפ אותו לרתמה שלך. המטרה של שלב זה היא להוריד עומס מהחבל כדי לאפשר את השלבים הבאים.
3. שים מיילון על הבולט, קח קצת חבל והעבר אותו במיילון - נעל את המיילון.
4. בקש מהמאבטח לקחת אותך שוב, והעבר את העומס למיילון. כעת, הראנרים או זנב הפרה שלך כבר לא בעומס.
5. בקש מהמאבטח שייקח עליו את העומס, ושב על החבל.
6. נקה את כל הציוד מהבולט ובקש מהמאבטח שיוריד אותך.

נטישה עם מיילון

אפשרות שלישית - גלישה על פרוסיק

בתצורה הזו במקום להשאיר מיילון - אנחנו משאירים פרוסיק על הבולט. ההבדל העיקרי הוא שאי אפשר להגליש את המוביל על הפרוסיק, כמו שאפשר על טבעת או מיילון. עניין זה מוסבר בפירוט כאן אבל הרעיון הוא שחבל ש״רץ״ על חבל אחר, או על רצועה, מתחכך מאד. החיכוך יוצר חום שמתיך את החבל הסטאטי, כי זה משתפשף כל הזמן בנקודה אחת. למעשה, יש שלוש סיבות לא להשתמש במיילון:

1. אין לנו מיילון... כדאי שיהיה תמיד אחד על הרתמה. זו סיבה טפשית.
2. מיילון יותר יקר מפרוסיק. בהתחשב בבלאגן שזה עושה - זו סיבה לא מספיק טובה.
3. הבולטים לא מאפשרים הוספה של מיילון (קטנים מדי וכו׳).

אז מה שאנחנו נעשה, זה נעבור לגלישה רגילה על חבל כפול:

1. בקש מהמאבטח שייקח אותך ושב על החבל. התחבר לבולט בזנב פרה או אפילו חבר ראנר נוסף לראנר הקיים והקלפ אותו לביליי לופ של הרתמה שלך. המטרה של שלב זה היא להוריד עומס מהחבל כדי לאפשר את השלבים הבאים.
2. השחל פרוסיק בבולט וקשור אותו ללולאה בקשר חיבור חבלים מתאים (כמו קשר פלמי או בקשר דייגים כפול, למשל).
3. בקש מהמאבטח קצת סלאק, וקשור את החבל לרתמה (בקשר מוט, למשל) כדי שלא ייפול.
4. העבר את החבל בפרוסיק עד האמצע שלו, או לפחות עד ששני הקצוות יגיעו לקרקע והתר את החבל מהרתמה שלך.
5. התחבר לגלישה באבטחה עצמית על שני החבלים (גולש אחרון).
6. צמצם את החבל מעל אמצעי החיכוך והעבר אליו את העומס.
7. נקה את כל הציוד מהבולט (הראנרים, למשל) וגלוש למטה.

נטישה בגלישה על פרוסיק

מה עושים עם הגיבוי

1. גלישה עם גיבוי של טנדם פרוסיק. 2. במקרה של כשל של הבולט העליון, תהיה נפילה עד הבולט המוקלפ הבא

באופן כללי, אנחנו לא אוהבים לגלוש או סתם להישאר תלויים על עיגון אחד. זהו עיקרון כללי של גיבוי. יתירות היא אחת הדרישות הבסיסיות מכל תחנה בטיפוס טראד ואפילו מתחנות ספורטיביות. בנטישה של מסלול ספורטיבי אנחנו נתלים על בולט אחד, ולמרות שבתחילת הדרך למטה יש לנו עוד כמה בולטים שמגבים אותו, אנחנו מנקים ומתנתקים מהבולטים האלו בזמן הירידה.

אם אתם שמחים עם בולט אחד בלי גיבוי, זה בסדר. בגדול - בולטים הם מאד בטוחים. אבל גם בולטים כושלים לפעמים, ואנחנו לא אוהבים להישאר מחוברים רק לעיגון אחד, אם לא חייבים. הפתרון הכי פשוט הוא להחליף גם את הראנר הקודם (שמתחת לאחרון) במיילון. באופן כזה יוצא שגולשים על הבולט האחרון שהגענו אליו, אבל עם גיבוי של בולט נוסף. אבל יש שיטה פשוטה נוספת שתשאיר אתכם בטוחים יותר בזמן הירידה.

מתחברים לחבל שהולך אל המאבטח (שמגליש אתכם כרגע) עם טנדם פרוסיק כמו באיור. טנדם פרוסיק הוא מעין עכבר חבל שיכול לקחת עומסים דינאמיים (כלומר - עומסי נפילה). אם, חס וחלילה, הבולט היחיד שאתם תלויים עליו יקרוס - תהיה לכם נפילה קטנה, עד מתחת לבולט הבא שמתחתיכם.

שימו לב, בניגוד לאינטואיציה, הפרוסיק הארוך כאן נמצא מתחת לפרוסיק הקצר. כך הוא יהיה קרוב יותר לבולט שייקח את העומס במקרה נפילה...

נטישת מסלול מולטי-פיץ׳

זה יהיה פרק קצר. את הפיץ׳ העליון נוטשים כמו שתואר קודם, ומשם - פשוט גולשים...

סיכום

ה"שיטות" או "דרכים" שתוארו כאן הן רק דוגמאות. מספר ה"שיטות" והוריאציות עליהן הוא אינסופי. חשוב להבין מהן הנקודות המהותיות במה שצריך לעשות, ולנהוג לפיהן.

חשוב לזכור שלא כל הנטישות זהות. בולטים: יש כאלה עם אוזן שבה נכנסת רק טבעת אחת (ופרוסיק, בקושי) אזניים שמקבלות שתיים או שלוש טבעות. מסלולים: עם בולטים קרובים, ומסלולים עם ראן אאוטים אימתניים. סלע: טוב או רקוב ומתפרק. בכל מקרה יש לנתח את המצב, ואולי להחליט על דרך פעולה קצת שונה ממה שתואר כאן.

זכרו - רוב התאונות קורות בגלישה ולא בטיפוס:

• תרגלו נטישה עם מיילון ועם פרוסיק בגובה נמוך, ואל תסתפקו בפעם אחת ובמיקום אחד. עשו זאת בנטישה אמיתית רק לאחר שאתם בטוחים ביכולותיכם.
• אל תשלחו חבר לעשות זאת בפעם הראשונה בעצמו בגובה עם הדרכה מלמטה, גם אם אתם בטוחים ביכולתו. תנו לו להחליט אם הוא תרגל את זה מספיק למטה.
• חשוב להקדיש מדי פעם זמן לתרגול של פתרון תקלות כדי להישאר בכושר גם מבחינה זו, וחשוב לא לעשות את הלמידה והתרגול ״על הדרך״ באמצע או בסוף יום טיפוס.

היו זהירים ותזכו לעוד ימי טיפוס רבים...

קריאה נוספת

• פתרון תקלות
• מה הדרך הכי טובה לגלוש במולטיפיץ׳?
• מהי הדרך הנכונה לנקות תחנה?
• זנב פרה
• טנדם פרוסיק
• נקודה קריטית

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב, דודו יפרח ואחרים...