הבדלים בין גרסאות בדף "חבל כפול"

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שורה 28: שורה 28:
 
על כל פנים, מומלץ להתחיל להוביל בחבל כפול רק לאחר ששני המטפסים (המוביל והמאבטח) התנסו והתמקצעו בהובלה בחבל יחיד.
 
על כל פנים, מומלץ להתחיל להוביל בחבל כפול רק לאחר ששני המטפסים (המוביל והמאבטח) התנסו והתמקצעו בהובלה בחבל יחיד.
  
שיטה דומה, אבל גם שונה, היא טפוס ב[[חבל תאומים]].
+
שיטה דומה, אבל גם שונה, היא טיפוס ב[[חבל תאומים]].
 
+
==קריאה נוספת==
 +
* [[האם יש בעייתיות בשימוש בחבל דאבל כחבל סינגל, אם כן מהי?]]
 
----
 
----
 
תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]], אנדריאה ענתי, עומר שביט ואחרים...
 
תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]], אנדריאה ענתי, עומר שביט ואחרים...
  
 
[[קטגוריה: טכניקות ומיומנויות]][[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: טיפוס הרים]][[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: כללי]]
 
[[קטגוריה: טכניקות ומיומנויות]][[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: טיפוס הרים]][[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: כללי]]

גרסה מ־03:39, 5 בנובמבר 2008

Double1.jpg

חבל כפול (double rope) היא שיטת הובלה המבוססת על אותם העקרונות בדיוק כמו הובלה בחבל יחיד אלא שכאן משתמשים בשני חבלים דקים במקום אחד עבה. כל אחד מן החבלים האלה יכול לבלום את רוב הנפילות, בוודאי את אלה שהן במקדם נפילה נמוך.

בהובלה בחבל כפול נהוג להקליפ את החבלים בעגינות לסירוגין, מכיוון שכל אחד מהחבלים יכול לבלום נפילה. נהוג גם להשתמש בשני חבלים בצבעים שונים, שניתן להבחין ביניהם בקלות, כך שייקל על המוביל להעביר את החבלים לסירוגין בעגינות. עוד נהוג (בעיקר אצל הבריטים) כי המוביל מכריז בתחילת ההובלה על הצדדים השונים (למשל: "הצהוב מימין, הכחול משמאל").

ההבדלים העיקריים בין חבל כפול לחבל יחיד הם:

א. המשקל: חבל יחיד הוא קל יותר משני חבלים דקים. משקל של חבל יחיד 11מ"מ הוא כ- 70 גרם למטר בעוד שמשקל טיפוסי של חבל כפול 9מ"מ הוא כ - 55 גרם למטר. משקלו של חבל כפול הוא פי אחד וחצי לערך, מזה של חבל יחיד. זהו היתרון היחיד שיש לשימוש בחבל יחיד להובלה במסלולים ארוכים. כמובן שבחבלים דקים יותר המשקלים - בהתאם.

ב. החיכוך: במסלולים בהם העגינות אינן מסודרות בקו ישר, זו מעל זו, החבל העובר בעגינות מזגזג ביניהן והחיכוך הולך וגדל, כאשר הוא מוכפל בערך קבוע מעגינה לעגינה. בשימוש בחבל כפול מעבירים את החבלים בעגינות לסירוגין כך שחבל אחד עובר בחצי מן העגינות, והחבל השני עובר בחצי האחר. כך ניתן להקטין את החיכוך במידה משמעותית, בלי להוסיף הארכות ארוכות, המשנות את כיוון הכח על העגינות ומאריכות את הנפילה הפוטנציאלית עליהן.

ג. אורך הנפילה הפוטנציאלית: כאשר המוביל לוקח חבל כדי להעבירו בטבעת של העגינה הבאה, הוא מוסיף אורך לנפילה פוטנציאלית (אם מחליקה לו הרגל ממש לפני ההקלפה, למשל). במקרה של שני חבלים המועברים לסירוגין (אפילו בקו ישר), החבל אותו ייקח המוביל כדי להעביר בטבעת אינו אותו החבל העובר בעגינה הקודמת ולכן אינו אותו החבל שיבלום את הנפילה. אם תהיה נפילה, ברור שהיא תהיה קצרה יותר.

ד. שיפור העגינות: כאשר העגינות אינן טובות מאד, וחשודות כגבוליות, ניתן למקם באותו הגובה שתי עגינות כך שבמקרה של נפילה יתחלק העומס על החבלים וגם על העגינות.

ה. טרברסה: כאשר המסלול אינו לאורך קו ישר, ויש בו קטע של טרברסה, חבל אחד יכול לעבור בטרברסה, והשני ידלג על כל העגינות בטרברסה. כך יקטן החיכוך ממעבר החבלים בטבעות. יתרון חשוב נוסף הוא שלמטפס השני, המנקה את המסלול יהיה כל הזמן חבל המגיע מלמעלה ולא מהצד, כפי שהיה צפוי במקרה של טרברסה.

ו. פינות חדות:מכיוון שכל חבל עובר במסלול שונה במקצת (הרי הם אינם מוקלפים באותן עגינות), הסיכוי ששני חבלים יעברו על פינות חדות וייקרעו במקרה של נפילה הוא קטן מאד, בהשוואה לזה של חבל אחד.

ז. גלישה וחילוץ: תחנות הגלישה במסלולים ארוכים מסודרות על פי רוב לאורך המסלול. במקומות בהם התחנות מוכנות, הן במרחקים של אורך חבל אחד. בחבל של חמישים מטרים ניתו לטפס עד חמישים מטר בכל פיץ' של טיפוס אך ניתן לגלוש לכל היותר עשרים וחמישה מטרים בכל פיץ' של גלישה. בחבל כפול ניתן לטפס ולגלוש עד חמישים מטרים בכל פיץ. כמובן שמספר תחנות הגלישה יקטן בשימוש בחבל כפול וזמן הגלישה יתקצר. גם במסלול שאינו מסודר לגלישה קיים אותו היתרון, וכן כמות הציוד (עגינות גולש אחרון, רצועות או חבלים קצרים) שיש להשאיר לאורך המסלול תקטן.

כל זה נובע מכך שבהובלה בחבל כפול יש בידי המטפסים חבל באורך כפול. עניין זה בא לידי ביטוי בכל המקרים בהם חבל ארוך יותר נותן אפשרויות רבות יותר. מצב דומה נוסף הוא במקרה שנדרש חילוץ של מטפס שנפגע.

ח. טיפוס בשלישיה: כשמטפסים בשלישיה, המוביל מטפס כאשר הוא מאובטח בחבל כפול. בהגיעו לתחנה הוא יכול לאבטח את שני האחרים באותו זמן, בהפרש מרחקים קטן ביניהם, כשכל אחד מהם קשור לקצה של אחד החבלים, ומנקה את העגינות בהן עובר החבל שלו. במצב כזה יש לשים לב לטרוורסות לאורך המסלול, בהן יהיה מאובטח מלמעלה רק אחד מהמטפסים, ועליו מוטלת האחריות לטפס ראשון ולנקות גם את העגינות של חברו שיטפס אחריו, כדי שגם אליו יגיע החבל מלמעלה.

לסיכום, העבודה בחבל כפול מביאה עימה מספר גדול של יתרונות ולמרות החיסרון שכבר הוזכר (המשקל הגדול יותר של שני חבלים) היא ללא ספק השיטה המועדפת להובלת מסלולים ארוכים עם פיצ'ים רבים. עם זאת היא מסובכת יותר מבחינה טכנית. המוביל, צריך לשים לב למיקומם של שני החבלים ולדאוג שלא יסתבכו ביניהם (דבר שיגרום לחיכוך ויפריע לו לטפס). גם למאבטח העבודה מסובכת ודורשת יותר מיומנות מאיבטוח בחבל יחיד. המאבטח בחבל כפול צריך לעתים קרובות לקחת חבל באחד החבלים ולתת חבל בשני, ולפעמים לתת חבל בשני החבלים, הכל על פי מצבו של המוביל ביחס לעגינה האחרונה.

על כל פנים, מומלץ להתחיל להוביל בחבל כפול רק לאחר ששני המטפסים (המוביל והמאבטח) התנסו והתמקצעו בהובלה בחבל יחיד.

שיטה דומה, אבל גם שונה, היא טיפוס בחבל תאומים.

קריאה נוספת


תרמו לדף זה: מיכה יניב, אנדריאה ענתי, עומר שביט ואחרים...