10. פינות בסלע
שאלה
ישנם מובילים מנוסים הנזהרים מאוד מפינות בסלע. הם מסוגלים לבזבז זמן, וגם ציוד כגון עוגנים ורצועות, על מנת להסיט את החבל מפינה חדה כלשהי. האין בכך הגזמה?
תשובה
לא, אין בכך הגזמה. לדוגמה, יש בקולוראדו מסלול מאוד מפורסם בשם 'The naked edge' (הלהב הערום), ובו מעבר עם פינה חדה וממושכת, מעין להב של סכין ענק. כל מטפס חדש לאותו מסלול מוזהר במיוחד שלא ליפול במעבר הזה; אם הוא יפול בנקודה אחת ידועה, אומרים לו, כל הסיכויים שהחבל ייחתך. זאת דוגמה של פינה חדה במיוחד ומפורסמת, אבל פינות חדות נוספות ומסוכנות לא פחות לא חסרות גם במצוקים הרבים האחרים ובאתרי הטיפוס הידועים והמוכרים בארץ ובעולם. בהחלט כדאי להיזהר מפניהן.
גם ללא עניין החיתוך המוחלט של חבל טיפוס, כדאי לזכור שאורך החיים של חבל תלוי במידה לא מעטה במספר הפינות החדות שהוא פגש בחייו ובמידת חדותן, וזה דבר שקשה מאוד לאמוד נכונה.
הבה נסטה לרגע מנושא הטיפוס בהובלה: לא פעם קורה שמטפס הולך 'לעבוד' על מסלול מסוים בטופ-רופ, ובתום היום החבל נראה צמרי ומשופשף במקום מסוים, כאילו שבשעות ספורות הזדקן החבל לפחות בשנה. בדיקה מדוקדקת של המסלול תגלה בודאי שבדרכו של החבל הייתה פינה חדה, כגון שפה של מדף או קצה של גגון.
תופעה שכיחה במיוחד, בפרט אצל מתחילים, זה לשכוח שהטבעות הסופיות של עגינת הטופ-רופ צריכות לבלוט החוצה מראש המסלול. המחיר של אותו יום עומד ללא כל פרופורציה למאמץ המזערי של קצת תשומת-לב בתחילת היום: סלינג הסטה, או אפילו בחירת מקום העוגן 20 ס"מ ימינה או שמאלה מהמקום הבלתי מוצלח, היו אולי פותרים את הבעיה. כולם מקפידים על כך ששתי הטבעות של הטופ-רופ תהיינה עם פתחים מנוגדים, כולם מקפידים שהזוית בין הרצועות של העגינה לא תעלה על ˚60, אבל את הפרט הזה, שהחבל לא יתחכך בפינה, משום מה נוהגים לשכוח.
דוגמת הטופ-רופ הובאה כאן רק על מנת להבהיר את התופעה, ולהמחיש את היעילות הבלתי רגילה של פינות חדות במלאכת השיוף. על פי הנכתב בכמה חוברות טיפוס, קריעת חבל שלא בפינה חדה נחשבת לתופעה מאוד בלתי סבירה; במקום שהחבל מתוח ישר, אם החבל במצב טוב, קריעת חבל הנה כמעט בלתי אפשרית; הסכנה היא רק בקשרים ובפינות. ואשר לקשרים, קשר תקני בטיפוס יכול להקטין את מתח הקריעה במשהו כמו 25% לכל היותר, בו בזמן שפינה חדה יכולה פשוט לחתוך את החבל ע"י ריכוז מאמצים.
אם נשוה בין קשר לבין פינה בסלע, במובן של סכנת הקריעה לחבל, נגלה, ראשית כל, שחבל פרלון (שלא ככבל פלדה) עשוי מחומר יותר רך מסלע מצוי, ולכן יהיה הראשון שייאכל מבין השניים. אבל ההבדל העיקרי הוא דווקא בזה שבניפ של קשר (ראה פרק 2), רדיוס העקמומיות הוא לכל הפחות כרדיוס החבל עצמו, בו בזמן שבפינת סלע הרדיוס יכול להיות הרבה יותר קטן ולהוות בזה 'סכין' יותר חד.
המטפס הבריטי קריס גור (Chris Gore), בנוסף על היותו מטפס ברמה גבוהה, הוא גם היועץ הטכני של יצרני החבלים ביאל (Beal) ו'אירופה ספורט'. עומדות לרשותו, כמובן, מעבדות עם הציוד החדיש והמהימן ביותר, והוא עורך בהן ניסויים בכל הקשור בחבלי טיפוס. במתקן הבדיקה המיוחד המחקה נפילת UIAA סטנדרטית שבבעלות החברה Troll, בדק קריס את עמידותם של כמה חבלי-טיפוס בפינות חדות. החבלים הנבדקים היו בעלי קוטר של 9 מ"מ בקירוב (8.6 עד 9.4 מ"מ). ממצאיו מראים בין השאר, שבפינות בעלות רדיוס עקמומיות של 1 מ"מ, שליש מהחבלים הנבדקים לא עמדו אף בנפילת UIAA סטנדרטית אחת, והשאר רק בנפילה אחת. לא היה אף חבל תקני אחד מבין אלה שנבדקו שעמד ביותר מנפילת UIAA סטנדרטית אחת בפינות שרדיוס העקמומיות שלהן היה 1 מ"מ. ממצא זה, כשלעצמו, חמור למדי; כמה מטפסים בודקים תוך כדי הובלה את רדיוס העקמומיות של כל הפינות?
נבדקו באותם ניסויים גם פינות פחות חדות, כלומר בעלות רדיוסי עקמומיות יותר גדולים, עד קצת מעל לרדיוס החבל עצמו, ומעודד לשמוע שבהם הסכנה הרבה פחות חמורה. טבלה 10.1 המובאת כאן היא צילום של הטבלה המקורית שפורסמה עיי קריס גור בתום הניסויים.
עוביי החבלים ורדיוסי העקמומיות של הפינות נתונים בה במ"מ.
צריך לציין שכשחבל נשען על פינה, החבל מקבל זוית כלשהי, וככל שהזוית חדה המצב יותר מסוכן. אם החבל עובר כמעט ישר ליד הפינה (זוית קרובה ל-˚180) הוא בקושי מרגיש את הפינה, אם הוא מכופף ב-˚90 כמו בשפה של מדרגה, זה כבר מסוכן, ואם הזוית עוד יותר חדה, הסכנה עוד יותר גדולה. מוזר לכן, שקריס גור לא מציין במפורש במאמרו באיזו זוית נערכו נסיונותיו, אבל סביר להניח על פי הטקסט ועל פי המבנה של אחד ממתקני הניסויים, שמדובר בזוית של ˚90.
המספרים מדברים בעד עצמם.
קריאה נוספת
המשך המשך לפרק הבא...
חזור לתוכן העניינים...
תרמו לדף זה: אנדריאה ענתי, מיכה יניב ואחרים...
