קיפול חבל
קיפול החבל (באנגלית: coiling the rope) הוא אחד הדברים השנואים על מטפסים והוא גם אחד הדברים החוסכים (או מבזבזים) הכי הרבה זמן, תלוי אם הוא נעשה נכון או לא. חבל שלא קופל נכון נוטה להיתפס בענפים (מחוץ לתיק) או בפריטי ציוד (בתוך התיק) ולהיפתח. הוא תמיד יהיה יותר מפלוּנטר מחבל שקופל בקפידה.
מי שיתאמן על הקיפול מספר פעמים יגלה שלקפל חבל טוב לא לוקח יותר זמן מאשר לקפל את אותו החבל גרוע.
כדאי גם ללמוד לפרוש חבל כמו שצריך.
קיפול מהיר
נקרא גם קיפול פרפר (butterfly coil).
מתחילים משני קצוות החבל יחד, כך יש רק חצי האורך לקפל והכל הולך יותר מהר. בשלב הראשון, מודדים שתיים וחצי מוּטוֹת ידיים של חבל, ומשאירים בצד. אוספים את כל החבל ביד (בחבלים קצרים) או על העורף, סביב הצוואר (אם החבל ארוך וזה כבד). מתקבלות לולאות ארוכות (אבל לא ארוכות מדי) כך שכל לולאה מתחילה ונגמרת באותו צד, ואף לולאה לא מתחילה בצד אחד ונגמרת בצד השני.
סוגרים את החבל עם השרכים. מקפידים ששתי הקבוצות של הלולאות באותו אורך ומתחילים ללפף את השרכים סביב כל הלולאות, מהאמצע לכיוון למעלה. מהדקים היטב, משחילים את השרכים הארוכים כמו בציור, שמים על הגב או על התיק, והולכים.
ניתן גם לקפל מקצה אחד בלבד. קיפול כזה מתאים יותר להובלה ספורטיבית, אבל החבל מתפלנטר ברוב המקרים בכל מקרה. כדי שזה לא יקרה - משתמשים בתיק חבל.
קיפול קלאסי
נקרא גם קיפול אלפיני (alpine coil).
הרעיון הוא להשאיר את החבל מחוץ לתיק, מוכן להתחברות ולשימוש. במסלולים אלפיניים בדרך כלל לא משתמשים בכל אורך החבל, לפחות באפרואוץ', חלק השטוח, בדרך למסלול עצמו. כשהולכים על קרחון וכשמטפסים ביחד. במקרה כזה - כל מטפס משאיר כמה כריכות של חבל על עצמו, ומשאירים ביניהם את האורך הנוח לאותו קטע של מסלול. כל מטפס מתחבר בלולאת פרפר אלפיני או בקשר מוט אחרי הכריכות.
ברור, שלשימוש זה החבל מגולגל רק מקצה אחד (ולא משני הקצוות, על כפול, כפי שמתואר בסעיף הקודם).
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
