היקשרות לחבל
שיטת ההיקשרות לחבל תלויה בסגנון הטיפוס ובצורך המדוייק.
תוכן עניינים
עם טבעת
לולאת שמונה
הקשר המקובל להתחברות עם טבעת היא לולאת שמונה בקצה החבל, המחוברת לטבעת, מקובלת בעיקר בטופ-רופ, כשברור שלא תהיינה נפילות גדולות. החיסרון העיקרי שבשיטה זו הוא שהטבעת עלולה להיפתח ולצאת מהלולאה כשאין עליה עומס. מצד שני, היא מהירה.
לולאה מתהדקת
קשר זה מהדקים על הטבעת, והיא לא יכולה להסתובב, ולכן גם לא לצאת בקלות מהלולאה. שיטה זו מצויינת לפעילויות מודרכות ולקירות טיפוס. בקיצור, במקרים בהם הטופ-רופ נשאר להרבה זמן.
ללא טבעת
להיקשרות לקצה חבל ללא טבעת, מקובלים שני קשרים: לולאת שמונה עוקב וקשר הצלה. ניתן לראות את ההבדל הברור בין הזווית בקשר הצלה לבין הזווית בלולאת שמונה. הראשון מתאים יותר לעצמים רחבים, והאחר לקשירה לטבעות ומשיכה במקביל לחבל. משתמע מכך כי לקשירה לרתמה ברור כי לולאת השמונה מתאימה יותר, בהיותה גם קשר חזק יותר מקשר הצלה. למרות זאת, לעיתים מעדיפים קשר הצלה.
לולאת שמונה עוקב
מקובל בטיפוס בהובלה, בעיקר במסלולים ארוכים. היתרון הגדול של קשר זה הוא שהוא מאד בטיחותי, ולכן לא ייפתח, כפי הנראה. מצד שני, לולאת שמונה עלולה להתהדק לאחר נפילות חוזרות ונשנות, ולכן פחות מתאימה לטיפוס ספורטיבי. במסלולים ארוכים, על אבני עיגון, בהרים וכו', אין הרבה נפילות, ולא מתירים וקושרים את החבל הרבה, לכן קשר שמונה מתאים יותר לסגנון זה. בנוסף, משתמשים בחבל כפול, שהם חבלים דקים יותר וזו עוד סיבה להעדיף קשר חזק יותר.
קשר הצלה
השימוש בקשר הצלה בקשירה לרתמה מקובל בהובלה, בטיפוס ספורטיבי. היתרון הגדול של קשר זה הוא שהוא לא מתהדק. המצב של נפילות חוזרות ונשנות אופייני לטיפוס ספורטיבי, של מסלולים קשים על בולטים, ובד"כ העגינות במקרה כזה קרובות והנפילות קצרות, ולכן לא נדרש קשר חזק מאד וניתן להשתמש בקשר הצלה.
בנוסף, בטיפוס ספורטיבי המסלולים קצרים, והמשמעות היא שמתירים וקושרים את החבל הרבה פעמים ביום טיפוס. גם לזה, יותר הגיוני להשתמש בקשר הצלה.
התחברות בהרים
בקצה
באמצע
לולאת פרפר אלפיני או לולאת שמונה. בשמים האחרונות הופך פופולארי החיבור לחבל עם רופ-מן. חיבור כזה מאפשר שינוי אורך החבל בין המטפסים בקבוצה באופן קל ומהיר.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
