15. קשרים חד-כוונים

שאלה

מה הם הקשרים החד-כיווניים, ומה שימושם? מה העיקרון שמאחוריהם?

תשובה

ישנם כמה סידורים סטנדרטיים ומוכרים להעברת חבל (למשל דרך טבעת) בצורה בלתי סימטרית, כך שהחיכוך המתקבל ע"י משיכת החבל לכיוון אחד יהיה שונה מהחיכוך המתקבל ע"י משיכת החבל לכיוון השני. עקרונית, כל הצלבה בחבל שנמצאת במגע עם טבעת מהווה סידור חד-כיווני, שהרי משיכת החבל הפנימי של ההצלבה לא תשפיע על החבל החיצוני, אבל משיכת החבל החיצוני של ההצלבה תלחץ את החבל הפנימי אל הטבעת (כמעין מעצור) וככל שגדול הכיפוף בחבל החיצוני כך יועבר יותר כוח ללחיצה זו והעצירה תהיה יותר יעילה (החיכוך יהיה יותר גדול).

ישנם שימושים לדרגות שונות של חיכוך, אך בהקשר שלנו (טיפוס וחילוץ) מדובר בד"כ רק על נעילה מוחלטת (חיכוך אינסופי). הכינוי 'קשרים', כפי שמופיע בשאלה, לא נשמע כמתאים ביותר לסידורים אלה, במובן הצר של המלה, שכן רובם כוללים ציוד נוסף לחבל עצמו, כגון טבעת נוספת, או פרוסיק, או פין, ונראה יותר נכון לכנותם 'סידורים': סידור גרדה, סידור בכמן, וכו'. באנגלית הם נקראים .'One-way systems' במצבי חילוץ, ידע ומיומנות בסידור חד-כיווני כלשהו עשויים להיות כה חיוניים שלא כדאי לזלזל בענין זה; מומלץ שכל מטפס שאינו ממש טירון יבחר לעצמו באחד הסידורים החד-כיווניים האלה, יאמץ אותו לעצמו, וידע בעת הצורך לשלוט בהתקנתו המהירה ובשימושו החלק, אף בחושך או בעיניים סגורות אם יזדקק לכך, ללא היסוסים, וללא חשש של טעות ולו הקטנה ביותר.

המטרה העיקרית של סידור חד-כיווני היא הרמת פצוע, למשל מתוך הוטה או crevasse, או העלאתו למפלס יותר גבוה, שבו יש משטח נוח לעזרה ראשונה. סידור חד-כיווני שימושי גם בהרמת תרמיל כבד או ציוד (Hauling), כמקובל במסלולים ממושכים.

להלן מספר דוגמאות של סידורים חד-כיווניים, אך לפני כן נציין חמש תכונות עיקריות שלפיהן ניתן לבחון סידור חד-כיווני. והריהן לפי סדר חשיבותן:

א - באותו הכיוון שבו החבל צריך להינעל - ככל שהנעילה יותר טובה, הסידור מועדף. להינעל, זה תפקידו של הסידור החד-כיווני וכדאי לזכור שתכונה זו היא תכונתו העיקרית.

ב - בכיוון ההפוך (זה שבו החבל אמור לנוע) - כמה שפחות חיכוך, יותר טוב. ברור שאין טעם לשאוף לאפס חיכוך, כי תמיד חלק מהכוח המושקע יבוזבז כדי להתגבר על מידה מסוימת של חיכוך, אבל כדאי בהחלט להקטין חלק זה ככל האפשר. מי שהשתמש פעם בסידור חד-כיווני ועמל קשות על כל מטר, לא זקוק לשכנוע נוסף בנקודה זו.

ג - כמה שפחות חופש בנעילה, יותר טוב. בסידורים האלה יש תמיד מידה מסוימת של מה שנקרא 'חופש' (שפיל). כלומר שעם הפסקת המשיכה הסידור לא יינעל במקום אלא רק אחרי נסיגה שעשויה להגיע לכמה סנטימטרים. המשתמש המיומן בסידור חד-כיווני לעולם ישתדל שמשיכותיו תהיינה ארוכות, כדי שנסיגה זו תהווה חלק קטן ככל האפשר (אשר הולך לאיבוד) מהמשיכה. מובן מאליו שיש יתרון לסידור חד-כיווני שננעל במקום, או כמעט במקום.

ד - ככל שהסידור ניתן להיעשות ללא חלקי ציוד מיוחדים, יותר טוב. טבעת טיפוס רגילה, פרוסיק, או סלינג, אינם נחשבים לחלקי ציוד מיוחדים לצורך זה, אבל ג'ומר, למשל, וכן גלגלות או מתקני 'הפחתה' למיניהם, לא מהווים ציוד סטנדרטי שכל מטפס נושא עמו דרך קבע באתרי הטיפוס, לפחות לא בארץ. ברור איפוא שסידור חד-כיווני שאינו מצריך ציוד מיוחד - מועדף. תכונה ד' זו פחות חשובה לצוותי חילוץ, כמובן, שהרי הם יוצאים לשטח עם ידיעה מראש שכדאי לשאת עמם חלקי ציוד מיוחדים.

ה - מהירות ההתקנה והקלות שבהפעלת הסידור, גם אלה חשובים מאוד וכדאי לתת להם תשומת לב נפרדת. סידור שניתן להתקינו תחת מתח, למשל, יש לו יתרון ברור על סידור שחייבים להתקינו על המשך החבל (הרפוי) ורק אח"כ אפשר להעמיסו.

לאור חמש תכונות אלה, הבה נבחן עתה מספר סידורים חד-כיווניים בהם קיימת נעילה מוחלטת או כמעט מוחלטת (תכונה א', לעיל). הם יוצגו בהמשך (ציורים 15.3 עד 15.6) כשבכל הציורים החץ מורה על הכיוון שבו החבל צריך להיות מסוגל לנוע.

ציור 15.2

ציור 15.1

1. סידור סטפלסר (Stuflesser): זה סידור חד-כיווני פשוט ביותר; כל שצריך לעשות הוא שני סיבובי חבל בטבעת (ציור 15.1) ולהעביר את הלולאה לצד האחורי, כלומר לגב הטבעת (ציור 15.2). ניסוי קצר יבהיר מייד שהסידור הזה אמנם עובד, אבל עשוי לחזור מעצמו, בטעות, למצב ההתחלתי (ציור 15.1), ואז הסידור כבר איננו חד-כיווני. ככל שהטבעת רחבה (או החבל דק) יש יותר סיכוי שזה יקרה. מה שהציע אדון סטפלסר, הממציא של הסידור הזה, הוא להכניס טבעת שניה, שתפקידה לשמור על המצב החד-כיווני (ציור 15.3). ניסוי נוסף בסידור זה, כלומר עם הטבעת השניה, יבהיר עוד שככל שהטבעת רחבה (או החבל דק) החיכוך בכיוון הלא רצוי יקטן (תכונה ב', לעיל) ואילו אם הטבעת קטנה מדי, החיכוך הרב עשוי להפוך את הסידור הזה לבלתי שמושי. סידור סטפלסר זה מומלץ איפוא רק למי שנושא עמו ממילא טבעת רחבה (למשל כזאת שנועדה לקשר איטלקי) או למשתמשים בחבלי 9 מ"מ. נקודת התורפה של סידור זה היא הקושי שבהעברת הלולאה אחורה (מהמצב המתואר בציור 15.1 למצב המתואר בציור 15.2) תחת מתח.

ציור 15.4

ציור 15.3

2. סידור גרדה (ע"ש הממציא, המטפס Franco Garda): זה הסידור החד-כיווני המומלץ ע"י איגוד המועדונים האלפינים האיטלקיים (ה- CAI) ונוסה רבות, הן ביחידות האלפיניות הצבאיות שלהם והן במסגרת המועדונים השונים. הסידור חדש יחסית (הוצע לראשונה ב-1970 וזכה מיד להערכה) והוא מתואר כאן בציור 15.4. קל לראות שגם סידור זה, כמו סידור סטפלסר המתואר לעיל, אינו אלא הוספה של טבעת למצב המתואר בציור 15.2. כבר נשמעה בקורת לגבי סידור גרדה זה, שהוא נראה יפה בשרטוט, אבל בשטח - שתי הטבעות לא תמיד נשארות מקבילות; האם אפשר לסמוך עליו? בניסויים מבוקרים הורם משקל של 40 ק"ג פעמים רבות בסידור גרדה (גם עם טבעות אובאליות וגם עם טבעות D רגילות, כל הניסויים בחבל 11 מ"מ). בכל הניסויים לא היה אף מקרה אחד שבו הטבעות קפצו למצב בלתי מקביל. יתכן שבעל התלונה חיבר את שתי הטבעות (המקבילות) לרצועה גמישה, במקום לטבעת קשיחה כפי שאומרות ההוראות.

לטובת סידור גרדה ניתן לומד שברגע שמרפים את המתח - החבל ננעל מייד ומבלי להפסיד אפילו ס"מ אחד (תכונה ג', לעיל) שזה יתרון לא מבוטל. ולעומתו, חיסרון של סידור זה הוא הקושי בהתקנתו תחת מתח (תכונה ה' לעיל): יש להרחיק מעט את שתי הטבעות המקבילות זו מזו, ולהשחיל את החבל ביניהן מבפנים כלפי חוץ, מה שדורש מידה לא קטנה של מיומנות.

ציור 15.5

3. סידור בכמן (Bachman): מבוסס על זה שהטבעת של קשר בכמן (הידוע בעיקר בשימושו כקשר בלתי מחליק, ראה ציור 6.2), תיתקע בטבעת אחרת ותתן לחבל להחליק כשהמתיחה בכיוון אחד, אבל תנעל את החבל כשהמתיחה בכיוון השני (ציור 15.5). יתרונו הוא בזה שאין שום בעיה להתקינו תחת מתח (תכונה ה', לעיל). זה הסידור החד-כיווני המקובל בבריטניה כמעט באופן בלעדי ובתור כזה נוסה מספר רב של פעמים, הן בתרגולים והן 'על באמת'. חסרונו העיקרי הוא החופש בנעילה (תכונה ג', לעיל) שהוא הגדול ביותר מכל הסידורים החד-כיוונים המוזכרים כאן. מי שבוחר בסידור זה ומאמץ אותו לעצמו, מוטב לו שילמד היטב ע"י ניסיונות חוזרים ונשנים איך לקצר ככל האפשר את המרחק בין שתי הטבעות.

ציור 15.6

4. מחכך טבעות: יש חושבים שקיים סידור חד-כיווני הנושא דמיון מה לסידור מחכך הטבעות המוכר והשימושי בגלישה. סידור זה מוצג כאן בציור 15.6, ונקדים ונאמר שאיננו מומלץ. הוא פועל רק עם חבל עבה, למשל 11 מ"מ עם טבעות D רגילות 2,000 ק"ג, אבל גם אז הוא בלתי אמין, ונמצא שממש מסוכן להשתמש בו עם טבעות רחבות או בחבל 9 מ"מ. הסיבה היחידה שסידור זה מוזכר כאן היא שכל הזמן יש מי שממציא אותו מחדש. אלו לא הוזכר בכלל היה חשש שמא אחד הקוראים של דפים אלה יחשוב שבמקרה, מתוך שכחה, לא הוזכר הסידור (הפסול) הזה ויאמץ אותו לעצמו. כדי למנוע אי הבנות הרי מודגש שוב: הסידור החד-כיווני הזה עם מחכך טבעות, חד משמעית, אינו מומלץ.

לאור כל הנאמר, כדאי שכל מטפס יקדיש פעם כחצי יום לנושא ויבחן לעצמו את הסידורים השונים, עם טבעות שונות, חבלים שונים, פעם בלי מתח ופעם תחת מתח, אולי אף עם חבל רטוב וכו', ויכיר את הנושא לפני ולפנים. לשם דוגמא נביא כאן את הממוצעים של ההערכות האישיות של כותב שורות אלה על חמש התכונות המוזכרות לעיל. במקום לתת להן משקל שווה (של 20% לכל אחת מחמש התכונות), ניתן קצת יותר משקל יחסי לתכונות היותר חשובות, וקצת פחות משקל יחסי לתכונות הפחות חשובות. וכך נגיע לטבלה 15.1:

טבלה 15.1: השוואה בין סידורים חד כיווניים

סידור	סטפלסר	גרדה	בכמן	מחכך טב'
קוטר החבל	9 מ"מ	11 מ"מ	11 מ'מ	11 מ"מ
1. טיב הנעילה, 25%	20	24	24	9
2. העדר חיכוך, 22%	20	24	24	9
3. מהירות נעילה, 20%	18	20	14	10
4. מיעוט הציוד, 18%	16	15	14	16
5. קלות הפעלה, 15%	12	10	12	10
סה"כ נקודות, 100%	82	87	84	57

לפי הטבלה אין יתרון בולט בין סידור סטפלסר, סידור גרדה, וסידור בכמן; אף כי סידור גרדה זוכה והוא הסידור המומלץ, העדיפות אינה גדולה. מה שחשוב הוא לשלוט היטב לפחות באחד משלושתם, והשאלה איזה סידור חד-כיווני נבחר היא בעלת חשיבות משנית. נא לקבל טבלה זו רק כהערכה אישית ולא כמבחן אובייקטיבי, ונא לא לחשוב שהיא יכולה לפטור את הקורא מניסוי אישי.

למען השלמות מן הראוי להוסיף כאן (אף כי ברור שלא לזה הייתה כוונת השאלה) שסידור חד-כיווני עם ג'ומר היה בודאי מקבל למעלה מ- 90 נקודות באותה טבלה, וסידור חד-כיווני עם ג'ומר + גלגלת היה מתקרב מאוד ל- 100 נקודות. כדאי לזכור את זה כי באזורים משופעים במסלולים ארוכים, כגון יוסמיטי, הרמת ציוד ב-hauling וכן טיפוס על חבל הפכו לחלק מהשגרה, והג'ומר (שני ג'ומרים, למען הדיוק) בפירוש מהווה חלק מהציוד הסטנדרטי שכל מטפס נושא עמו דרך קבע בטיפוסיו, ולא ציוד מיוחד וחריג. באזורים כמו Tremadog או בקניון ה- Verdon, לעומת זאת, כמו במרבית אתרי הטיפוס בארץ, המסלולים יותר קצרים ואין בהם שום צורך ב-hauling. סחיבת ג'ומר באזורים אלה אינה נחוצה ובאמת אינה מקובלת.

ואשר לשימוש בסידור חד-כיווני, הנסיון מראה שהדרך הנוחה ביותר היא להפעילו משתי עגינות, קרובות מאוד זו לזו, אבל לא עד כדי הפרעה הדדית, ולשמור על שלשה כללים:

כלל 1: אם אתה משתמש בטבעות סטנדרטיות (ולא, למשל, בגלגלות), התקן 'מעבר גלגלת' אחד בלבד (כמתואר בציור 15.7, ולא יותר(; בשני מעברים ומעלה, הפסדי החיכוך עשויים לשתק את הפעולה, למרות ה-'רווח המכני' התיאורטי.כלל 2: הפעל את הכוח כלפי מטה (בנקודה C בציור 15.7). כך תוכל להרויח פעמיים את הכובד של משקלך, ותוכל להקטין את החיכוך ע"י כך שתמשוך בידיים, כלפי מעלה, את הטבעת של הפרוסיק (B בציור 15.7).

כלל 3: הפעל את הכוח בחיבור לרתמה. לא ע"י כוח ידיים, ולא ב-'משאבת רגל', אלא עם כל הגוף.

בהקשר לכלל 1, כדאי להזכיר שב- hauling המשקל המורם על פי רוב אינו גדול, ומקובל אז שלא להתקין אף 'מעבר גלגלת' אחד אלא למשוך את החבל ישירות (מנקודה B בציור 15.7) ללא צורך בעגינה נוספת.

שאלה:

מטפסים מנוסים, זה ידוע, מקפידים מאוד על כיוון העברת החבל בטבעות העוגנים כמו בציור 16.1, כך שלא יווצר פיתול ברצועה או בכבל של העוגן כמו בציור 16.2. גם מדריכי טיפוס מצפים מהחניך שתמיד יעביר חבל בצורה האמורה כדי שהחיכוך יהיה מינימאלי. המגמה להפחתת החיכוך ברורה ומובנת, אבל האין מייחסים להיבט זה חשיבות מוגזמת? האם אי הקפדה על כיוון החבל בעוגנים היא באמת עבירה כל כך חמורה?

תשובה:

נכון שהעברת החבל המומלצת היא הישירה ביותר, כלומר כמו בציור 16.1 ולא כמו בציור 16.2. זה אחד משלושת הכללים הבסיסיים של העברת חבל נכונה, ונראה להלן שיש בזה לא רק עניין של חיכוך ונוחות למטפס, אלא גם עניין של בטיחות. אבל קודם כל נענה לשאלה בנושא החיכוך: כן, זו עבירה חמורה למדי וסממן ברור לחוסר מקצועיות; בחוגי טיפוס רבים ברחבי העולם, למשל, יתרשמו מאוד לא לטובה ממטפס אורח, ולא חשוב מה הרמה האתלטית שלו, אם יראו שהוא 'לא יודע

אפילו איך להעביר חבל'.

מי שמזלזל בנושא זה מניח כנראה שהחיכוך הכולל של מספר נקודות על החבל הוא סכום כוחות החיכוך של כל הנקודות, כאילו כל אחת פועלת בנפרד, אבל לא זה המצב המתקבל בחבל טיפוס; בניסיונות פשוטים יחסית אפשר להיווכח שהחיכוך מוכפל משלב לשלב כמו בטור גיאומטרי. הכלל הזה (חיכוך בשלבים, ראה גם ציורים 6.10 ,6.11) תופס לא רק לגבי טבעת שבה החבל הועבר בכיוון הפוך (ציור 16.2) אלא

ציור 16.2

ציור 16.1

80ציור 16.3 ציור 16.2

לגבי מחכך כלשהו, כולל בליטות בסלע (ציור 16.3, ראה גם ציור 6.9) או אפילו מחכך שמינית תקני

לגלישה ואבטוח (ציור 16.4).

נמצא שמחכך מנחית את מתח החבל במידה פחות או יותר קבועה. הנחתה זו תלויה אמנם בגיאומטריה של המערכת ובמקדם החיכוך (הנקבע ע"י סוג המתכת, סוג החבל, מידת הלחות,

ציור 16.4

וכו'), אבל כמעט בלתי תלויה בכוח המופעל. נניח, לשם דוגמה, שההנחתה בשמינית מסוימת עם חבל מסוים היא 1:20. זה אומר שכדי להחזיק אדם שמשקלו 60 ק"ג די למשוך את החבל מהעבר השני של השמינית בכוח של 60/20, כלומר 3 ק"ג (ציור 16.4).

לשם הבהרה, אילו היו שתי שמיניות זו אחר זו על אותו החבל, היה מספיק כוח של 3/20 ק"ג, כלומר בסה"כ 150 גר' שהוא למעשה כוח מזערי, כדי להחזיק את אותו האדם. ובמשיכה בכיוון השני משתמע מזה, לענייננו, שאפילו משיכה בכוח של 60 ק"ג לא תצליח להזיז חבל עם שתי שמיניות, אם אחריהן מופעל כוח העולה על 150 גר' שיכול להיות, למשל, המשקל עצמי של עודף החבל.

בטבעת עם פיתול בחבל (ציור 16.2) ההנחתה הרבה יותר חלשה, כמובן, למשל 1:2 (ואף פחות מזה אם הסלינג ארוך וגמיש), אבל אם מוביל בלתי מנוסה מעביר חבל בצורה כושלת זו, נניח, 5 פעמים, ההנחתה הכוללת היא כבר 1:32. ושוב, אפילו רק המשקל העצמי של עודף החבל, כשהוא מוכפל פי 32, יכול לגרום לגרר בלתי סביר ולאלץ את המוביל לעשות תחנה בלתי מתוכננת אחרי פיץ' קצר.

בקרב המטפסים הישראלים נהוג לחשוב שבסיני יש בעיות חיכוך. זה נכון, אבל הסיבה העיקרית לכך היא לא כי גרניט יותר מחוספס מאבן-גיר, אלא כי בסיני הפיצ'ים ארוכים ומפותלים והמטפס הישראלי, הרגיל דווקא לפיצ'ים קצרים וישרים, לא תמיד נוהג להקפיד על חיכוך מינימאלי הן בעגינות (ציור 16.2) והן בסלע (ציור 16.3).

בנוסף לאי-נוחות המטפס, יש בכלל הנדון עוד שיקול חשוב; אורך החיים של החבל נקבע במידה לא מועטה ע"י אירועים חריגים כגון אלה שתוארו לעיל. הרי כולנו מכירים מטפסים שאצלם החבל נראה כחדש אף אחרי שימוש ממושך, ומטפסים שאצלם החבל נראה שחוק ומעורר רחמים כבר אחרי הובלות ספורות. זה מטפס מנוסה המקפיד על העברת חבל נכונה, וזה כנראה לא מייחס חשיבות מיוחדת לכלל האמור, או לא מודע לו.

לסיכום עד כאן: ע"י הקפדה על כיוון החבל בטבעת אפשר להקטין את החיכוך במידה משמעותית לנוחות המוביל, לרצף ולמהירות ההובלה, להארכת הפיצ'ים, ולשמירה על החבל.

ציור 16.5

אבל, כפי שצוין כבר בתחילה, ישנו עוד היבט חשוב בהעברת חבל בעגינה בצורה נכונה (ציור 16.1) והוא ההיבט הבטיחותי: בהעברה לא נכונה החבל עשוי להישען על הפתח ולצאת בטעות מן הטבעת בזמן משיכת החבל, וברור שאם זה קורה, יכול להיווצר מצב חמור מאוד.

זאת ועוד: כידוע לכל מטפס, טבעת תקנית אמורה אמנם להחזיק מתח מסוים בכיוון אורכי (בין הנקודות A ו- B בציור 16.5) אבל אם הפתח אינו סגור היטב המצב משתנה; החבל מפעיל אז מנוף על המתכת כשהמומנט המרבי מופיע בפינת הטבעת (נקודה C בציור 16.5), והטבעת עשויה אז להישבר במתח הרבה יותר נמוך. בכנס ועדת הבטיחות של ה UIAA בלידס ב-1987 נדונה סוגיה זו ונקבעו שני סטנדרטים לטבעות טיפוס: בסטנדרט L (כלומר Light) חייבת הטבעת להחזיק 2,000 ק"ג כשפתחה סגור ו- 600 ק"ג כשפתחה פתוח, ובסטנדרט N (שהוא Normal) חייבת טבעת

להחזיק 2,200 ק"ג כשפתחה סגור ו- 900 ק"ג כשפתחה פתוח.

בשנים שאחרי כן דווח על כמה מקרים, הן באירופה (גרמניה וצרפת) והן בארה"ב, שבהם טבעות L נשברו ולא עמדו בנפילה שנאמדה בפחות מ- 2,000 ק"ג. הממצא המשמעותי בדיווחים אלה היה שבכל במקרים, ללא יוצא מן הכלל, הטבעת שנשברה הייתה התחתונה ברצועה, כלומר זאת שדרכה עבר החבל. הרמז היה ברור: פתיחתה הבלתי מכוונת של

82הטבעת בגלל ניעור החבל, אולי רק לשבריר שניה אבל ברגע הנפילה, היא שגרמה לשבירת הטבעת.

מונתה ועדה מיוחדת בראשותו של איש האקדמיה פרופ' לאסיה ).R Lassia) כדי לחקור את תופעת הפתיחה הבלתי מכוונות של טבעות. נערכו ניסויים מבוקרים, נמדדו מתחים, צולמו סרטים שהוקרנו אח"כ במהירות קטנה, והממצאים מצביעים חד-משמעית על החשיבות של העברת חבל נכונה, הפעם מהיבט חדש. נמצא שטבעת יכולה להיפתח לזמן של כמאית השניה כשמנערים אותה בצורה נמרצת. חבטה חדה בקיר, ניעור חזק בחבל, רטט בסלינג וכו', כל אלה יכולים לגרום לתאוצה רוחבית (בכיוון BC בציור 16.5) ולפתיחה רגעית של הטבעת. ברור שתופעות אלה קורות בעיקר כשהחבל מועבר בצורה בלתי נכונה (ציור 16.2) שהרי רק אז הטבעת עשויה לקבל ניעור בכיוון רוחבי. בהעברה נכונה (ציור 16.1) אין הבדל מהותי בין הטבעת העליונה והתחתונה בסלינג, ולשתיהן סיכויים דומים (וטובים) להישאר סגורות ובטוחות. גם משיקול זה, איפוא, כדאי מאוד לשמור על כיוון החבל בטבעות של העגינות.

יש לציין שהמצאתן ופיתוחן של טבעות 'Key-lock' הנחשבות 'סגורות' גם עם פתיחה של עד 3 מ"מ, באו במידת מה כתוצאה של ממצאי ועדת לאסיה והשלכותיהם על העברת חבל נכונה. ובהזדמנות זו כדאי להיזכר בשלושת הכללים הבסיסיים של העברת חבל נכונה, שהכלל הנדון הוא רק אחד מהם, והריהם כלשונם:

כלל ראשון: אם החבל ממשיך ישר, יש לשים את הטבעת ככל האפשר בניצב לכיוון החבל, כשפתח הטבעת ככל האפשר למטה וכלפי חוץ .(Down Out)

קצת פרשנות: במונח 'ממשיך ישר' מדובר על אותן עגינות שבהן אין זוית בחבל, כלומר שנקודת העגינה אינה מהווה קודקוד בו החבל משנה כיוון, אלא, כאמור, החבל ממשיך בה ישר, והכלל אומר שני דברים:

א) - שבמסלול אנכי הטבעת צריכה לבוא כך שהמישור שלה יהיה ככל האפשר במקביל לקיר או אופקי, ואילו בטרברסה אופקית - ככל האפשר בניצב לקיר ואנכי.

ב) - שהמצב הרצוי עבור פתח הטבעת הוא 'Down & Out', מצב שבו נוח ביותר לחבל (או לרצועה, או לכבל) להיכנס לטבעת, וקשה ביותר להם לצאת ממנה בטעות, ושבו אין סכנה שהפתח יישען על בליטה בקיר וייפתח. (יש המתנגדים לסעיף ב', במיוחד בין המטפסים הגרמנים, מהשיקולים שיובאו בהמשך).

כלל זה על שני סעיפיו כל כך יסודי וחשוב, במיוחד בבולט או בעוגן עם כבל, או כשהסלינג קצר, שאם הכיוון לא יוצא מיד כפי שרצוי - מוטב לשים טבעת נוספת (שינוי כיוון ב- 90) מאשר לוותר.

הביטוי 'ככל האפשר', המופיע פעמיים בניסוחו של הכלל הראשון, נשמע אמנם כ- 'מריחה', אבל הוא מתאים פה בדיוק כלשונו: אף אם הכיוון של הבולט (או של הכבל) קבוע, עם האופציה לטבעת נוספת אפשר לדייק עד כדי 45. 'ככל האפשר' אומר שזה מספיק. אין צורך בדיוק רב יותר, רק אל תעבור את הטווח הזה.

כלל שני: אם בנקודת העגינה החבל משנה כיוון, יש לשים את הטבעת כך שהחבל יישען על גב הטבעת. ולא על הצד של הפתח, שהוא יותר חלש ויותר בעייתי.

כלל שלישי: יש להעביר את החבל בטבעת בצורה הישירה ביותר.

ציור 16.6

הכלל השלישי הוא זה שאליו מתייחסת השאלה, שהרי בטיפוס אנכי כלפי מעלה, שהוא המצב השכיח, הצורה הישירה ביותר תתקבל כשקצה החבל הקשור למוביל יבוא בצד החיצוני של הטבעת (ציור 16.1) ולא בצד הפנימי, הפונה לקיר )ציור 16.2).

מצב מסוכן במיוחד נוצר כשמוביל חסר נסיון עובר על כללים 2 ו- 3 ביחד באותה העגינה, שאז החבל עשוי לצאת מן הטבעת דווקא בזמן נפילה כמתואר ע"י החץ השחור בציור 16.6. מכיוון שהנופל תמיד יותר מרוחק מהקיר מאשר טבעת של עגינה, ברור שקצה החבל הקשור למטפס חייב לבוא בצדה החיצוני של הטבעת ולא בצדה הפנימי (הפונה לקיר), כלומר כמו בציור 16.1 ולא כמו בציור 16.2. ונא לא לשכוח שטבעות בעלות פתח שקוע, (bent gate), כמו בציור 16.6,

מגדילות עוד יותר את הסיכון המסוים הזה.

כמשפט מסכם: שמירה על כיוון החבל בטבעת הוא אחד משלשת הכללים הבסיסיים של העברה נכונה. הוא כלל הרבה יותר חשוב ממה שחשבו פעם, גם להקטנת החיכוך וגם לבטיחות. המודעות לכלל הזה בקרב ציבור המטפסים הישראלים נעשית יותר ויותר הכרחית ככל שרב השימוש בבולטים (שהם חסרי גמישות) במסלולים היותר קשים בארץ ובסיני. העברה נכונה אינה מצריכה מאמץ מיוחד, אינה יותר קשה או יותר מסובכת מהעברה בלתי נכונה, ואין שום סיבה שלא להפוך אותה להרגל כבר אצל חניכים ומתחילים.

וכהערת אגב: מאז פורסמו ממצאי ועדת לאסיה, יש מטפסים שמעדיפים להשתמש בטבעות קלות (סטנדרט L) רק כטבעות עליונות של הארכות, אבל נזהרים מלהשתמש בהן כטבעות תחתונות (שבהן עובר החבל) שמא לא יעמדו בנפילה חדה שבה הטבעת עלולה להיפתח, אפילו רק למאית השניה אבל בדיוק ברגע הנפילה, ולהישבר.

העיקר זה לא להימנע בכל מחיר מנפילת מוביל, אלא לבטוח בעגינות, ולשם כך חייבים לדעת גם איך להעביר חבל.

ולבסוף כמה מעשיות בעניין זה: ציור 15.7

המטפס האיטלקי סביו ג'קומלי נוהג לאבטח את השני שלו, מלמעלה, כשהחבל עובר דרך שתי טבעות גבוהות (בערך בגובה העיניים) ומשם לרתמה. וכל זה למה? - כי ממצב זה, הוא מסביר, הוא יוכל להתקין סידור גרדה תחת מתח בתוך שניות ספורות, אם יהיה צורך בכך.

סביו שירת ביחידה אלפינית מובחרת ומכיר את סידור גרדה לפני ולפנים; הוא יודע היטב כמה זמן הולך לאיבוד בשלב הראשון, כלומר בהעברת החבל המתוח דרך שתי טבעות מקבילות, ורוצה להימנע משלב זה. ייתכן שמנהג מיותר, אבל גם בלתי מזיק ומשעשע.

ציור 15.8

יש מטפסים המנצלים סידור חד-כיווני למטרה נוספת שבכלל לא הוזכרה עד כה: כשצריך לטפס על חבל, הם מתקינים אמנם פרוסיק גבוה על החבל ומחברים אותו לרתמה (כמקובל), אבל במקום הפרוסיק השני (עבור הרגל) קושרים שתי טבעות לנעל, מתקינים דרכן סידור גרדה עם החבל עצמו, וכך עולים (ציור 15.8). יש הטוענים ששיטה זו לטיפוס על חבל יותר מהירה ויותר חסכונית במאמץ משאר השיטות המקובלות.

גם מדריכי שמוני (Chamonix) בחרו בסידור גרדה כסידור החד-כיווני המומלץ למקרים של חילוץ, אבל הם נוהגים להוסיף לו טבעת תלויה בליפוף התחתון של החבל (שאינה מוצגת בציור 15.4). הם מצאו שאם במקרה הסידור ייתקע או יצא מצורתו הרצויה, משיכה בטבעת הנוספת הזאת תחזיר את המצב לתיקנו.

כדאי היה לנסות גם את זה, אבל לכותב שורות אלה, משום מה, לא קרה מעולם שקשר גרדה נתקע או יצא מצורתו הרצויה.

ומעשיה אחרונה שקרתה בדולומיטים בסביבות שנת 1970 וזכתה לפרסום רב. אפשר ללמוד ממנה הרבה. מטפס אבטח את השני שלו בסידור גרדה מלכתחילה (כלומר במקום שטיכט, או קשר איטלקי, או שמינית). הכל הלך למישרין עד שהשני שלו נפל, נשאר תלוי על החבל, וביקש שחברו יוריד אותו כשלשה מטר למדרגה שמתחתיו. אם נחשוב לרגע קט על המצב הביש שנוצר בנסיבות אלה, לעולם לא ננסה לאבטח מלכתחילה בסידור חד-כיווני: במצב זה אין אפשרות 'לתת חבל' (slack) תחת מתח! למרבית הביזיון השניים לא היו מספיק מיומנים כדי להיחלץ בכוחות עצמם; הם חולצו רק כעבור שעות, במזל, ע"י שלישיה של מטפסים יפנים, כשהשניים במצב היסטרי ובאפיסת כוחות גמורה מרוב נסיונות נפל לצאת ממצבם העגום. סיפור שכדאי לא לשכוח.

ועכשיו חידה: מה היו צריכים השניים בדולומיטים לעשות? לשון אחר: בניסוי שבו מרימים משקל פעמים רבות בעזרת סידור חד-כיווני, כיצד מורידים את המשקל בחזרה למפלס המקורי אחרי כל הרמה? שאלה שבודאי 'מגיע לה' כמה דקות מחשבה ועוד ניסוי לאימות מצד כל מטפס.

ואנא, אל תקראו את הפתרון המוצע כאן בהמשך לפני שתנסו למצוא פתרון כלשהו משלכם.

ובזאת נסיים את הפרק הזה הדן בקשרים חד-כיווניים. מן הראוי להקדיש לנושא חשוב זה את חצי היום הדרוש, לבחור סידור חד-כיווני אחד מתאים, להכיר אותו על בוריו, ובעיקר - לנצל אותו רק ל-hauling, ולא חלילה לחילוץ של חבר פצוע.

ציור 15.9

פתרון החידה:

א - עשה קשר מוט עם החבל בטבעת של הפרוסיק (נקודה B בציור 15.7),

ב - העבר עוד טבעת בפרוסיק, מקבילה לטבעת הקודמת, והעבר דרכה את המשך החבל (נקודה C בציור 15.7),

ג - הוסף טבעת מקבילה גם לסידור החד-כיווני (נקודה A בציור 15.7) והעבר דרכה את המשך החבל,

ד - הרם את המשקל עד להרפיית המתח מן הסידור החד-כיווני,

ה - החלף את הסידור החד-כיווני ל'קשר איטלקי' (ציור 15.9).

קריאה נוספת

• אלחוזרים
• מערכות הרמה ומתיחה

---

המשך המשך לפרק הבא...

חזור לתוכן העניינים...

---

תרמו לדף זה: אנדריאה ענתי, מיכה יניב ואחרים...