הבדלים בין גרסאות בדף "ולטר בונאטי"
(דף חדש: left|300px '''ולטר בונאטי''' (באיטלקית: '''Walter Bonatti'''; נולד ב-22 ביוני 1930), מטפס איטלקי שנחשב לאחד מ...) |
מ (החלפת טקסט – "מייד" ב־"מיד") |
||
| (20 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | [[תמונה: | + | [[תמונה: Bonatti.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ולטר בונאטי]] |
| − | '''ולטר בונאטי''' (באיטלקית: '''Walter Bonatti'''; נולד ב-22 ביוני 1930), מטפס איטלקי שנחשב לאחד מגדולי מטפסי ההרים בכל הזמנים. בונאטי פתח מסלולים רבים והציב סטנדרטים חדשים בטיפוס אלפיני. | + | [[תמונה: Young_bonatti.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ולטר בונאטי בצעירותו, מיד לאחר שטיפס על הפייס הצפוני של המטרהורן]] |
| + | '''ולטר בונאטי''' (באיטלקית: '''Walter Bonatti'''; נולד ב-22 ביוני 1930, נפטר מסרטן ב-13 בספטמבר 2011), מטפס איטלקי שנחשב לאחד מגדולי מטפסי ההרים בכל הזמנים. בונאטי פתח מסלולים רבים והציב סטנדרטים חדשים בטיפוס אלפיני. הוא עצמו קרא לפילוסופיית הטיפוס שלו: "המרדף אחר הבלתי אפשרי". סיכוי לא רע, ש[[ריינהולד מסנר]], שהיה צעיר ממנו ב-14 שנים, שאל ממנו את הביטוי כשכתב את המאמר שלו [[רצח הבלתי-אפשרי]] (Murder of the impossible). במהלך קריירת טיפוס לא ארוכה, בין השנים 1949 ועד אמצע שנות השישים של המאה העשרים, בונאטי רשם מספר מרשים של הישגי טיפוס נועזים. ראויה לציון גם העובדה שהוא שרד את כל המסלולים וההרים הנוראים שהיה בהם, בעוד שהפרטנרים שלו נהרגו. | ||
| + | ==קריירת הטיפוס== | ||
| + | בונאטי נולד בברגמו, שבלומברדיה, איטליה. הוא טיפס ב[[דולומיטים]], ב[[אלפים]], ב[[הימלאיה]]. | ||
| − | + | בשנת 1949, בגיל 18, הוא טיפס בסולו על הנורת'- פייס של ה[[גראנד ז'וראס]] (Grandes Jorasses), אחד מ[[ששת הקירות הצפוניים]] הגדולים של האלפים. זו היתה הפעם הרביעית שמישהו עשה זאת. | |
| − | + | בשנת 1951, בגיל 21, טיפס את ה[[גראן-קפוסן]] (Grand Capucin), באלפים, באיזור ה[[מונבלאן]]. | |
| + | בשנת 1953 הוא השלים טיפוס חורף על הפייסים הצפוניים של שלושת המגדלים של הלברדו, בדולומיטים (Le tre cime di Lavaredo). | ||
| + | בשנת 1954, התפרסם בונאטי בכל העולם לאחר שהיה חלק מן המשלחת הראשונה שהגיעה לפסגת ה-[[K2]]. הוא אמנם לא הגיע לפסגה, אך תרומתו היתה חיונית להצלחת המשלחת. הוא זה שנשא את בקבוקי החמצן לגובה 8100מ' והשאיר אותם שם עבור לצ'דלי וקומפניוני. הביווי הלא מתוכנן שלהם שם גם הוא הפך לאחד מסיפורי המופת של הטיפוס בהימלאיה. | ||
| + | בשנת 1955 הוא בילה לבדו 6 ימים ופתח ב[[סולו]] מסלול על הפילאר הדרום-מערבי על ה[[דרו]]. ביום החמישי, גבוה על המסלול, הוא נלכד בסופה רצינית בתחתיתו של קיר סלע חלק, ללא חריצים או אחיזות. זה היה מסלול מחייב ביותר, והוא הבין שאין לו סיכוי לחזור אחורה מחד או לצפות לחילוץ מאידך. הוא קשר מספר [[עגינות#קשרים|לולאות]] ב[[חבלים|חבל]] שלו, [[הקלפה|הקליפ]] טבעת על כל לולאה, והשליך את החבל למעלה, בתקווה שייתפס במשהו. לאחר כמה עשרות נסיונות נתפס אחד הקשרים בחריץ, אבל נשלף שם במשיכה קלה. לאחר מספר רב של נסיונות נוספים הוא הצליח לייצר עיגון טוב יותר, בדק אותו עם משקל הגוף שלו וטיפס על החבל וכך עבר את הקטע החלק. [[דאג סקוט]] (Doug Scott), אחד ממטפסי ההימלאיה המפורסמים, אמר שזה קרוב לודאי המעשה הנועז ביותר שנעשה בטיפוס הרים מעולם. | ||
| + | |||
| + | בשנת 1958 הוא טיפס על ה[[גשרברום]] V בפקיסטן. | ||
| + | |||
| + | בשנת 1965 היה הראשון שטיפס בחורף (גם זה בסולו) את הפייס הצפוני של ה[[מטרהורן]]. | ||
| + | |||
| + | בספרו "ההרים של חיי" (The Mountains of My Life), שיצא לאור בשנת 1998, הוא מצטייר כמטפס מיומן, מוכשר ונועז (כמובן) אבל כפרפקציוניסט, חדשן, מתבודד ופילוסוף שדגל באתיקה בטיפוס והתנגד בחריפות, למשל, לבילוט מסלולים שכבר טופסו.. הוא מספר שם סיפורי טיפוס רבים וביניהם גם את הסיפור האמיתי של מה שקרה על ה-K2 ולמה הוא לא היה הראשון על הפסגה... | ||
| + | ==ציטוטים== | ||
| + | בונאטי טיפס, בין השאר, כדי להיות לבדו ולברוח מחברה אנושית. הוא אומר: | ||
| + | |||
| + | ''"אכזבותי היו מבני אדם, לא מן ההרים."'' | ||
| + | |||
| + | וגם: | ||
| + | |||
| + | ''"עבורי, ערך הטיפוס הוא סכום של שלושה מרכיבים: אסתטיקה, היסטוריה ואתיקה. שלושתם יחד יוצרים את הבסיס לתפיסה שלי את האלפיניזם. יש הרואים בטיפוס הרים לא יותר מאשר בריחה מהקשיים של המציאות של החיים המודרניים. זה לא רק לא נכון כי אם גם לא הוגן. איני מכחיש כי יש היבט של אסקפיזם בטיפוס הרים, אבל אסור שזה יסתיר מאיתנו את המהות האמיתית של הטיפוס, שאינו בריחה כי אם נצחון על השבריריות האנושית עצמה."'' | ||
| + | |||
| + | ''"להרים יש חוקים. אלו חוקים קשוחים, אך הם קיימים, ואם תעמוד בהם תהיה בטוח. הר אינו כבני אדם. הר הוא כנה. כלי הנשק לכיבושו נמצאים בתוכך, בתוך נפשך."'' | ||
| + | |||
| + | בונאטי מת מסרטן בגיל 81, ב-13 בספטמבר 2011, וייזכר לעד כאחד המטפסים הגדולים ביותר בתולדות הטיפוס והאלפיניזם. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| + | * [http://www.theuiaa.org/walter_bonatti.html ולטר בונאטי באתר של ה-UIAA] | ||
| + | * [http://www.summitpost.org/article/340273/walter-bonatti.html ולטר בונאטי ב-summitpost] | ||
| + | * [http://www.youtube.com/watch?v=i46vAcA2isg כתבה צרפתית על בונאטי מטפס על הדרו] | ||
| + | * [http://www.alpinist.com/doc/ALP16/newswire-bonatti?utm_source=feedburner לזכרו של ולטר בונאטי באלפיניסט] | ||
==ספרים== | ==ספרים== | ||
| − | |||
ספרים של ולטר בונאטי | ספרים של ולטר בונאטי | ||
* ''Le Mie Montagne (My Mountains). Bologna: Zanichelli, 1961 | * ''Le Mie Montagne (My Mountains). Bologna: Zanichelli, 1961 | ||
| שורה 31: | שורה 58: | ||
תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | ||
| − | + | [[קטגוריה: טיפוס הרים]][[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: מטפסים]] | |
גרסה אחרונה מ־02:16, 4 בפברואר 2021
ולטר בונאטי (באיטלקית: Walter Bonatti; נולד ב-22 ביוני 1930, נפטר מסרטן ב-13 בספטמבר 2011), מטפס איטלקי שנחשב לאחד מגדולי מטפסי ההרים בכל הזמנים. בונאטי פתח מסלולים רבים והציב סטנדרטים חדשים בטיפוס אלפיני. הוא עצמו קרא לפילוסופיית הטיפוס שלו: "המרדף אחר הבלתי אפשרי". סיכוי לא רע, שריינהולד מסנר, שהיה צעיר ממנו ב-14 שנים, שאל ממנו את הביטוי כשכתב את המאמר שלו רצח הבלתי-אפשרי (Murder of the impossible). במהלך קריירת טיפוס לא ארוכה, בין השנים 1949 ועד אמצע שנות השישים של המאה העשרים, בונאטי רשם מספר מרשים של הישגי טיפוס נועזים. ראויה לציון גם העובדה שהוא שרד את כל המסלולים וההרים הנוראים שהיה בהם, בעוד שהפרטנרים שלו נהרגו.
תוכן עניינים
קריירת הטיפוס
בונאטי נולד בברגמו, שבלומברדיה, איטליה. הוא טיפס בדולומיטים, באלפים, בהימלאיה.
בשנת 1949, בגיל 18, הוא טיפס בסולו על הנורת'- פייס של הגראנד ז'וראס (Grandes Jorasses), אחד מששת הקירות הצפוניים הגדולים של האלפים. זו היתה הפעם הרביעית שמישהו עשה זאת.
בשנת 1951, בגיל 21, טיפס את הגראן-קפוסן (Grand Capucin), באלפים, באיזור המונבלאן.
בשנת 1953 הוא השלים טיפוס חורף על הפייסים הצפוניים של שלושת המגדלים של הלברדו, בדולומיטים (Le tre cime di Lavaredo).
בשנת 1954, התפרסם בונאטי בכל העולם לאחר שהיה חלק מן המשלחת הראשונה שהגיעה לפסגת ה-K2. הוא אמנם לא הגיע לפסגה, אך תרומתו היתה חיונית להצלחת המשלחת. הוא זה שנשא את בקבוקי החמצן לגובה 8100מ' והשאיר אותם שם עבור לצ'דלי וקומפניוני. הביווי הלא מתוכנן שלהם שם גם הוא הפך לאחד מסיפורי המופת של הטיפוס בהימלאיה.
בשנת 1955 הוא בילה לבדו 6 ימים ופתח בסולו מסלול על הפילאר הדרום-מערבי על הדרו. ביום החמישי, גבוה על המסלול, הוא נלכד בסופה רצינית בתחתיתו של קיר סלע חלק, ללא חריצים או אחיזות. זה היה מסלול מחייב ביותר, והוא הבין שאין לו סיכוי לחזור אחורה מחד או לצפות לחילוץ מאידך. הוא קשר מספר לולאות בחבל שלו, הקליפ טבעת על כל לולאה, והשליך את החבל למעלה, בתקווה שייתפס במשהו. לאחר כמה עשרות נסיונות נתפס אחד הקשרים בחריץ, אבל נשלף שם במשיכה קלה. לאחר מספר רב של נסיונות נוספים הוא הצליח לייצר עיגון טוב יותר, בדק אותו עם משקל הגוף שלו וטיפס על החבל וכך עבר את הקטע החלק. דאג סקוט (Doug Scott), אחד ממטפסי ההימלאיה המפורסמים, אמר שזה קרוב לודאי המעשה הנועז ביותר שנעשה בטיפוס הרים מעולם.
בשנת 1958 הוא טיפס על הגשרברום V בפקיסטן.
בשנת 1965 היה הראשון שטיפס בחורף (גם זה בסולו) את הפייס הצפוני של המטרהורן.
בספרו "ההרים של חיי" (The Mountains of My Life), שיצא לאור בשנת 1998, הוא מצטייר כמטפס מיומן, מוכשר ונועז (כמובן) אבל כפרפקציוניסט, חדשן, מתבודד ופילוסוף שדגל באתיקה בטיפוס והתנגד בחריפות, למשל, לבילוט מסלולים שכבר טופסו.. הוא מספר שם סיפורי טיפוס רבים וביניהם גם את הסיפור האמיתי של מה שקרה על ה-K2 ולמה הוא לא היה הראשון על הפסגה...
ציטוטים
בונאטי טיפס, בין השאר, כדי להיות לבדו ולברוח מחברה אנושית. הוא אומר:
"אכזבותי היו מבני אדם, לא מן ההרים."
וגם:
"עבורי, ערך הטיפוס הוא סכום של שלושה מרכיבים: אסתטיקה, היסטוריה ואתיקה. שלושתם יחד יוצרים את הבסיס לתפיסה שלי את האלפיניזם. יש הרואים בטיפוס הרים לא יותר מאשר בריחה מהקשיים של המציאות של החיים המודרניים. זה לא רק לא נכון כי אם גם לא הוגן. איני מכחיש כי יש היבט של אסקפיזם בטיפוס הרים, אבל אסור שזה יסתיר מאיתנו את המהות האמיתית של הטיפוס, שאינו בריחה כי אם נצחון על השבריריות האנושית עצמה."
"להרים יש חוקים. אלו חוקים קשוחים, אך הם קיימים, ואם תעמוד בהם תהיה בטוח. הר אינו כבני אדם. הר הוא כנה. כלי הנשק לכיבושו נמצאים בתוכך, בתוך נפשך."
בונאטי מת מסרטן בגיל 81, ב-13 בספטמבר 2011, וייזכר לעד כאחד המטפסים הגדולים ביותר בתולדות הטיפוס והאלפיניזם.
קישורים חיצוניים
- ולטר בונאטי באתר של ה-UIAA
- ולטר בונאטי ב-summitpost
- כתבה צרפתית על בונאטי מטפס על הדרו
- לזכרו של ולטר בונאטי באלפיניסט
ספרים
ספרים של ולטר בונאטי
- Le Mie Montagne (My Mountains). Bologna: Zanichelli, 1961
- I Giorni Grandi (The Great Days). Verona: Arnoldo Mondadori Editore, 1971
- Magia del Monte Bianco (Magic of Mont Blanc). Como: Massimo Baldini Editore, 1984
- Processo al K2 (Trial on K2). Como: Massimo Baldini Editore, 1985
- La Mia Patagonia (My Patagonia). Como: Massimo Baldini Editore, 1986
- Un Modo di Essere (A way of Living). Milan: dall'Oglio Editore, 1989
- K2-Storia di un Caso (K2 - The Story of a Court Case). Bergamo: Ferrari Editrice, 1995
- Montagne di Una Vita (Mountains of a Life). Milan: Baldini & Castoldi, 1995
- K2-Storia di un Caso (K2 - The Story of a Court Case). 2d ed. Milan: Baldini & Castoldi, 1996
- The Mountains of my Life. Modern Library, 2001.
ספרים על ולטר בונאטי
- On the Heights. Hart-Davis, 1964.
- Magic of Mont Blanc. Gollancz, 1985.
- K2 (Italian). Baldini e Castoldi, 1998.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
