כמו שנורית אמרה לי – אז כל החורפים האלו שבזבזת בדרום אירופה בחיפושים אחרי איזה מפלון שאולי חצי קפא…

השנה, החלטתי שעם פרטנר, בלי פרטנר – אני נוסע לבדוק את העמק של רוקאן. זה משהו ששמעתי עליו כבר ממזמן, וכבר שנים שאני מנסה לשכנע את יואל לנסוע איתי. והשנה – אחרי הנסיעה הסופר-מוצלחת שהיתה לי עם אודי לדולומיטים, החלטתי להפעיל עליו את תותחי השכנוע הכבדים. היה קשה, אבל היה שווה!

אודי הצטרף, ואז גם בנג'י ועדו חברו אלינו, ואז עוד כמה חברים שבדים של אודי, מימיו בשבדיה. שכרנו אוטו, בית מקומי ויאללה, לסקנדינביה.

רוקאן, כותבים עם j, אבל לא מבטאים אותה כמעט. זוהי עיירה תעשייתית שממוקמת בדרום נורבגיה, באמצע ההרים. זה 2-3 שעות נסיעה מאוסלו, בדרכים צרות ומושלגות.

ברוקאן יש מפעל הידרו אלקטרי, שהיה באמצע המאה העשרים אחד המקומות הבודדים שזיקקו מים כבדים (מים עם ריכוז גבוה של איזוטופ כבד של מימן).  מים כבדים משמשים לקירור ודיכוי ריאקציה גרעינית בכורים גרעיניים. הנאצים, שכבשו את נורבגיה, התכוונו להשתמש במפעל וביכולות שלו לטובת תכנית הגרעין שלהם. הקומנדו הבריטי, יחד עם ההתנגדות הנורבגית המקומית חיבלו במפעל כחלק מהמאמץ למנוע מהגרמנים להגיע לפצצת אטום לפני האמריקאים…

אז טיפוס קרח, כן? לכל אורך העמק (וגם מסביב) יש המוני קוים של מפלים. החל מקוים ארוכים בדירוג 2-3, המוני מסלולים של 3-4 פיצ'ים בדירוג 3-4, וגם כמה קוים מטורפים של 6-7, עמודים של קרח שלא מחוברים לקיר בכלל, תלולים וארוכים.

האפרואוצ'ים לחלק מהסקטורים קצרים מאד, לפעמים גלישה או שתיים, אבל לרוב המסלולים אפשר להגיע בקלות ובמהירות. אפרואוץ' של 20 דקות כאן נחשב ארוך. כמובן שיש גם, להרפתקנים, מסלולים יותר מרוחקים, אבל ברוב הימים הספקנו שני מסלולים בקלות, כי הכל כלכך קרוב.

כמעט לכל המסלולים יש שם נורבגי שנגמר ב-fossen או ב-foss. זה אומר פשוט – מפל. יש מסלולים שנפתחו על ידי לא-נורבגים ויש להם שמות אחרים. למשל, המסלולים Shit happens ו-Shit happens again הם מסלולים שמטפסים על צינור יציאת הביוב של בתים שנמצאים מעל המעוק הראשי…

התחלתי ביום הראשון עם יון, חבר שבדי של אודי, וטיפסנו את הסבוטורפוסן (Sabotorfossen), כלומר – המפל של המחבלים (מלשון סבוטאז').

זה מפל של שלשה פיצ'ים (WI5), עם תחנות מבולטות. מקור השם הוא בכך שזה המפל שדרכו באו אנשי הקומנדו הבריטים כדי לנסות ולפוצץ את המפעל לזיקוק מים כבדים. חתכ'ת היסטוריה…

סיימנו את זה והלכנו לעומק המעוק לעשות את Trapfoss. עוד מסלול של ארבעה פיצ'ים (WI4). לא רע ליום ראשון.

ביום השני טיפסתי עם אודי ויון – בשלישיה. הלכנו לסקטור שנקרא רוקאן סנטר וטיפסנו עוד שני מסלולים של שלשה פיצ'ים (WI3-4).

ככה זה המשיך: היה מסלול קל (WI3) אבל מכוסה בשלג, ועם יציאה בלי הרבה קרח שחייבה כמה צעדי מיקס ודריי. היו מסלולים ארוכים שחייבו אותנו לחפור בשלג כדי למצוא את הקרח וכדי לעלות עליהם, מסלולים קצרים ותלולים על מצוק של סינגל-פיצ'ים – יש כאן הכל, והרבה.

השבדים אפילו שכנעו את אודי ואותי לטפס את Rjukanfossen (WI4) – המפל ה"ראשי" של המעוק כולו – זה שיצר את המעוק ושנמצא ממש בראשיתו. בכל העמק, בבית ששכרנו ובגיידבוק יש אזהרות שלא כדאי לטפס את המפל הזה, כי הוא מהווה "צינור עודפים" למאגר המים של המפעל ההידרואלקטרי. בתקופת הפשרת השלגים יש סיכוי שתישמע אזהרה (ויש סיכוי שלא תישמע שום אזהרה) שעומדים לרדת מים, ואז כדאי לברוח משם כמה שיותר מהר…

רשימת המסלולים שעשינו היתה ארוכה וכיסתה כמה סקטורים, הנה סקירה של הסקטורים שהיינו בהם (לא היינו בכולם):

Krokan (מצוק של סינגל פיץ' – מאד

פופולארי לימים ראשונים או למזג אוויר הפכפך. אפשר להוביל משהו ולעבוד בטופ-רופ על וריאציות אחרות שלו. מאד יעיל לשיפור טכניקה ולצילומים מגניבים…

המעוק העליון (Upper gorge): סקטור צר ועמוס במסלולים משני צידי המעוק. החל ממסלולים קצרים וקלים וכלה במסלולים קשים ותלולים ביותר!

ביניהם Trappfoss ,Sabotorfossen, Rjukanfossen, Tracy's eyes ואחרים…

Vemork bridge: הסקטור שסביב הגשר המרשים שחוצה את המעוק יש בסביבתו כמה מפלים, וכל מפל אפשר לטפס בכמה קוים שונים…

Rjukan Center: סביב העיירה עצמה, משני צידי העמק. מצפון כעשרה מסלולים של 3-4 פיצ׳ים, חלקם קשים. מדרום – מסלולים ארוכים יותר כמו Fabrikfossen והמרתון – מסלול של 17 פיצ׳ים…

Bolgen: סקטור עם מספר מסלולים ארוכים וקלים. אפרואוץ׳ באורך בינוני.

האמפיתאטרון של Mael – זהירות! אפרואוץ' ארוך במיוחד: שלשה קילומטר בעליה, גלישות מרובות ויציאה שיכולה להיות בשלג עמוק…

מה עוד יש לעשות ברוקאן?

טוב, למטפסי קרח – הקרח מספיק! אבל יש עוד: מוזיאון תעשייתי והיסטורי, יש בריכת שחייה מחוממת תחת כיפת השמיים, וסאונה (איך לא). יש אפילו, לפי השמועה, קיר טיפוס קטן…

מנהלות:

טיסה:
טסנו לאוסלו בטיסה ישירה עם נורבג'יאן. זו טיסה של חמש וחצי שעות והיא מגיעה בשמונה בערב. יש טיסות זולות מאד (אפילו בפחות מ-70יורו לכיוון), ושווה להזמין חודש-חודשיים לפחות מראש. אפשר לקחת תיק גדול אחד לזוג מטפסים ולדחוף בו את כל הציוד הקשה (גרזנים, קרמפונים, ברגים, חבל וכו').

הגעה:
יש אוטובוס מאוסלו לרוקאן, אבל הוא יקר, איטי, ורק כמה פעמים ביום. אנחנו שכרנו רכב והתברר שזה מאד יעיל גם בהתניידות בעמק עצמו – להגיע לסקטורים מעניינים, לחזור בקלות הביתה וכו'…

לינה:
יש אכסניה של מטפסים שהוקמה בבית ספר ישן (ונקראת The old school hostel). יש בה חדרי לינה משותפת, סאונה וחברת מטפסים. אנחנו לקחנו בית ב-airbnb והיה מצויין. גם יצא הרבה יותר זול, גם היה סופר נוח לבשל ולייבש את הציוד ובכלל – היה כיף. החיסרון הוא שפחות התערבבנו עם מטפסים אחרים (והיו – פגשנו אותם במצוקים ובמפלים).

טופו:
יש גייד בוק חדש ומעודכן של הוצאת אוקספורד. Rjukan – selected ice climbs. הוא עולה כ-150₪ בבוק דיפוזיטורי, וניתן למצוא אותו גם ברוקאן עצמה.

הספר מפורט, מצויין, והדבר היחיד שהיה חסר לי הוא אורך המסלולים (כתוב רק מספר הפיצ'ים, אבל כאמור – אנחנו עשינו פיצ'ים ארוכים וזה היה מוזר קצת).

יש גם גיידבוקים בחינם ברשת, כמו זה, למשל.

ומרוב שאני שמח – יש לי שני עניינים נוספים בקנה שאולי יעניינו אתכם – קניתי את ה-G20 פלוס – הדגם המשופר החדש של גריבל וכבר טיפסתי איתו בצרפת, איטליה ונורבגיה. בקרוב תקבלו סקירה… ועניין שני, יותר קצר – הגרזנים שלי: גריבל נורת' משין קרבון – איזה גרזנים מדהימים!