מבחינה כרונולוגית, זה אמור היה להגיע לפני הפוסט על חאן-טנגרי, אבל כשירדתי מהאייגווי וֵרט, עם חור ברגל ושטף אדרנלין מטורף לא יכולתי לשבת ולכתוב. שבועיים אחרכך כבר הייתי בקירגיסטאן, והשאר – היסטוריה. אבל אני מאד שמח על הנסיעה הקטנה ההיא לשאמוני ביולי 2019, שהתחילה בכמה מסלולי אֲרֵט קטנים להתאקלמות, המשיכה בפסגה של הגראן פרדיסו (זה היה הסיבוב השני של הפוסט הזה) וקינחה בפייס הצפוני של האיגווי וֵרט, דרך הקולואר של הקוּטוּרִייה. אז למי שלא ממש מכיר: מה זה האייגווי וֵרט?…
השנה היתה 2017. היינו שלשה, יואל, אני ועוד חבר שהצטרף אלינו (שנקרא לו אורלי – שם בדוי). הפרוייקט היה לעלות בסתיו, אחרי השלגים הראשונים עם סקי טורינג לפייס הצפוני של הגראן פרדיסו (בתמונה), לטפס אותו עם סקי על הגב, ולרדת בסקי על הוריאציה של הנורמל רוט שחוזרת לבקתה, ומשם בחזרה לאוטו. החנינו את האוטו בואלסה-ורנצ'ה (Valsavarenche), אחד העמקים היפים שעולים לגראן פרדיסו. האיטלקים מספרים שזה הפארק הלאומי הראשון שהוכרז באירופה, או בכל העולם, או משהו כזה. הוא באמת פארק יפהפה:…
כמו שנורית אמרה לי – אז כל החורפים האלו שבזבזת בדרום אירופה בחיפושים אחרי איזה מפלון שאולי חצי קפא… השנה, החלטתי שעם פרטנר, בלי פרטנר – אני נוסע לבדוק את העמק של רוקאן. זה משהו ששמעתי עליו כבר ממזמן, וכבר שנים שאני מנסה לשכנע את יואל לנסוע איתי. והשנה – אחרי הנסיעה הסופר-מוצלחת שהיתה לי עם אודי לדולומיטים, החלטתי להפעיל עליו את תותחי השכנוע הכבדים. היה קשה, אבל היה שווה! אודי הצטרף, ואז גם בנג'י ועדו חברו אלינו, ואז עוד…