יש המלצות כלליות לאימון? בעיות או שאלות שהרבה מטפסים נתקלים בהן?
בטח שיש - הנה כמה מהן:
תוכן עניינים
הכל בראש!
הנושא הראשון הוא למעשה רשימה של שלישיות, שלוש שלישיות, ליתר דיוק:
כמה יוצא לכם ליפול? אני רואה יותר ויותר מטפסים שלא נופלים. במקום זה הם:
בחלק מהמקרים זהו הפחד מהנפילה, מההתחייבות או מהכשלון. במקרים אחרים המטפס "מרגיש" שהוא לא יכול לעשות את הצעד. בכל מקרה, הנקודות הבאות יכולות לעזור:
- הציוד הרבה הרבה יותר טוב ממה שאנחנו חושבים - הוא יחזיק!
- אנחנו הרבה יותר חזקים ממה שאנחנו חושבים. כל מטפס יודע שכשהוא מאד פוחד - פתאום הוא לא נופל... הפתרון הוא... לא לעזוב, פשוט להמשיך. תנו לגוף שלכם להפתיע אתכם.
- אם תנסו לעשות את הצעד - אולי תצליחו, ואולי לא. אם לא תנסו - בטוח לא תצליחו.
נפילות הן הכרחיות לכל מטפס שרוצה להשתפר. צריך לשלוט בפחד, וללמוד להתרכז גם בקטעים קשים ועל אחיזות שאתם לא יציבים עליהן. כדי להתגבר על כל העניין הזה ולהתחזק בהובלה, מבחינת הראש, הנה המלצות:
- הכירו בבעיה, הסתכלו לה ישר בפרצוף, ואל תכחישו שהיא שם. לאיבחון מדוייק של הבעייה מומלץ להתייעץ עם חבר מנוסה או (עדיף בהרבה) עם מאמן טיפוס.
- עשו אימוני נפילות אחת לכמה שבועות. אימון נפילות מלמד אותנו לנחות טוב, להכין את הגוף לבלימה ובעיקר - מזכיר לנו שליפול זה לא כלכך נורא.
- החליטו לא לעזוב יותר! החליטו לא לקפוץ! החלטה זו היא הדבר העיקרי שמונע מכם להצליח. החליטו שאתם מטפסים עד סוף המסלול או עד שהנפילה תבוא. החליטו להתרכז בצעדים, בשיווי המשקל ולא בחולשה שאתם מרגישים באצבעות, או בפמפום באמות. טפסו עד שתסיימו לטפס, אבל בשום אופן אל תפסיקו מרצונכם!
שרירי ליבה
לא משנה כמה שרירי הבטן הפנימיים שלכם חזקים - אפשר עוד! מי שרוצה באמת לדעת מה זה שרירי ליבה חזקים מוזמן לבדוק ביוטיוב סרטונים של לולייני קרקס ומתעמלי מכשירים. אחרי שרואים את זה מבינים עד כמה המטפסים החזקים הם למעשה חלשים בליבה. גם מטפסים עם שרירי ליבה חזקים, שמתאמנים על אצבעות ועל ידיים במסלולים שבקצה גבול היכולת שלהם - הליבה היא זו שלא מספקת את הסחורה.
חזקו את שרירי הבטן והשתמשו בהם. זה יאפשר לכם לנצל בצורה הטובה ביותר את כוח האצבעות, הידיים והכתפיים שלכם. זה יאפשר לכם להעביר יותר משקל לרגליים בכל זווית של מסלול, וזה יאפשר לכם "להיכנס" נכון לאחיזות שמרגישות בלתי אפשריות בלי זה. אמנו את שרירי הליבה שלכם!
על מה שאתם מתאמנים - עשו הפוך!
רוב המטפסים נכנסים לשיגרה של אימונים. הגוף מתרגל מהר מאד לשיגרה והתמורה שמקבלים מהאימון פוחתת במהירות. זהו בדיוק עקרון התמורה הפוחתת.
אנשים מסגלים לעצמם שיגרת אימונים של, נניח, ערב אחד בג'ים שבו מובילים מסלולים לפי פירמידה (כמה קלים, פחות בינוניים, אחד קשה, שוב בינוניים ומסיימים בכמה קלים) ויום אחד במצוק בחוץ, שבו מטפסים כמה מסלולים בדירוגים מסויימים. הדבר הנכון לעשות הוא לגוון:
- אם אתם מובילים טראד - טפסו ספורטיבי. אם אתם מובילים מסלולים ספורטיביים קצרים, עברו לבולדרינג.
- אם אתם עובדים על פרוייקטים ספורטיביים - עברו לאונסייטים או יותר טוב - בולדרינג קשה באמצע השבוע, ואונסייטים קלים יותר בסוף השבוע.
- אם אתם רק מטפסים - שלבו אימוני פינגרבורד, בטן וקמפוס.
הרעיון הוא בגיוון.
בנוסף, אנשים אוהבים להתאמן על מה שהם כבר טובים בו. מי שטוב בפייסים - מטפס בעיקר פייסים. מי שחזק בצעדים דינאמיים - מטפס יותר דינאמי. למעשה - צריך לעשות את ההיפך. זכרו את עיקרון החוליה החלשה. תקבלו תמורה יותר טובה לאימון שלכם (מבחינת השיפור ברמת הטיפוס, כמובן) אם תתאמנו על הדברים שבהם אתם גרועים ביותר.
נסו לגוון ולערבב את שיטות האימון, או לאבחן את החולייה החלשה כל חדשיים. זה יביא לשיפור משמעותי בטווח הארוך.
ולסיום: מה מגביל אתכם באמת?
חשבו על מסלול או צעד שאתם יודעים באופן מוחלט שאתם לא יכולים. הסוד הוא: "אתם כן יכולים". מצאו חבר טוב שיגיד לכם שאתם באמת יכולים לעשות אותו - ולכו על זה. האמונה שאתם לא יכולים היא זו שמגבילה אתכם הכי הרבה. אם צריך - ערכו אימון מיוחד שיביא אתכם למצב שיערער את האמונה ש"זה לא יילך" ותראו איך זה הולך.
בהצלחה.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
