נאנגה-פארבאט
נאנגה-פארבאט (באנגלית: Nanga Parbat) הוא ההר התשיעי בגובהו בעולם, בגובה 8,126מ׳ (26,660 רגל). וכמובן שגם התשיעי מתוך 14 ההרים מעל 8000מ'. הוא נמצא בהימלאיה ההודית, בקואורדינטות: 15″ 14′ 35° צפון, 21″ 35′ 74° מזרח. הוא ההר המערבי ביותר מכל ההרים שמעל 8000, וניצב בקצה המערבי של ההימלאיה, מדרום לנהר האינדוס. ההר נמצא במחוז דיאמר בפקיסטן, באיזור קשמיר, לא רחוק מדרום לרכס הקרקורם. השם הוא נגזרת של המילים נאגנה ופארבאטה בסנסקריט, שמשמעותן יחד: ״ההר העירום". הנאנגה-פארבאט נחשב אחד מההרים מעל 8000מ׳ הקשים ביותר.
הננגה פרבט הוא הר מרשים ובולט מאד מעל סביבתו. ננגה פרבט היה אחד הקטלניים ביותר מן ההרים של 8000מ'. במחצית הראשונה של המאה העשרים, עד שהרמן בול טיפס עליו, מתו עליו לא פחות מ-31 מטפסים. מאז, שיעור הנהרגים עליו ירד, אם כי הוא עדיין נחשב כהר רציני ביותר לטיפוס.
הוא טופס לראשונה ב- 3.7.63 על ידי המטפס האוסטרי הרמן בול (H. Buhl) בסולו ובלי חמצן, ובכך היה בול לראשון שעשה FA לפסגה של 8000 בסולו.
המפנה הדרומי של הנאנגה פארבאט, הפייס של רופל (Rupal Face) נחשב בעיני רבים כפייס הגבוה בעולם: הוא מתרומם כ-4600מ' מעל בסיסו. הצד הצפוני שלו, מדרון הרחיוט (Rakhiot Flank), מתרומם מעמק האינדוס ועד לפסגה, מרחק אנכי של 7000מ', על פני מרחק אופקי של 27ק"מ בלבד.
הנאנגה פארבאט מעולם לא טופס בחורף. בשנת 2019 ניסה טום באלארד, בנה של אליסון הרגריבס לטפס על הנאנגה פארבאט בחורף. הוא ושותפו האיטלקי דניאל נארדי נעלמו למשך כשבועיים עד שנמצאו מתים על ההר.
המסנרים על הננגה פרבט
ריינהולד מסנר, שנחשב בעיני רבים מטפס ההרים הגדול של כל הזמנים, יצא ב-1970, יחד עם אחיו גונתר, במסגרת של משלחת אוסטרית-גרמנית, לטפס על הננגה פרבט. שני האחים היו איטיים למדי על ההר. הקור היה קיצוני והם היו שעות רבות ללא מים ומזון מספיקים, אך הצליחו להגיע לפסגה. גונתר סבל ממחלת גבהים והיה ברור לשניהם שלא יוכל לרדת במסלול שבו עלו, שהיה תלול למדי. לפיכך, הם החליטו לרדת מן הצד השני של ההר, שהוא פחות תלול, אך טריטוריה לא מוכרת. במהלך הירידה הם נפרדו, כפי הנראה כי ריינהולד התקדם מהר מאד, וגונתר לא עמד בקצב.
ריינהולד מסנר סיפר שהוא לא שם לב שאחיו אינו מאחוריו. כשהבחין בכך לבסוף, הוא חזר לחפש אחריו ולקרוא בשמו. לבסוף הניח שגונתר נספה, ככל הנראה, במפולת שלגים והמשיך לרדת לבדו. ריינהולד מסנר חזר למחנה הבסיס רק לאחר יומיים נוספים במצב קשה. הוא איבד שבע מבהונותיו ושלושה מקצות אצבעותיו כתוצאה מכוויות קור.
מסנר זכה לביקורת רבה על המשלחת הזו, ורבים טענו שמתוך הקשיחות הבלתי מתפשרת שלו הוא הפקיר את אחיו למות על ההר. אחרים טענו שרצה בתהילה לבדו והתכוון לרשום את ההישג המדהים של סולו על פיסגה הימאלאית של 8000, ועבור זה היה מוכן אפילו להקריב את אחיו. התלאות שעבר: ירידה מן ההר שנמשכה יומיים, מפולת השלגים שלקחה את אחיו, החיפושים הנואשים אחרי הגופה, והבריחה הנואשת בלב שבור מצער דרך עמק הדיאמיר, היו במידה רבה החוויה המכוננת שעיצבה את כל השנים הבאות שלו כמטפס ולמעשה - את כל חייו.
גופתו של גונתר מסנר נמצאה ב-2005 על ידי מטפסים פקיסטנים, על הקרחון שדרכו ניסו לרדת, כפי שטען מסנר. טענותיהם של המבקרים, שגונתר ניסה לרדת לבדו מאותו פייס ממנו טיפסו, הופרכו במידה רבה, אבל זה לא ממש מפריע להם להמשיך בהאשמות.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
