אבני עיגון

אבני עיגון (באנגלית: trad gear או trad protection, בצרפתית: coinceurs) הוא שם כולל לעגינות שאינן קבועות בסלע אלא נקבעות על ידי המוביל ונלקחות על ידי השני. קיימות אבני עיגון במגוון של גדלים, צורות ואופני פעולה. אבני עיגון מאפשרות לטפס בהובלה ולעגון באופן בטוח בכל מקום שבו יש חריצים או פוקטים בסלע. אבני עיגון מאפשרות חופש מירבי לנוע על סלע, לטפס ולגלוש גם במקומות שאין בהם עיגונים מוכנים, עצים, גשרים או בולדרים.

לכל סוג של אבן עיגון יש מספר גדלים, וכל גודל מתאים לטווח מצומצם של גדלי סדקים או חורים.

בדף זה יש סקירה כללית על עקרונות וסוגים של אבני עיגון. לכל סוג או קבוצה של אבני עיגון יש דף או מספר דפים המפרטים היבטים שונים בשימוש ובפעולה.

רוקים	טריקמים	הקסים	סליידרים	פרנדים
big bros	Bashies

סקירה כללית של סוגי אבני עיגון נפוצות

רוקים

אבני העיגון הראשונות היו גוש מתכת בצורת טריז, בעל חתך טרפזי משני כיוונים שיוכל להתקע בחריץ ברוחב המתאים. אבני עיגון אלה, שנקראו צ'וקים או סטופרים יוצרו בגדלים שונים כך שיתאימו לחריצים בגדלים שונים.

לאבני עיגון בעלות חתך טרפזי יהיה שטח מגע קטן עם הסלע בחריצים ישרים. בזמן הפעלת עומס על אבן כזו מתרכז כל המאמץ בנקודות המגע עם הסלע וכאשר זהו שטח קטן הסלע בנקודה זו עלול להשבר, או לחרוץ את אבן העיגון. הפתרון נמצא בשינוי הגיאומטריה של אבני העיגון. לאבני העיגון המודרניות, או כפי שנהוג לקרוא להם בארץ: רוקים, מבנה קמור מן הצד האחד וקעור מן הצד השני. ההבדלים בין אבני עיגון של חברות שונות הם בעיקר של צורה וההעדפה האישית קובעת כאן יותר משיקולים אובייקטיביים.

המבנה הקעור/קמור של האבן יוצרת התאמה טובה לצורות שונות של חריצים. בחריץ ישר וכמעט מקביל נקבל לפחות שלוש נקודות מגע בין אבן העיגון לבין הסלע. בחריצים שאינם ישרים ומתעקלים לצד זה או אחר ניתן להניח את הרוק כך שיתקבל שטח המגע הגדול ביותר עם הסלע. בסדקים רדודים הרוק נוטה להמשך החוצה מן הסדק ולרוב תתקבל עגינה טובה יותר על ידי שימוש באבן עיגון קטנה יותר לרוחבה. הטריק של שימוש ברוחבה של אבן עיגון מתאים גם בחריצים שהם רחבים יותר בפנים החריץ וצרים בפתחו. הכנסת הרוק לאורך החריץ וסיבובו בפנים, במקום שהוא רחב יותר, מביא אותו לאוריינטציה המתאימה והוא ננעל.

הקסים

הקסים (hexentrics) הם סוג של אבני עיגון חצי אקטיביות. הצורה הכללית של הקסים היא של משושה (heaxagon) אבל לא משוכלל, למעשה, לא ממורכז (אקסנטרי). פעולתם מבוססת על כך שההקס משנה את מצבו בתוך החור או החריץ עם הפעלת הכח.

פעולתם של הקסים דומה לזו של הטריקמים. גם כאן הרצועה (או החבל) יוצאת מאחד הצדדים, ומשיכה בה יוצרת מומנט סיבוב על אבן העיגון, שנתקעת יותר טוב בחריץ.

טריקמים

טריקמים (Tricams) הם אבני עיגון אקטיביות המתאימות לחריצים אפקיים ואנכיים וגם לחורים עגולים. הם המצאה חדשה באופן יחסי, והם מנצלים אפקט סיבובי דומה לזה שעליו מבוססים גם ההקסים אך בצורה שונה במקצת. הצורה של הטריקמים עוקבת אחרי עקומה מאותה משפחה של עקומות כמו שיש בקאמים, עקומות שומרות זווית. הם פותחו בעקבות אבני עיגון שנקראו קם-לוק (Cam-Lock), להם שני קווי מגע עם הסלע. לטריקם שלוש נקודות מגע עם הסלע, וכמעט בכל מקום, חור, חריץ (אפילו כאלה המופנים ונפתחים כלפי מטה) הוא יכול למצוא לו מקום בו יהיה יציב לחלוטין.

פרנדים

פרנדים או מכשירי עיגון מופעלים בקפיץ (באנגלית: SLCD או Spring Loaded Camming Device) הם קבוצה של אבני עיגון אקטיביות. הם מכונים גם קאמס. הם שימושיים ביותר במסלולי חריצים, כמו שיש בסיני ובירדן. במיוחד הם שימושיים בחריצים מקבילים, בהם קשה למקם רוקים או הקסים. יש להם חלקים נעים, צירים וקפיצים, והן ראויים לתואר אבני עיגון אקטיביות (יש עוד סוגים של אבני עיגון אקטיביות, למשל big bros). לאבני עיגון אלה שלוש או ארבע כנפיים, בעלות צורה מיוחדת, שמתוארת כאן. הכנפיים נעות על ציר, ומופעלות על ידי קפיץ, המביא אותן למִפתח המקסימאלי האפשרי. לחיצה על ההדק מכווצת את אבן העיגון וכך, במצב זה היא מוחדרת אל תוך החריץ. הרפיה מן ההדק תביא להיפתחות הכנפיים עד לדפנות החריץ. במצב זה הדבר היחיד המחזיק את הפרנד במקומו הוא החיכוך הנוצר על ידי הקפיץ הלוחץ את הכנפיים אל דפנות החריץ. כאשר מופעל עומס על הפרנד, אותו החיכוך שואף לפתיחה נוספת של הכנפיים ואיתה לחץ גדול יותר על דפנות החריץ (שנשאר באותו הגודל).

הפרנד הומצא על ידי אחד מחלוצי הטיפוס ביוסמיטי שבקליפורניה, ריי ג'ארדין (Ray Jardin), בשנת 1978. ריי ג'ארדין הוא גם הראשון שניסה לטפס את ה-Nose והראשון שטיפס את הפייס המערבי של ה"אל קפיטן" בטיפוס חפשי. התמונה מראה את אב הטיפוס של הפרנדים, שייצר ריי ג'ארדין במרתף.

במאמר מוסגר נזכיר שהבסיס לכל מכשירי העיגון בקבוצה זו, אבל גם לטריקמים, רסקיו-סנדר, רופ-מן, ועוד הוא הקאם, שהומצא בשנות השלושים של המאה העשרים על ידי האלפיניסט הרוסי ויטאלי מיכאלוביץ' אבאלאקוב (Vitaly Mikhaylovich Abalakov), שלזכותו נרשמו המצאות נוספות, וביניהן האבאלאקוב, שקרוי על שמו.

התאמת אבני עיגון לסוגי סלעים

אבן חול

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...