ריינהולד מסנר
ריינהולד מסנר (באיטלקית: Reinhold Messner; נולד ב-17 בספטמבר 1944) נחשב לאחד מגדולי מטפסי ההרים בכל הזמנים, אם לא הגדול שבהם.
ריינהולד מסנר נולד בדרום טירול, צפון איטליה. אביו, יוזף היה מורה במקצועו ומטפס הרים חובב. בגיל חמש יצא ריינהולד לכבוש את פסגתו הראשונה, עם אביו, וטיפס לגובה של כ-900 מטר ברכס גייסלרשפיצן. בגיל 13 החל לעסוק בטיפוס באופן עצמאי. אחיו גונתר (Gunter Messner), שהיה צעיר ממנו בשנתיים היה הפרטנר הקבוע שלו. בשנים הבאות הם הספיקו לטפס מסלולים רבים באלפים ובדולומיטים, ולפתוח מסלולים רבים. ההערכות מדברות על כ-500 מסלולים חדשים. הם התמחו בטיפוס חפשי בתנאי שטח קיצוניים. ריינהולד התגלה כבר אז כמטפס מהיר מאוד.
בצעירותם, בשנות השישים של המאה העשרים (שנות העשרים שלו), האחים מסנר היו ידועים כמטפסי הסלע הטובים באלפים. ריינהולד מסנר התפרסם במיוחד בפתיחת מסלולים נועזים על קירות שעדיין לא טופסו בדולומיטים, באיטליה. חלקם נחשבו עד אז קשים מדי או מסוכנים מדי לטיפוס ללא בולטים. טיפוסי הסולו שלו בדולומיטים בשנות ה-60 וה-70, נחשבים כהישגים מרשימים ביותר. יש הטוענים - אפילו יותר מטיפוסיו המאוחרים יותר בהימלאיה. ב-1969 קיבל ריינהולד תואר באדריכלות, ובמקביל עבד בתור מורה למתמטיקה בתיכון.
תוכן עניינים
המשלחת הראשונה - ומותו של גונתר מסנר
ב-1970 יצאו האחים מסנר, עם משלחת אוסטרית-גרמנית, לטפס על הננגה פרבט, ההר התשיעי בגבהו בעולם (8,126מ'), בחבל קשמיר, בהימלאיה ההודית. על ההר הם היו איטיים למדי, הקור היה קיצוני והם היו שעות רבות ללא מים ומזון מספיקים, אך הגיעו לפסגה. גונתר סבל ממחלת גבהים והיה ברור לשניהם שלא יוכל לרדת במסלול שבו עלו, שהיה תלול למדי. הם החליטו לרדת מן הצד השני של ההר, שהוא פחות תלול, אך טריטוריה לא מוכרת. בירידה הם נפרדו, כפי הנראה כי ריינהולד התקדם מהר מאד, וגונתר לא עמד בקצב.
ריינהולד מסנר סיפר שהוא לא שם לב שאחיו אינו מאחוריו. כשהבחין בכך לבסוף, הוא חזר לחפש אחריו ולקרוא בשמו. לבסוף הניח שגונתר נספה, ככל הנראה, במפולת שלגים ןהמשיך לרדת לבדו. ריינהולד מסנר חזר למחנה הבסיס רק לאחר יומיים נוספים במצב קשה. הוא איבד שבע מבהונותיו ושלושה מקצות אצבעותיו כתוצאה מכוויות קור.
מסנר זכה לביקורת רבה על המשלחת הזו, ורבים טענו שמתוך הקשיחות הבלתי מתפשרת שלו הוא הפקיר את אחיו למות על ההר. אחרים טענו שרצה בתהילה לבדו והתכוון לרשום את ההישג המדהים של סולו על פיסגה הימאלאית של 8000, ועבור זה היה מוכן אפילו להקריב את אחיו. התלאות שעבר: ירידה מן ההר שנמשכה יומיים, מפולת השלגים שלקחה את אחיו, החיפושים הנואשים אחרי הגופה, והבריחה הנואשת בלב שבור מצער דרך עמק הדיאמיר, היו במידה רבה החוויה המכוננת שעיצבה את כל השנים הבאות שלו כמטפס ולמעשה - את כל חייו. הוא תיאר זאת בספרו ה-40, שנקרא ההר העירום (The Naked Mountain) ופורסם בשנת 2002.
גופתו של גונתר מסנר נמצאה ב-2005 על ידי מטפסים פקיסטנים, על הקרחון שדרכו ניסו לרדת, כפי שטען מסנר. טענותיו של המבקרים, שגונתר ניסה לרדת לבדו מאותו פייס ממנו טיפסו, הופרכו במידה רבה, אבל זה לא ממש מפריע להם להמשיך בהאשמות.
השנים הבאות
מסנר המשיך לטפס, ולמרות שהוא ידוע במיוחד כראשון שטיפס על האברסט בלי חמצן, יחד עם פטר הדלר, היו לו הישגים נוספים, מרשימים לא פחות. הוא היה הראשון שטיפס על כל 14 הפסגות מעל 8000מ'- בין השנים 1970-1986, הראשון שטיפס על פסגה של 8,000 בסגנון אלפיני (גאשרברום 1) - 1975, טיפס ראשון על K2 בסגנון אלפיני, ב-1979.
ב-20 באוגוסט 1980, הוא טיפס בסולו (גם כן הראשון) על האברסט ללא תוספת חמצן, במסלול חדש. הוא גם רשם בעונה אחת, שלוש פסגות גבוהות מ-8,000 מטר, ב-1982. הישגים אלה, ואחרים, רשמו אותו בספרי ההיסטוריה של טיפוס ההרים.
14 הפסגות של 8000מ'
- 1970: Nanga Parbat (8125 m)
- 1972: Manaslu (8156 m)
- 1975: Gasherbrum I (Hidden Peak) (8068 m)
- 1977: Dhaulagiri (8167 m)
- 1978: Mount Everest (8848 m) (ראשון ללא חמצן), Nanga Parbat (8125 m) (סולו ראשון של הר של 8000 ממחנה הבסיס)
- 1979: K2 (8611 m)
- 1980: Mount Everest (8848 m) (ראשון ללא חמצן - בתקופת המונסון)
- 1981: Shisha Pangma (8012 m)
- 1982: Kanchenjunga (8598 m), Gasherbrum II (8035 m), Broad Peak (8048 m), Cho Oyu (8201 m - נסיון לטפס בחורף - נכשל)
- 1983: Cho Oyu (8201 m)
- 1984: Gasherbrum I (8068 m) and Gasherbrum II (8035 m) במשלחת אחת, בלי לחזור למחנה הבסיס
- 1985: Annapurna (8091 m), Dhaulagiri (8167 m)
- 1986: Makalu (8485 m), Lhotse (8516 m)
רוח ההרפתקה של מסנר
מסנר האמין ברוח ההרפתקה והתגבר על הקשיים בעזרת מיומנות ונחישות. הוא יצא פעמים רבות כנגד בילוט אקסטנסיבי של מסלולים, בעיקר מסלולים קלאסיים באלפים. בשנת 1971 הוא פרסם במגזין Mountain את המאמר "רצח הבלתי-אפשרי"' ביטוי ששאל מולטר בונאטי, כנראה. הוא התנגד לפתיחה של מסלולים בלתי אפשריים, על ידי שימוש בבילוט, בטכנולוגיה ובעבודה קשה. מסנר כתב את המאמר "מהבטן", עם המון רגש.
בשנת 1965, היה הראשון לטפס על הפייס הצפוני של ה-Grosse Fermeda. הוא כתב על כך בביוגרפיה שלו:
היום אני נדהם על כך שאבי הרשה לנו לטפס את הדברים הללו, שלא טופסו מעולם. באותו זמן היתה לי תפיסה מוזרה של חופש: היום השם שלי הוא הדבר היחיד שאנשים יודעים על חופש. הם רוצים להשתחרר מן החוקים, להשתחרר מתלאות היוםיום, להיות חפשיים משנאה, משאיפות. מי יודע מהו החופש? איש אינו יודע. אני ושב לעיתים קרובות שאנו, מטפסי ההרים, מתקרבים לכך ככל שניתן, לגן העדן בעולם הזה. או במילים אחרות: המטפס היחיד שהוא חפשי, הוא זה שאינו מציית לשום חוק. הוא לא בחברה הגבוהה, וצריך לשמור על המראה והמעמד, הוא אינו עבד לאחרים או לקו אנכי היורד מן הפסגה, כמו אנשי הדירטיסימה. חבל לי על כל אלה, אבל המיוחד על על אלה שאינם מבינים שהחוקים מפרידים ביניהם ובין ההרים.
בשנים האחרונות
לאחר שסיים לטפס את כל פסגות ה-8000, את שבע הפסגות ועוד כל מיני, עבר מסנר לפרויקטים אחרים, שגם בהם ניצל היטב את כוחו הפיזי והנפשי, ואת יכולת העמידה שלו בקשיים. בשנת 1990 חצה ברגל את יבשת אנטארקטיקה במסלול שעבר דרך הקוטב הדרומי. זו היתה הפעם הראשונה שמסע כזה בוצע. המסע, אליו יצא עם ארפד פוקס נמשך 92 ימים לאורך 2,800ק"מ.
בין השנים 1999-2004 שימש מסנר כחבר בפרלמנט האירופי, כנציגה של מפלגת הירוקים האיטלקית. בשנת 2004 הוא חצה את מדבר גובי במסלול שארכו 2000ק"מ. ומאז הוא בעיקר מקדיש את עצמו להקמתו ופיתוחו של מוזיאון ההרים, מוזיאון בנושאים מגוונים הקשורים להרים וטיפוס, שייסד מסנר עצמו.
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של מסנר
- Es Ist Mein Bruder! - הסיפור והמחלוקת על מותו של גונתר מסנר
- הערך "ריינהולד מסנר" בוויקיפדיה
- הבהונות של מסנר
- מוזיאון ההרים של מסנר
- רשימת הישגיו של מסנר
ספרים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
