הבדלים בין גרסאות בדף "כוויות קור"
| שורה 20: | שורה 20: | ||
במידה ועזרה רפואית היא נגישה, הטיפול הראשוני הוא העברת האדם לאזור חם, עטיפת האזור הנגוע בתחבושות ובגדים. אם יש היפותרמיה, יש לטפל בה קודם. | במידה ועזרה רפואית היא נגישה, הטיפול הראשוני הוא העברת האדם לאזור חם, עטיפת האזור הנגוע בתחבושות ובגדים. אם יש היפותרמיה, יש לטפל בה קודם. | ||
| − | יש | + | יש להשרות את האזור הפגוע במים חמימים (לא חמים ממש), עד שהאבר הקפוא מפשיר, מתרכך רך והתחושה חוזרת. אחרי זה, יש לחבוש את האזור בתחבושות סטריליות, ולהגיע לעזרה רפואית. |
| − | אם | + | אם יש סבירות שאחרי ההפשרה האזור יקפא שוב, אין להפשיר, ויש להמתין עד שניתן להפשיר ללא סיכון לקפיאה חוזרת. הקפאה שנייה תגרום נזק רב יותר מקיפאון ממושך. |
==מניעה== | ==מניעה== | ||
בכוויות קור, מניעה היא הטיפול הטוב ביותר. למעשה, אין כל טיפול ידוע לכוויות קור ולאחר שאירעה הפגיעה ברקמות, יש להניח לגוף להחלים בעצמו, תוך שמירה מפני זיהומים. | בכוויות קור, מניעה היא הטיפול הטוב ביותר. למעשה, אין כל טיפול ידוע לכוויות קור ולאחר שאירעה הפגיעה ברקמות, יש להניח לגוף להחלים בעצמו, תוך שמירה מפני זיהומים. | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
# הצטייד בלבוש מתאים לאשור ולאופי הפעילות. חשוב במיוחד להגן על האזורים הבולטים והמרוחקים. | # הצטייד בלבוש מתאים לאשור ולאופי הפעילות. חשוב במיוחד להגן על האזורים הבולטים והמרוחקים. | ||
זכור: | זכור: | ||
| − | # כוויות קור | + | # כוויות קור מופיעות בקלות יתרה אצל מטפסים במצב התייבשות, וללא תזונה מספקת. |
# אלכוהול גורם להתרחבות כלי דם, ופוגע ביכולת החישה (והשיפוט). | # אלכוהול גורם להתרחבות כלי דם, ופוגע ביכולת החישה (והשיפוט). | ||
# עישון מאט את הסירקולציה ומפחית מיכולת החימום של הגוף. | # עישון מאט את הסירקולציה ומפחית מיכולת החימום של הגוף. | ||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
# לא מומלץ לשפשף או להכות באיזורים שקפאו ואיבדו תחושה. זה לא עוזר לחימום, ועשוי לפצוע את העור ולגרום לזיהומים. | # לא מומלץ לשפשף או להכות באיזורים שקפאו ואיבדו תחושה. זה לא עוזר לחימום, ועשוי לפצוע את העור ולגרום לזיהומים. | ||
# שמור על האיזור הקפוא מרופד ונקי. ברקמות הפגועות, כשהן קפואות, אבל גם לאחר ההפשרה, זרימת הדם מוגבלת (או לא קיימת) והיכולת של הרקמות הללו לתקן את עצמן, להחלים מפציעות ולהלחם בזיהומים - מועטה. | # שמור על האיזור הקפוא מרופד ונקי. ברקמות הפגועות, כשהן קפואות, אבל גם לאחר ההפשרה, זרימת הדם מוגבלת (או לא קיימת) והיכולת של הרקמות הללו לתקן את עצמן, להחלים מפציעות ולהלחם בזיהומים - מועטה. | ||
| − | # במקרה של כוויות קור בהן יש נזק לרקמות פנימיות (עצמות), הנסיון מראה כי עדיף לחכות עד שהחלק הפגוע ינשור על ניתוח קטיעה מוקדם. הסתייגות לעניין זה היא כמובן התפתחות של זיהום באיזור הנמק ובעצמות (אוסטיאומיליטיס). | + | # במקרה של כוויות קור בהן יש נזק לרקמות פנימיות (עצמות), הנסיון מראה (למרות שהרופאים ימליצו אחרת) )כי עדיף לחכות עד שהחלק הפגוע ינשור על ניתוח קטיעה מוקדם. הסתייגות לעניין זה היא כמובן התפתחות של זיהום באיזור הנמק ובעצמות (אוסטיאומיליטיס). |
| + | ==תוספת אחרונה== | ||
| + | זכרו כי בישראל יש נסיון מועט בטיפול וכוויות קור. המקרים המועטים (כמה עשרות מקרים בכמה עשרות שנים) מתחלקים על מספר רב של רופאים. למרות שהסיבות שונות לחלוטין, רופאים מתייחסים לכוויות קור כאל כל נמק אחר. מכיוון שמרבית הנמקים מופיעים אצל חולי סכרת, שיש להם גם בעיה של זרימת דם באיברים הפריפריאליים (קצות הרגליים, קצות הידיים וכו'). המצב שונה לחלוטין אצל מטפסים שהם (לפחות אמורים להיות) בכושר טוב וללא בעיות סירקולציה. בכוויות קור המצב נגרם בגלל גורם חיצוני (נעלים לוחצות, מחסור בחמצן, ביגוד לא מספיק וכו') ולא בגלל סיבה פנימית (בעיות סירקולציה וכלי דם צרים ומועטים). | ||
| + | ההבדל הוא משמעותי, כי במקרים בהם הבעיה היא פנימית, הנמק עלול להתפשט, ולכן הפתרון הוא קטיעה. אם מקור הנמק הוא גורם חיצוני, לאחר סילוקו יש סבירות גבוהה שהמצב ישתפר. מה שעלול לקלקל את המגמה הזו הוא זיהום מקומי שעלול להפוך למערכתי. לכן, יש חשיבות רבה לנקיון וחבישה תכופה, לזהירות רבה ומניעת זיהומים בזמן ההחלמה. רופאים רבים ממליצים על נטילת אנטיביוטיקה במינון מניעתי, אפילו במחיר של פגיעה זמנית במערכות אחרות, כמו מערכת העיכול, למשל. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* [http://www.basecampmd.com/expguide/frostbite.shtml היפותרמיה וכוויות קור באתר "רופא של בייס קמפ"] | * [http://www.basecampmd.com/expguide/frostbite.shtml היפותרמיה וכוויות קור באתר "רופא של בייס קמפ"] | ||
גרסה מ־23:26, 12 בספטמבר 2009
אנציקלופדית הטיפוס אינה מקור לייעוץ רפואי!
אזהרה: מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי. הוא מיועד למטפסים המעוניינים לדעת קצת יותר על תנאים הקיימים בהרים גבוהים, על הסכנות שגורמים אלה מציבים ועל השפעתם על בריאות המטפסים.
כוויות קור (באנגלית frostbites) היא פגיעה ברקמות חיות המתרחשת עקב חשיפה ממושכת לקור קיצוני. הפגיעה ברקמות הגוף מתרחשת כתוצאה מקפיאה של הרקמות, עצירה של זרימות הדם ובעקבותיה - מחסור בחמצן. התוצאה היא הופעה של נמק. כוויות קור מופיעות קודם כל באיברים בולטים (אף, אזניים, אצבעות ובהונות) ומרוחקים ממרכז הגוף (אצבעות ובהונות).
כוויות קור קשורות להיפותרמיה בקשר חזק. במקרים של היפותרמיה הגוף מצמצם או מפסיק את זרימת הדם לאיברים המרוחקים על מנת לשמור את טמפרטורת הליבה תקינה. כך עשויות להופיע כוויות קור גם בקור לא קיצוני.
תוכן עניינים
תסמינים
הסימן הראשון לבעיה בזרימת הדם הוא אבדן צבע ומיד אחריו מופיע אבדן תחושה. כמובן שלבהונות, שבתוך הנעלים, איבוד הצבע אינו נראה, ויש להתייחס לאבדן התחושה.
בתהליך הקפיאה של האיבר נוצרים גבישי קרח בתוך הרקמות. זה עלול לגרום לכאבים חדים ולתחושת שריפה, שלאחריהם, כשנפגעת המוליכות העצבית, אין תחושה כלל. הקפיאה מתבטאת בצבע לבן עמום ובכתמים כחולים או בצבע כחלחל. האיבר הופך לקשה למגע (הוא קפוא) ואין בו דופק כלל. התוצאות תלויות בעומק הפגיעה. אם זרימת הדם חוזרת במהירות, האיבר עשוי להפשיר לחלוטין (ואז אומרים שאין כוויות קור). במהלך ההפשרה מופיעה שוב (כמו בזמן הקפיאה) התחושה של שריפה וכאבים עזים.
אם זרימת הדם מתעכבת, מתרחשת פגיעה בעור וברקמות שמתחתיו. לאחר מספר שעות העור הופך לשחור ומופיע נמק. התוצאות תלויות, שוב, במידת העומק של הפגיעה. אם היא שטחית בלבד, ורק העור נפגע, לאחר ההפשרה העור הפגוע נושר, ומופיע במקומו עור חדש. בפגיעה עמוקה יותר עשויות להפגע גם הרקמות שמתחת לעור. בבהונות הרגליים ובאצבעות, למשל, שכבה זו היא שכבת שומן. שכבה זו אינה מתחדשת כמו העור, ולאחר ההחלמה גדל עור על בוהן מעט מצומקת וקשה יותר משהיתה. ללא, או רק עם חלק, משכבות השומן.
בפגיעה עמוקה ממש עשויות להיפגע גם עצמות השלד. במקרים כאלה ההחלמה איטית ביותר ובדרך כלל תידרש קטיעה של האיבר הפגוע, עד למקום שבו העצם עדיין חיה.
מכיוון שאין דרך לדעת אם הפגיעה היא שטחית או עמוקה, מתייחסים לכל כווית קור כאילו היא עמוקה.
במידה ועזרה רפואית היא נגישה, הטיפול הראשוני הוא העברת האדם לאזור חם, עטיפת האזור הנגוע בתחבושות ובגדים. אם יש היפותרמיה, יש לטפל בה קודם.
יש להשרות את האזור הפגוע במים חמימים (לא חמים ממש), עד שהאבר הקפוא מפשיר, מתרכך רך והתחושה חוזרת. אחרי זה, יש לחבוש את האזור בתחבושות סטריליות, ולהגיע לעזרה רפואית. אם יש סבירות שאחרי ההפשרה האזור יקפא שוב, אין להפשיר, ויש להמתין עד שניתן להפשיר ללא סיכון לקפיאה חוזרת. הקפאה שנייה תגרום נזק רב יותר מקיפאון ממושך.
מניעה
בכוויות קור, מניעה היא הטיפול הטוב ביותר. למעשה, אין כל טיפול ידוע לכוויות קור ולאחר שאירעה הפגיעה ברקמות, יש להניח לגוף להחלים בעצמו, תוך שמירה מפני זיהומים.
כמו שאמר מארק טווייט: "אם קר לך, סימן שאתה לא נע מספיק מהר". הדרך הטובה ביותר להתחמם היא להאיץ את הקצב. אם זה לא עוזר והתחושה אינה חוזרת עם פעילות מוגברת, יש למצוא מקום מוגן, להוריד את הנעלים או הכפפות, ולהתחמם.
מספר עצות למניעה:
- היה מודע לקור קיצוני, רטיבות, רוחות חזקות.
- הצטייד בלבוש מתאים לאשור ולאופי הפעילות. חשוב במיוחד להגן על האזורים הבולטים והמרוחקים.
זכור:
- כוויות קור מופיעות בקלות יתרה אצל מטפסים במצב התייבשות, וללא תזונה מספקת.
- אלכוהול גורם להתרחבות כלי דם, ופוגע ביכולת החישה (והשיפוט).
- עישון מאט את הסירקולציה ומפחית מיכולת החימום של הגוף.
- רוחות חזקות מורידות את הטמפרטורה האפקטיבית ומעלות את הסיכוי לפגיעות קור.
- בגדים צרים והדוקים מפריעים לזרימת הדם ומגדילים את הסיכוי לכוויות קור. עדיפות גרביים בלי גומי. עדיפות נעליים גדולות בחצי מידה על נעליים קטנות בחצי מידה.
- כפפות עם אצבעות מחוברות (mittens) עדיפות על כפפות רגילות (gloves). הימצאות כל האצבעות באותו חלל מקל על החימום שלהן (פחות שטח פנים הפולט חום).
- שתי שכבות גרביים מספקות הגנה טובה בהרבה מגרב אחת עבה.
- אל תתעלם מאיבוד התחושה בבהונות או בכל חלק אחר. אם תתעלם, חוסר התחושה הזה עלול להיות הדבר האחרון שתחוש שם...
טיפול
במקרה של כוויות קור:
- ההפשרה צריכה, במידת האפשר, להיעשות באופן מהיר ובבת אחת. יש להשרות את האיזור הפגוע במים פושרים (בין 40° ל-44°). ההפשרה מלווה בכאבים חזקים, באדמומיות ורגישות בעור ובשלפוחיות. עם זאת, זו הדרך המומלצת למיזעור הפגיעה הסופית.
- אם יש סיכוי של קפיאה חוזרת, אין לנסות ולהפשיר את האיזור הקפוא. הפשרה וקפיאה חוזרת מביאים לנזק גדול יותר לרקמות.
- לא מומלץ לשפשף או להכות באיזורים שקפאו ואיבדו תחושה. זה לא עוזר לחימום, ועשוי לפצוע את העור ולגרום לזיהומים.
- שמור על האיזור הקפוא מרופד ונקי. ברקמות הפגועות, כשהן קפואות, אבל גם לאחר ההפשרה, זרימת הדם מוגבלת (או לא קיימת) והיכולת של הרקמות הללו לתקן את עצמן, להחלים מפציעות ולהלחם בזיהומים - מועטה.
- במקרה של כוויות קור בהן יש נזק לרקמות פנימיות (עצמות), הנסיון מראה (למרות שהרופאים ימליצו אחרת) )כי עדיף לחכות עד שהחלק הפגוע ינשור על ניתוח קטיעה מוקדם. הסתייגות לעניין זה היא כמובן התפתחות של זיהום באיזור הנמק ובעצמות (אוסטיאומיליטיס).
תוספת אחרונה
זכרו כי בישראל יש נסיון מועט בטיפול וכוויות קור. המקרים המועטים (כמה עשרות מקרים בכמה עשרות שנים) מתחלקים על מספר רב של רופאים. למרות שהסיבות שונות לחלוטין, רופאים מתייחסים לכוויות קור כאל כל נמק אחר. מכיוון שמרבית הנמקים מופיעים אצל חולי סכרת, שיש להם גם בעיה של זרימת דם באיברים הפריפריאליים (קצות הרגליים, קצות הידיים וכו'). המצב שונה לחלוטין אצל מטפסים שהם (לפחות אמורים להיות) בכושר טוב וללא בעיות סירקולציה. בכוויות קור המצב נגרם בגלל גורם חיצוני (נעלים לוחצות, מחסור בחמצן, ביגוד לא מספיק וכו') ולא בגלל סיבה פנימית (בעיות סירקולציה וכלי דם צרים ומועטים).
ההבדל הוא משמעותי, כי במקרים בהם הבעיה היא פנימית, הנמק עלול להתפשט, ולכן הפתרון הוא קטיעה. אם מקור הנמק הוא גורם חיצוני, לאחר סילוקו יש סבירות גבוהה שהמצב ישתפר. מה שעלול לקלקל את המגמה הזו הוא זיהום מקומי שעלול להפוך למערכתי. לכן, יש חשיבות רבה לנקיון וחבישה תכופה, לזהירות רבה ומניעת זיהומים בזמן ההחלמה. רופאים רבים ממליצים על נטילת אנטיביוטיקה במינון מניעתי, אפילו במחיר של פגיעה זמנית במערכות אחרות, כמו מערכת העיכול, למשל.
קישורים חיצוניים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
