מארק טווייט
מארק טווייט (Mark Francis Twight, נולד ב-1962) הוא מטפס אמריקאי שהתפרסם כמטפס אלפיני בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 (של המאה ה-20), כאשר השתתף בסדרה מרשימה של משלחות וטיפס בהצלחה סדרת מסלולים אלפיניים קשים, טכניים ומסוכנים במגוון של רכסים ברחבי העולם.
מארק טווייט שהה וטיפס בשאמוני, ליד המונבלאן, בצרפת, והופתע לגלות, כאמריקאי, את מה שהאירופאים, ובמיוחד הצרפתים, מלמדים כבר כמאה שנים: אם אתה רוצה לטפס טוב, אתה צריך להתאמן קשה, ולטפס מהיר וקל. הגישה האמריקאית, עליה התחנך, גורסת שיש להיות מוכנים לכל ולצאת עם המון ציוד, ושהליכה איטית שומרת כוחות ותביא אותך אל המטרה בסוף. טוויט, בניגוד לכך, התחבר לגישה הצרפתית שדוגלת בטיפוס מהיר מאד, ללא ציוד מיותר, תוך הבנה מקסימאלית של התנאים בהרים, של הסכנות ושל התכונות של הציוד. הבנה כזו מאפשרת לקחת את המטפס (ואת הציוד) עד הקצה.
טווייט התפסם גם בזכות התיעוד המקיף של מה שעשה, שכלל תמונות רבות, יומני מסע, מפות וטופואים. הוא גם כתב מספר ספרים, שהידוע בהם הוא Extreme Alpinism, בו הוא מרצה את עיקרי "תורתו" כפי שלמד אותה מן הצרפתים:
- ככל שאתה יותר זמן על ההר, כך גדלים הסיכויים שמשהו יפגע בך
- ככל שתיקח יותר ציוד, כך תהיה יותר איטי
- אם קר לך, כנראה שאתה לא נע מספיק מהר
- אתה צריך להיות מסוגל לטפס כל דבר עם תיק של 15ק"ג
- אלפיניסט אמיתי צריך להיות מסוגל לסבול מידה מסוימת של חוסר נוחות
מארק טווייט מתייחס בקשיחות ובחוסר סבלנות למטפסים שאינם מחוייבים מספיק לטיפוס לדעתו (ולדעתו, אף אחד אינו מחוייב מספיק) ועוד יותר לאלה שאינם כנים ביחס למחוייבות שלהם.
הוא חי היום בסולט-לייק סיטי, ביוטה, ומאמן מטפסים שמעוניינים ללכת בדרכו במכון שלו: Gym Jones. הוא גם נשיא הסניף האמריקאי של חברת Grivel.
ציטוט
המוות משחק תפקיד עיקרי ב"למה אנשים מטפסים", ב"באיזה סגנון אנשים מטפסים" וגם ב"למה חלק מהם מפסיקים לבסוף לטפס בהרים". לעיתים קרובות אלפיניזם משמעו סיכון גבוה ואבדן חיים. חבריך עלולים למות שם בינות לעננים, בתוך סופות, להיסחף על ידי מפולות שלגים או להימחץ תחת כובד של סלעים נופלים. אולי יקפאו למוות לבדם, בתחתיתו של קרווס אפל או שישבו לנוח לרגע, ולא יקומו עוד. זוהי נפילה ארוכה, כשהשמיים ורודים וההרים מעולם לא היו יפים כלכך כאותו יום. החיים מדממים מפציעה בראש, מבלי ששמים לב. העניין הוא שמטפסים מתים בזמן שהם עושים את מה שהם אוהבים, וצופים שמעלים השערות, שופטים, ואולי אומרים את המילה האחרונה. אלפיניזם הוא הסיפור של אנשים, ואנשים לוקחים סיכונים, סיכונים שמתאימים למידתם, סיכונים שבקושי יוצאים מהם בחיים, וסיכונים שמתים מהם. אלפיניזם הוא אובססיה. הסכנה והתהילה, ההתמכרות לנסיון לטפס קשה יותר, גבוה יותר, ארוך יותר. לפעמים זה מתליח ואנחנו שורדים את מה שאחרים לא הצליחו לשרוד.
“Death plays a huge role in why men climb, in the way they climb and why some of them eventually quit climbing in the high mountains. Alpinism often means high risk and the loss of life. Your friends may die up there in the clouds, in storms, swept away by avalanches, or cowering under a volley of stones. Perhaps they’ll freeze to death alone at the bottom of a deep, dark crevasse or sit down to rest and never get up again. This is the long fall, where the sky is rose and the mountains have never been as beautiful as they are today. Life bleeds away from a head injury, unnoticed. It’s about climbers dying doing what they love and spectators speculating, judging, and maybe having the last word. Alpinism is the story of men and the risks men take, the ones they are equal to, the ones they barely get away with, and those risks that kill them. It is about obsession. The danger and the glory, the addiction of going harder, higher, longer. Sometimes we get away with it, we survive when others do not.”
ספרים
- Kiss or Kill: Confessions of a Serial Climber
- Extreme Alpinism
קישורים חיצוניים
- האתר של מארק טווייט
- ראיון עם מארק טווייט
- Gym Jones אתר מכון הכושר של מארק טווייט
- הדף של מארק טווייט באתר גריבל-צפון אמריקה
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
