קאם

קאם (באנגלית: cam) הוא מבנה הבנוי על פי עקומה מיוחדת, שתכונתה החשובה היא שהיא יוצרת עם המשיק לעקומה בכל נקודה את אותה זווית בדיוק. השם "קאם" או ברבים "קאמים" משמש בשפת המטפסים ככינוי חיבה לכל המגוון של מכשירי עיגון מופעלים בקפיץ. אותה עקומה נמצאת בשימוש במקומות נוספים: ברסקיו-סנדר, ברופ-מן, בטריקמים ועוד.

קאמים בנויים כחלק מעקומה ספיראלית, כזו שתוך כדי הסיבוב שלה היא הולכת ומתרחקת מן המרכז. עקומה כזו ניתן לצייר בקלות. נקבע נקודה כלשהי כמרכז, נשרטט קרניים היוצאות ממנה במרווחי זווית קבועים, ונבחר על אחת מן הקרניים נקודת התחלה. נבחר זווית כלשהי ונתחיל לשרטט את העקומה עצמה (בציורים הזוית היא 97°). מן הקרן שנבחרה כנקודת התחלה נשרטט קטע ישר כאשר הזווית בינו לבין הקרן היא הזווית שנקבעה. בנקודה בה הקו חותך את הקרן הבאה נתחיל קטע חדש באותה הזווית הקבועה. הקו שקיבלנו בנוי מקטעים ישרים כפי שנראה בציור. הזוויות המסומנות בציור כולן שוות והן 97°. אם נקטין מאד את מרווחי הזווית בין הקרניים, ונגדיל מאד את מספר הקרניים, נקבל עקומה חלקה כפי שנראה בציור. בעקומה כזו הזוית בין העקומה למשיק, בכל נקודה, היא קבועה ומכאן שמה: עקומה שומרת זוית. אם הזווית בין הקרן לקו קטנה מתשעים מעלות, העקומה הולכת ומתקרבת אל המוקד. אם היא בדיוק תשעים מעלות, נקבל עיגול, כלומר המרחק אל המוקד נשאר קבוע, ואם הזווית גדולה מזווית ישרה, העקומה הולכת ומתרחקת מן המוקד.

העקומה הזו, שתיארנו, היא הצורה הבסיסית המשמשת לקאמים. בפרנד, הכוח מופעל לאורך קו היוצא מן המוקד (הציר של הכנפיים), ומוביל אל נקודת המגע. במקרה שלנו נקודת המגע היא על דופן החריץ. המבנה של הכנפיים, כעקומה שומרת זוית, גורם לכך שהזווית בין הכוח המופעל לבין משטח המגע נשארת קבועה. ניתן לראות זאת בציורים א, ב, ו- ג. בציורים אלה מתואר אותו הפרנד בחריצים שונים ברוחבם, אולם זווית המגע עם דפנות החריץ אינה משתנה (החיצים מורים על נקודות המגע).

זווית המגע נשארת קבועה, בגלל שכך בנינו את הכנפיים, כעקומה השומרת את הזווית. זווית זו קובעת את החיכוך ולכן גם החיכוך נשאר קבוע, ולכן באותו העומס יפעל אותו כוח חיכוך, ללא תלות ברוחב. פרנד, לדוגמה, מחזיק באותה המידה בחריצים קטנים וגדולים. רסקיו סנדר מפעיל כוח דומה בשימוש בחבלים בקטרים שונים. מלבד זאת, ככל שהעומס המופעל על הקאם גדול יותר החיכוך הולך וגדל. במילים אחרות, הוא 'מחזיק' יותר טוב ככל שהכח המופעל עליו גדול יותר, זאת כמובן בתנאי שהחיכוך גדול יותר מן הכוח המופעל.

מכאן, שהזוית של העקומה קובעת את כוח החיכוך ואת האחיזה של הפרנד בחריץ. הזוית גם קובעת את טווח גדלי החריצים של הפרנד, ושני אלה, הטווח והאחיזה, עומדים ביחס הפוך: ככל שהזוית בין הקרן למשיק גדולה מ 90°, כך גדל הטווח של הפרנד, אבל החיכוך קטן. ככל שהזוית קרובה יותר ל 90° החיכוך טוב יותר, אבל טווח הגדלים להם מתאים הקאם, קטן יותר.

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...