פתאום נזכרתי בפעם הראשונה שהובלתי. זה סיפור נחמד, אם כי קצת מטריד, ומאד ישראלי. מקווה שתהנו. הימים שאנחנו מדברים עליהם הם סוף שנות השמונים של המאה הקודמת (זה נשמע מזמן, אה?). התחלתי לטפס בשנת 1988, בערך באמצע השירות הצבאי. איך זה קרה כבר סיפרתי בפוסט על בני אגור. אבל כשטיפסתי – זה היה בעיקר בטופ-רופ. הובלה היה משהו הרבה יותר מתקדם והתייחסו אליו ברצינות. למעשה, כדי להתקבל כחבר במועדון האלפיני היית חייב לעבור קורס הובלה, או לפחות להביא מכתב המלצה…
אני יודע שעבר המון זמן מאז הפוסט הקודם בסדרה. היו לי כל מיני עניינים ובעיות טכניות ואני מתנצל על העיכוב הגדול. מקווה שתהנו בכל זאת… הפוסט הזה יסקור את ה-וֶרגו (Vergo), המכשיר הננעל של טראנגו. אבל אני אתחיל במיני-סקירה של האב הקדמון שלו – הסינץ׳, שנדמה לי שלא הרבה מכירים אותו. אני חסיד גדול של סינץ'. המכשיר הישן הזה של טראנגו הופיע ב-2005 (עם גירסה משופרת שהופצה ב-2008). הסינץ׳ היה אמצעי החיכוך הננעל השני שהופיע בעולם הטיפוס אחרי הגריגרי (שלישי…
התחלנו את סדרת הסקירות הזו עם המכשיר הכי כבד (Revo של Wild Country) וקפצנו למכשיר הכי קטן וקל. מאד רוק מאד מתגאים בכך שזה המכשיר הכי קטן וקל בקטגוריה הזו. והם צודקים. עם 145גרם, הוא ממש פצפון ונראה חמוד מאד. ברגע הראשון הוא מרגיש לא מאסיבי מספיק, והציר שלו מרגיש קצת חפשי מדי. אבל למעשה, זה אמצעי חיכוך מוצלח מאד. הוא עובד על אותו עיקרון כמו של הגריגרי: יש לו קאם שהחבל רץ סביבו, אם החבל מנסה לרוץ מהר (כלומר…
הויכוחים על קסדות נמשכים ברשת בכל הכוח, והם קיימים מאז שהתחלתי לטפס. טוב, לא באמת היתה רשת אז, אבל הויכוחים היו גם היו. אז אם לצטט את ג׳רי סיינפלד: ״מכל הדברים שמעידים על כך שאנשים הם טפשים, הדוגמה הכי טובה שאני מכיר היא קסדה״. אבל למה לי לכתוב, ניתן לסיינפלד להסביר… זה לא פוסט על בטיחות אלא פוסט כללי על קסדות וכמה מילים על קסדות אולטרא-קלות. אבל לפני זה, מכיוון:1. שאני ידוע כ״מכחיש קסדות״ ו…2. שאני לא באמת מבין למהאני…
כאמור, אני פותח את סדרת הפוסטים הזו במכשיר של וויילד קאונטרי – Revo. לטובת הצילומים הרחקנו עד לשיפולי האלפים הצרפתיים, ואת כל הנסיונות עשינו בגאיון (Les Gaillands) המצוק העירוני של שאמוני. המכשיר הגיע אלי בתוך האריזה המקורית (לא הכי מינימליסטית שיש). הנה סרטון הפתיחה של האריזה… ואחרי שהתקשקשנו עם הפתיחה – נעבור לסקירה עצמה. ה- Revo הוא מכשיר ננעל אוטומטית, מה שקוראים היום assisted belay device. הוא מיועד לאיבטוח בטופרופ ובהובלה, על חבלי סינגל בקטרים 8.5 עד 11מ״מ. הטווח הרחב…
המטפסים הזקנים זוכרים את הופעת הגריגרי. זה קרה בשנת 1991. הגריגרי של פצל היה המצאה חדשנית בכמה מובנים. הוא למעשה יצר קטגוריה חדשה של אמצעי חיכוך: אמצעי חיכוך שננעלים אוטומטית בזמן נפילה. למטפסים הותיקים זה נראה רמאות, בדיוק כמו שנעלי טיפוס נראו סוג של רמאות לותיקים בדור שלפני. הם טענו שלאבטח עם אמצעי כזה זה עצלנות, שמאבטחים לא ילמדו לאבטח ויסמכו על המכשיר וזה יוביל לגלי תאונות בכל העולם. כל התחזיות האלו לא התממשו. במקום זה, עוד ועוד חברות ציוד…
הפעם הראשונה שהייתי על הר היתה בשוויץ… אבל זה היה הר של הליכה בשלג, עם אפרואוץ׳ של הליכה על קרחון. אמנם נפלתי לקרוואס, ומשכו אותי החוצה, אבל הסתובבנו איזה 150מ׳ מתחת לפסגה. זה היה אלטשהורן (Aletschhorn, 4194m) אבל זה לא הסיפור. כי לא הגענו לפסגה. ובכלל – יש סיפור אחר… הסיפור על ההר הראשון שלי בכלל התחיל בנסיעת טיפוס סלע לורדון, צרפת. בקיץ של שנת 1995. היינו בורדון חודשיים, שמתוכם טיפסנו 56 ימים. לא היו ימי מנוחה, תשאלו? אז לא….
את בני אגור פגשתי כשהייתי חייל בתחילת השירות הצבאי שלי. הייתי אז מדריך טיולים בחוגי סיור, ובטיול בנחל כזיב ניסיתי לטפס החוצה מהבריכה ״הקניונית״ של נחל כזיב על הקיר התלול בגדה הצפונית של הבריכה. בני ראה אותי, חייך את החיוך שלו, והזמין אותי לטפס בגיא בן הינום ביום שישי. באותו זמן, לא ידעתי שיש בכלל דבר כזה טיפוס. באתי ביום שישי לגיא בן הינום, הוא העלה אותי (בטופ-רופ) על ״אפילו פיטר״ וכך התחילה קריירת הטיפוס שלי.לא ידעתי זאת אז, אבל…
הסיפור הזה מתחיל במכבסה. כן, כן, במכבסה אוטומטית כזו ששמים מטבעות ואת הכביסה ויושבים ומחכים עד שהכל מוכן. זה היה בשנת 1996. זו היתה הפעם השלישית שנסעתי לטפס בורדון, וכבר התחלתי לפנטז על עוד אתרים בצרפת: יותר ארוכים, יותר מחייבים. באחד הימים קפצנו לקסטלן לעשות כביסה, ובמכבסה מצאתי איזה מגזין טיפוס. היתה בו כתבה (בצרפתית, שעוד בקושי יכולתי לקרוא) על אתר חדש שנפתח ליד בריאנסון, בשם Tête d'Aval. מכיוון ש-avaler זה לבלוע בצרפתית (לא ידעתי, אבל בדקתי במילון), כבר הרצתי…
הקדמה קצרה: למי שלא מכיר את גרג צ׳יילד, הוא מטפס אוסטרלי שטיפס ופתח מסלולים וכבש פסגות בכל העולם: סלע, הרים גבוהים ומסלולי אייד ביוסמיטי… גרג צ׳יילד, שאמרו עליו שהוא המטפס הכי טוב מבין הכותבים, והכותב הכי טוב מבין המטפסים… הוציא כמה ספרים, והוא ללא ספק כותב הטיפוס האהוב עלי מכולם. נחשפתי לכתביו בשנות השמונים והתשעים, בטור הקבוע שלו במגזין Climbing, בטור הקבוע שלו ״גלויות מהמדף״. המאמרים האלו קובצו בהמשך לספר באותו שם. על המאמר הזה חשבתי בזמן שהייתי תלוי על…