התחלנו את סדרת הסקירות הזו עם המכשיר הכי כבד (Revo של Wild Country) וקפצנו למכשיר הכי קטן וקל.

מאד רוק מאד מתגאים בכך שזה המכשיר הכי קטן וקל בקטגוריה הזו. והם צודקים. עם 145גרם, הוא ממש פצפון ונראה חמוד מאד. ברגע הראשון הוא מרגיש לא מאסיבי מספיק, והציר שלו מרגיש קצת חפשי מדי. אבל למעשה, זה אמצעי חיכוך מוצלח מאד. הוא עובד על אותו עיקרון כמו של הגריגרי: יש לו קאם שהחבל רץ סביבו, אם החבל מנסה לרוץ מהר (כלומר – המטפס נופל) – החיכוך מושך את הקאם ונועל את החבל. הקאם של הלייף גארד הוא קטן משמעותית מזה של הגריגרי. בנוסף, גם הקטינו את פלטות המתכת בשני הצדדים. שני השינויים האלו תרמו לפיתוח וייצור של מכשיר איבטוח קטן יותר.

העברת החבל נעשית כרגיל, על פי הציור, שהוא ברור מאד: יש ציור של מטפס – זה החבל שהולך למטפס, ויש ציור של יד, שזה החבל שהמאבטח מחזיק ביד. לא מאד מסובך.

אז מעבירים את החבל לפי הציור וסוגרים את המכשיר. הנה כך:

מקליפים טבעת ומחברים לרתמה. מכאן ואילך השימוש הוא כמו במכשירים ננעלים אחרים. אנחנו התרשמנו שהקפיץ יותר חזק מזה של גריגרי, ככה שקל יותר לתת חבל מהר בלי שהמכשיר יינעל. אבל זה הבדל לא גדול. צריך להתרגל לכל מכשיר.

מאד רוק טוענים שטכניקת האיבטוח בלייפגארד זהה לאיבטוח במכשירים לא ננעלים כמו ATC ודומיו. זה לא נכון. הזנת החבל קלה ומהירה והנעילה האוטומטית עובדת מצויין. מצאנו שהרבה יותר קל לתת חבל אם מושכים מתוך המכשיר בכיוון למעלה במקום הצידה. אבל בהורדה חייבים (כמו בגריגרי) להיות עם יד אחת על הידית וזה בכלל לא, ולא יכול להיות כמו ATC.

אני מצאתי שהשימוש דווקא דומה מאד לגריגרי ולא ל-ATC. משיכה איטית לא תנעל את המכשיר, אבל משיכה מהירה – כן. הזנת חבל מהירה טובה יותר מאשר במכשירים אחרים וגם אם המכשיר ננעל בטעות – כאמור, הקפיץ מצויין וברגע שמורידים את העומס – הנעילה משתחררת.

כמו שאפשר לראותף, הזנת החבל טובה מאד. כמובן שזה דורש קצת אימון, אבל בסך הכל לא צריך בכלל להחזיק את הקאם, כמו שהרבה מאבטחים עושים בגריגרי.

על פי היצרן הלייפגארד אמור לעבוד על חבלים בקטרים שבין 8.9 ל-11מ״מ. בפועל, בחבלים דקים (עד 10מ״מ) החבל רץ מצויין, גם באיבטוח וגם בהורדה. בחבלים עבים יותר מ-10מ״מ הזנת החבל עשוטייה להיות פחות חלקה והיא תלויה גם בניהוליות (ככה אומרים Manageability?) של החבל. זה לא חיסרון משמעותי כיום כי חבלי הובלה עבים הופכים יותר ויותר נדירים. אבל אם החבל שלכם קצת ישן וקשה – הוא יזרום פחות טוב במכשיר (אבל גם במכשירים אחרים, כמובן).

בשלשה חבלי 9.8מ״מ שבדקנו איתם המכשיר עבד. בחבל הראשון (גילוי נאות – החבל הישן שלי), שהוא הכי ישן מבין השלשה, קצת עבה יותר וגם הכי קשה, הזרמת החבל היתה יותר קשה והוא ננעל מדי פעם. בחבל השני, שהוא חדש ורך לא היתה בעיה כזו. בחבל השלישי, בדיוק מאותו דגם של השני, אבל שוב – קצת יותר ישן, החבל ננעל והפריע למוביל להקליפ איזהה פעם-פעמיים לאורך המסלול.

עם חבלים דקים יותר מ-9.8 – לא היתה בעיה כזו בכלל.

ההורדה של המטפס בלייפגארד עובדת מעולה. זו בדיוק אותו תפעול כמו בגריגרי, ככה שכולם כבר מכירים, כנראה. הידית מרגישה מאסיבית יותר ונעימה יותר מזו של הגריגרי, בכל זאת זה אלומיניום ולא פלסטיק רך…

הנעילה במקרה של עזיבה של הידית מיידית ועובדת מצויין, והמנוף מספיק גדול כדי לפתוח את הנעילה בקלות אחרי נפילה או סתם נעילה לכל צורך.

בן, שמטפס איתי די קבוע, כבר רגיל שאני מאבטח אותו. במסלול הראשון שאיבטחתי אותו עם הלייפגארד הוא אמר שזו פעם ראשונה שהוא זוכר שהיה לו קצת קשה לקחת חבל להקלפות. זה נכון. באמת המכשיר ננעל לי כמה פעמים לפני שהתרגלתי לקצב הנכון. מצד שני, כשהעומס יורד – הקפיץ משחרר את הנעילה מיד. במסלולים הבאים, כשאיבטחו אותי בהובלה, לא הרגשתי שום בעיה, גם עם החבל הקשה יותר.

שני מטפסים אמרו שהוא מרגיש ״קטן מדי״ ביד. בהשוואה לגריגרי, כמובן. אני מניח שזה רק עניין של להתרגל. אני כבר שנים לא משתמש בגריגרי באופן קבוע כי עברתי לסינץ׳ מזמן (זה הפוסט הבא), ובכל מקרה אני לא מייחס חשיבות לנוחות של השימוש במכשיר שעדיין לא התרגלתי אליו.

בשיחרור/נפילה של המטפס – המכשיר ננעל מייד. מצד אחד, המשמעות היא שהנעילה עובדת טוב. מצד שני, זה אומר שהוא לא נותן אבטחה דינאמית בכלל (כלומר – החבל לא יכול להחליק בתוך המכשיר). המשמעות היא שהמאבטח צריך לדעת ללכת קדימה ואחורה, לקפוץ באוויר וכו׳. בקיצור – להיות מיומן באבטחה דינאמית.

בטופרופ המכשיר ננעל אפילו מהמתיחות של החבל, שזה נחמד מאד. וברגע שהמטפס עולה צעד – הקפיץ פותח את הנעילה, שזה גם נחמד. כי זה סימן למאבטח להמשיך לקחת חבל.

עניין אחרון. כמו במכשירים אחרים עם ידית: ההורדה מחייבת פתיחה של הידית. זה אומר שאם עוזבים את החבל, או שהחבל קצר מדי ואין קשר בקצה, או בכל סיטואציה דומה – המכשיר לא יינעל. כמובן שזו טעות של המאבטח, ועדיין – חשוב לזכור שבמקרה כזה המכשיר לא יינעל.

לסיכום: הלייף גארד הוא מכשיר נחמד מאד. למי שהתרגל להשתמש בגריגרי תקופת המעבר תהיה קצת מוזרה אבל קצרה למדי. מכשיר חמוד, בטוח, קטן וקל. וזה היתרון העיקרי שלו – הוא קטן וקל. עד כמה זה קריטי למטפסים ספורטיביים – אני לא בטוח, אבל זו תכונה נחמדה.

תודה לכל מי שצילם, טיפס, איבטח והעיר הערות. במיוחד לבתיה, בן, לירון, יואב ורחי.

המכשיר הבא – ורגו, המחליף של הסינץ׳…

Series Navigation