האם עליות מתח הן אימון יעיל לטיפוס או בזבוז של זמן?

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תפיסה מקובלת, אך שגויה, היא שעליות מתח הן אימון מעולה לטיפוס. הרעיון הזה מבוסס על הסברה (הנפוצה בקרב מרבית האוכלוסיה) שבטיפוס אנחנו מושכים את עצמנו למעלה. למרבית הפליאה, גם מטפסים רבים חושבים כך.

בואו נהיה ברורים: זה לא שאין תועלת בעליות מתח, אבל אם מישהו היה באמת מעוניין להשקיע זמן כדי לשפר את יכולת הטיפוס שלו, הוא היה מבזבז את הזמן הזה לריק אם היה מתאמן על עליות מתח. אימון יעיל פירושו - שנותן את התוצאה הטובה ביותר בזמן הקצר ביותר. עליות מתח לא עושות את זה.

זה לא שהתנועה היא רעה, היא פשוט לא כלכך מתאימה למה שאנחנו עושים בטיפוס, משתי סיבות:

  1. זה לא מספיק דומה למה שאנחנו עושים על סלע.
  2. זה כוח ספציפי מדי, ובטיפוס אנחנו מחפשים את ההיפך.

שתי הסיבות הללו מביאות למסקנה שעליות מתח לא מועילות מספיק כדי להצדיק השקעה של זמן אימונים יקר.

ועכשיו נסביר:

למה זה לא דומה למה שאנחנו עושים על סלע?

מניתוח ביומכאני של התנועה של עליות מתח, יש בה משיכה אנכית. בעליית מתח אנו מושכים כדי להעלות את הגוף בכיוון אנכי. כאשר אנחנו מטפסים על סלע בשיפוע קרוב לאנכי (כלומר: סלאב תלול, פייס ורטיקלי או פייס שלילי במקצת), ממילא את רוב עבודת ההרמה עושות הרגליים והמשיכה היא מינימאלית.

כאשר המסלול תלול יותר, כלומר שלילי יותר (וגם קשה יותר, בדרך כלל), המשיכה הופכת פחות ופחות אנכית. במקום זאת, תנועת הזרועות הופכת למשיכה אופקית, שדומה לתנועת חתירה. כוח המשיכה פועל בניצב לגוף, והשימוש ברגליים נפגע במידה רבה. כדי להמחיש זאת, מצאו קורה אופקית נמוכה ושכבו מתחתיה. הרימו את החזה אל הקורה (כשהעקבים על הרצפה והגוף ישר) ונסו לעזוב יד אחת. אם זה קשה - זה מה שצריך לעבוד עליו, ושיעזור לכם בטיפוס, הרבה יותר מעליות מתח...

עליות מתח אופקיות

מה הכוונה כוח ספציפי מדי?

עליות מתח הן תנועה אחת, שחוזרים עליה באופן מדוייק למדי. זה מפתח את היכולת להפעיל כוח בכיוון אחד, ובטווח תנועה מסויים. זה כמעט ולא מפתח יכולות אחרות: ידיים קרובות יותר או רחוקות, לא באותו גובה, לא אותו מספר אצבעות, לוק-אוף, צעדי קמפוס ועוד.

חשוב לדעת: רק לעתים נדירות הגורם המגביל הוא הכוח. כמעט תמיד הבעיה היא אינהיביציה נוירולוגית, כלומר - המוח לא יודע לעשות את התנועה, ולא יודע לתת את הפקודה הנכונה לשרירים (התופעה הזו מאד בולטת בצעדים דינאמיים, אבל על זה במאמר נפרד...). כאשר מטפס לא יכול למשוך, זה בגלל שמערכת העצבים לא מאפשרת לעשות את התנועה, ולא חשוב כמה השריר עצמו חזק. במקרה הזה, היכולות של מערכת העצבים היא "החוליה החלשה".

מבחינת מתאמנים - הזמן הוא משאב מוגבל ויקר. אפילו אם אתם מיליונרים ולא איכפת לבזבז זמן - יש רק 24 שעות ביממה, ושליש מהן הולכות על אוכל ושינה. בשאר השעות אפשר להתאמן, אבל לא בכולן, וצריך גם לתת לגוף להתאושש. בניית כוח בתנועה מיותרת למדי כמו עליות מתח היא ללא ספק ניצול לא טוב של זמן האימון. בדומה - השקעת זמן רב בהרמת משקולות, ריצה ופעילויות אחרות הן ניצול לא טוב של זמן האימון. נכון, צריך קצת גם מאלה, בשביל כושר כללי, אירובי ועוד, אבל לא חלק גדול מהזמן. זכרו, בטיפוס מה שחשוב זה איך מטפסים. זה לא כאילו שמישהו ייפול שוב ושוב על מסלולי +5 ונגיד עליו: "בטח, הוא מטפס מעפן, אבל ראית כמה עליות מתח הוא עשה?".

אפשר אפילו לנחש, שמי שמשקיע זמן רב באימון על מתח מתחמק מלהתאמן על הדברים שקשים לו באמת, ואלה הדברים שיועילו לו יותר מכל אם יתאמן עליהם.

ולבסוף, לכל מי שמכיר את תכניות האימון של מטוליוס לפינגרבורד, הן מורכבות מתליה וממספר קטן של חזרות על פינגרבורד, במגוון של אחיזות ומצבים, ולא על הגדלה של מספר עליות המתח שאתם עושים.

העצה הכללית בנוגע לתכנית האימון שלכם היא: העריכו מה מגביל את היכולת שלכם והתאמנו בהתאם. עליות מתח לא יהיו כמעט אף פעם הדבר האחד הזה, שעוצר אותכם.

קריאה נוספת


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...