חריצים

חריצים או סדקים הם פיצ'רים ארוכים המופיעים בכל סוגי הסלע כמעט. סדקים מציינים קו התקדמות ברור, בדרך כלל, והם מזמינים את המטפס לפתוח לארכם מסלול. סדקים גם מאפשרים לעגון לאורך המסלול, וזו עוד סיבה שמסלולים רבים עוקבים אחרי קו סדק או מערכת חריצים.

טיפוס סדקים הוא גם קבוצה של טכניקות לטפוס מסלולי חריצים. הטכניקה לטיפוס סדקים שונה מטיפוס פייס, לפעמים כֹחני יותר, ולפעמים הרבה פחות, והוא מחייב שימוש בגוף בצורה אחרת לגמרי.

טיפוס סדקים אפייני לסוגי סלע כמו גרניט ואבן חול, בהם סדקים ישרים וארוכים (לפעמים לאורך פיצ'ים רבים) הם תופעה נפוצה. סדקים מופיעים בכל סדר גודל שהוא, החל בסדקים שהם צרים מכדי שאפשר יהיה להכניס לתוכם אצבע, וכלה בארובות שרוחבן גדול ממוטת הידיים והרגליים של המטפס. טכניקות טיפוס שונות יעילות בחריצים בגדלים שונים, ולכן הסדקים מחולקים על פי רוחבם ולכל קבוצת סדקים מתוארות טכניקות טיפוס שונות. ההפרדה בין טכניקות טיפוס פייס וטכניקות טיפוס סדקים היא מלאכותית כמובן, ובעולם האמיתי משתמשים בצורה מעורבת בכל הטכניקות.

הטכניקה הכללית המשמשת לטיפוס חריצים היא נעילות (באנגלית: jamming). הנעילות מתחלקות לשני סוגים עיקריים.

הסוג הראשון הוא שימוש באיבר של הגוף, כמו מפרק למשל, בתוך חריץ שרוחבו משתנה. לדוגמה, חריץ שרוחבו בחלקו העליון גדול ובחלקו התחתון הוא צר מרוחב כף היד. בחריץ כזה ניתן לעיתים להשתמש כאחיזה.

הסוג השני הוא נעילה תוך שינוי מצב של האיבר הנמצא בתוך הסדק ומתבססת על חיכוך עם דפנות החריץ ולכן מתאימה גם לחריצים שרוחבם בערך קבוע (jamming). למשל, כף יד המוכנסת אנכית לתוך חריץ ואז מסובבת למצב כמעט אפקי. בסוג זה של נעילות חשוב לבצע את הנעילה עצמה לאט, כך שלאיבר הננעל תהיה ההזדמנות למצוא את המקום בו הנעילה טובה ביותר. בסדקים בפינה ניתן להשתמש כאחיזה צידית, לשתי הידיים, ועוד אחת ועוד אחת, עד למעלה.

גם ליי-באק היא טכניקה שימושית מאד בסדקים בגדלים שונים, בעיקר בפינות, אבל לא רק...

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...