16. העברת החבל בעגינות
שאלה
מטפסים מנוסים, זה ידוע, מקפידים מאוד על כיוון העברת החבל בטבעות העוגנים כמו בציור 16.1, כך שלא יווצר פיתול ברצועה או בכבל של העוגן כמו בציור 16.2. גם מדריכי טיפוס מצפים מהחניך שתמיד יעביר חבל בצורה האמורה כדי שהחיכוך יהיה מינימאלי. המגמה להפחתת החיכוך ברורה ומובנת, אבל האין מייחסים להיבט זה חשיבות מוגזמת? האם אי הקפדה על כיוון החבל בעוגנים היא באמת עבירה כל כך חמורה?
תשובה
נכון שהעברת החבל המומלצת היא הישירה ביותר, כלומר כמו בציור 16.1 ולא כמו בציור 16.2. זה אחד משלושת הכללים הבסיסיים של העברת חבל נכונה, ונראה להלן שיש בזה לא רק עניין של חיכוך ונוחות למטפס, אלא גם עניין של בטיחות. אבל קודם כל נענה לשאלה בנושא החיכוך: כן, זו עבירה חמורה למדי וסממן ברור לחוסר מקצועיות; בחוגי טיפוס רבים ברחבי העולם, למשל, יתרשמו מאוד לא לטובה ממטפס אורח, ולא חשוב מה הרמה האתלטית שלו, אם יראו שהוא 'לא יודע אפילו איך להעביר חבל'.
מי שמזלזל בנושא זה מניח כנראה שהחיכוך הכולל של מספר נקודות על החבל הוא סכום כוחות החיכוך של כל הנקודות, כאילו כל אחת פועלת בנפרד, אבל לא זה המצב המתקבל בחבל טיפוס; בניסיונות פשוטים יחסית אפשר להיווכח שהחיכוך מוכפל משלב לשלב כמו בטור גיאומטרי. הכלל הזה (חיכוך בשלבים, ראה גם ציורים 6.10 ,6.11) תופס לא רק לגבי טבעת שבה החבל הועבר בכיוון הפוך (ציור 16.2) אלא לגבי מחכך כלשהו, כולל בליטות בסלע (ציור 16.3, ראה גם ציור 6.9 בפרק על קשרים לא מחליקים) או אפילו אמצעי חיכוך תקני לגלישה ואבטוח כמו שמינית (ציור 16.4).
נמצא שמחכך מנחית את מתח החבל במידה פחות או יותר קבועה. הנחתה זו תלויה אמנם בגיאומטריה של המערכת ובמקדם החיכוך (הנקבע ע"י סוג המתכת, סוג החבל, מידת הלחות וכו'), אבל כמעט בלתי תלויה בכוח המופעל. נניח, לשם דוגמה, שההנחתה בשמינית מסוימת עם חבל מסוים היא 1:20. זה אומר שכדי להחזיק אדם שמשקלו 60 ק"ג די למשוך את החבל מהעבר השני של השמינית בכוח של 60/20, כלומר 3 ק"ג (ציור 16.4).
לשם הבהרה, אילו היו שתי שמיניות זו אחר זו על אותו החבל, היה מספיק כוח של 3/20 ק"ג, כלומר בסה"כ 150 גר' שהוא למעשה כוח מזערי, כדי להחזיק את אותו האדם. ובמשיכה בכיוון השני משתמע מזה, לענייננו, שאפילו משיכה בכוח של 60 ק"ג לא תצליח להזיז חבל עם שתי שמיניות, אם אחריהן מופעל כוח העולה על 150 גר' שיכול להיות, למשל, המשקל עצמי של עודף החבל.
בטבעת עם פיתול בחבל (ציור 16.2) ההנחתה הרבה יותר חלשה, כמובן, למשל 1:2 (ואף פחות מזה אם הסלינג ארוך וגמיש), אבל אם מוביל בלתי מנוסה מעביר חבל בצורה כושלת זו, נניח, 5 פעמים, ההנחתה הכוללת היא כבר 1:32. ושוב, אפילו רק המשקל העצמי של עודף החבל, כשהוא מוכפל פי 32, יכול לגרום לגרר בלתי סביר ולאלץ את המוביל לעשות תחנה בלתי מתוכננת אחרי פיץ' קצר.
בקרב המטפסים הישראלים נהוג לחשוב שבסיני יש בעיות חיכוך. זה נכון, אבל הסיבה העיקרית לכך היא לא כי גרניט יותר מחוספס מאבן-גיר, אלא כי בסיני הפיצ'ים ארוכים ומפותלים והמטפס הישראלי, הרגיל דווקא לפיצ'ים קצרים וישרים, לא תמיד נוהג להקפיד על חיכוך מינימאלי הן בעגינות (ציור 16.2) והן בסלע (ציור 16.3).
בנוסף לאי-נוחות המטפס, יש בכלל הנדון עוד שיקול חשוב; אורך החיים של החבל נקבע במידה לא מועטה ע"י אירועים חריגים כגון אלה שתוארו לעיל. הרי כולנו מכירים מטפסים שאצלם החבל נראה כחדש אף אחרי שימוש ממושך, ומטפסים שאצלם החבל נראה שחוק ומעורר רחמים כבר אחרי הובלות ספורות. זה מטפס מנוסה המקפיד על העברת חבל נכונה, וזה כנראה לא מייחס חשיבות מיוחדת לכלל האמור, או לא מודע לו.
לסיכום עד כאן: ע"י הקפדה על כיוון החבל בטבעת אפשר להקטין את החיכוך במידה משמעותית לנוחות המוביל, לרצף ולמהירות ההובלה, להארכת הפיצ'ים, ולשמירה על החבל.
אבל, כפי שצוין כבר בתחילה, ישנו עוד היבט חשוב בהעברת חבל בעגינה בצורה נכונה (ציור 16.1) והוא ההיבט הבטיחותי: בהעברה לא נכונה החבל עשוי להישען על הפתח ולצאת בטעות מן הטבעת בזמן משיכת החבל, וברור שאם זה קורה, יכול להיווצר מצב חמור מאוד.
זאת ועוד: כידוע לכל מטפס, טבעת תקנית אמורה אמנם להחזיק מתח מסוים בכיוון אורכי (בין הנקודות A ו- B בציור 16.5) אבל אם הפתח אינו סגור היטב המצב משתנה; החבל מפעיל אז מנוף על המתכת כשהמומנט המרבי מופיע בפינת הטבעת (נקודה C בציור 16.5), והטבעת עשויה אז להישבר במתח הרבה יותר נמוך. בכנס ועדת הבטיחות של ה UIAA בלידס ב-1987 נדונה סוגיה זו ונקבעו שני סטנדרטים לטבעות טיפוס: בסטנדרט L (כלומר Light) חייבת הטבעת להחזיק 2,000 ק"ג כשפתחה סגור ו- 600 ק"ג כשפתחה פתוח, ובסטנדרט N (שהוא Normal) חייבת טבעת להחזיק 2,200 ק"ג כשפתחה סגור ו- 900 ק"ג כשפתחה פתוח.
בשנים שאחרי כן דווח על כמה מקרים, הן באירופה (גרמניה וצרפת) והן בארה"ב, שבהם טבעות L נשברו ולא עמדו בנפילה שנאמדה בפחות מ- 2,000 ק"ג. הממצא המשמעותי בדיווחים אלה היה שבכל במקרים, ללא יוצא מן הכלל, הטבעת שנשברה הייתה התחתונה ברצועה, כלומר זאת שדרכה עבר החבל. הרמז היה ברור: פתיחתה הבלתי מכוונת של הטבעת בגלל ניעור החבל, אולי רק לשבריר שניה אבל ברגע הנפילה, היא שגרמה לשבירת הטבעת.
מונתה ועדה מיוחדת בראשותו של איש האקדמיה פרופ' לאסיה (.R Lassia) כדי לחקור את תופעת הפתיחה הבלתי מכוונות של טבעות. נערכו ניסויים מבוקרים, נמדדו מתחים, צולמו סרטים שהוקרנו אח"כ במהירות קטנה, והממצאים מצביעים חד-משמעית על החשיבות של העברת חבל נכונה, הפעם מהיבט חדש. נמצא שטבעת יכולה להיפתח לזמן של כמאית השניה כשמנערים אותה בצורה נמרצת. חבטה חדה בקיר, ניעור חזק בחבל, רטט בסלינג וכו', כל אלה יכולים לגרום לתאוצה רוחבית (בכיוון BC בציור 16.5) ולפתיחה רגעית של הטבעת. ברור שתופעות אלה קורות בעיקר כשהחבל מועבר בצורה בלתי נכונה (ציור 16.2) שהרי רק אז הטבעת עשויה לקבל ניעור בכיוון רוחבי. בהעברה נכונה (ציור 16.1) אין הבדל מהותי בין הטבעת העליונה והתחתונה בסלינג, ולשתיהן סיכויים דומים (וטובים) להישאר סגורות ובטוחות. גם משיקול זה, איפוא, כדאי מאוד לשמור על כיוון החבל בטבעות של העגינות.
יש לציין שהמצאתן ופיתוחן של טבעות 'Key-lock' הנחשבות 'סגורות' גם עם פתיחה של עד 3 מ"מ, באו במידת מה כתוצאה של ממצאי ועדת לאסיה והשלכותיהם על העברת חבל נכונה. ובהזדמנות זו כדאי להיזכר בשלושת הכללים הבסיסיים של העברת חבל נכונה, שהכלל הנדון הוא רק אחד מהם, והריהם כלשונם:
כלל ראשון: אם החבל ממשיך ישר, יש לשים את הטבעת ככל האפשר בניצב לכיוון החבל, כשפתח הטבעת ככל האפשר למטה וכלפי חוץ .(Down & Out)
קצת פרשנות: במונח 'ממשיך ישר' מדובר על אותן עגינות שבהן אין זוית בחבל, כלומר שנקודת העגינה אינה מהווה קודקוד בו החבל משנה כיוון, אלא, כאמור, החבל ממשיך בה ישר, והכלל אומר שני דברים:
א) - שבמסלול אנכי הטבעת צריכה לבוא כך שהמישור שלה יהיה ככל האפשר במקביל לקיר או אופקי, ואילו בטרברסה אופקית - ככל האפשר בניצב לקיר ואנכי.
ב) - שהמצב הרצוי עבור פתח הטבעת הוא 'Down & Out', מצב שבו נוח ביותר לחבל (או לרצועה, או לכבל) להיכנס לטבעת, וקשה ביותר להם לצאת ממנה בטעות, ושבו אין סכנה שהפתח יישען על בליטה בקיר וייפתח. (יש המתנגדים לסעיף ב', במיוחד בין המטפסים הגרמנים, מהשיקולים שיובאו בהמשך).
כלל זה על שני סעיפיו כל כך יסודי וחשוב, במיוחד בבולט או בעוגן עם כבל, או כשהסלינג קצר, שאם הכיוון לא יוצא מיד כפי שרצוי - מוטב לשים טבעת נוספת (שינוי כיוון ב-˚90) מאשר לוותר.
הביטוי 'ככל האפשר', המופיע פעמיים בניסוחו של הכלל הראשון, נשמע אמנם כ- 'מריחה', אבל הוא מתאים פה בדיוק כלשונו: אף אם הכיוון של הבולט (או של הכבל) קבוע, עם האופציה לטבעת נוספת אפשר לדייק עד כדי ˚45. 'ככל האפשר' אומר שזה מספיק. אין צורך בדיוק רב יותר, רק אל תעבור את הטווח הזה.
כלל שני: אם בנקודת העגינה החבל משנה כיוון, יש לשים את הטבעת כך שהחבל יישען על גב הטבעת. ולא על הצד של הפתח, שהוא יותר חלש ויותר בעייתי.
כלל שלישי: יש להעביר את החבל בטבעת בצורה הישירה ביותר.
הכלל השלישי הוא זה שאליו מתייחסת השאלה, שהרי בטיפוס אנכי כלפי מעלה, שהוא המצב השכיח, הצורה הישירה ביותר תתקבל כשקצה החבל הקשור למוביל יבוא בצד החיצוני של הטבעת (ציור 16.1) ולא בצד הפנימי, הפונה לקיר (ציור 16.2).
מצב מסוכן במיוחד נוצר כשמוביל חסר נסיון עובר על כללים 2 ו- 3 ביחד באותה העגינה, שאז החבל עשוי לצאת מן הטבעת דווקא בזמן נפילה כמתואר ע"י החץ השחור בציור 16.6. מכיוון שהנופל תמיד יותר מרוחק מהקיר מאשר טבעת של עגינה, ברור שקצה החבל הקשור למטפס חייב לבוא בצדה החיצוני של הטבעת ולא בצדה הפנימי (הפונה לקיר), כלומר כמו בציור 16.1 ולא כמו בציור 16.2. ונא לא לשכוח שטבעות בעלות פתח שקוע, (bent gate), כמו בציור 16.6,
מגדילות עוד יותר את הסיכון המסוים הזה.
כמשפט מסכם: שמירה על כיוון החבל בטבעת הוא אחד משלשת הכללים הבסיסיים של העברה נכונה. הוא כלל הרבה יותר חשוב ממה שחשבו פעם, גם להקטנת החיכוך וגם לבטיחות. המודעות לכלל הזה בקרב ציבור המטפסים הישראלים נעשית יותר ויותר הכרחית ככל שרב השימוש בבולטים (שהם חסרי גמישות) במסלולים היותר קשים בארץ ובסיני. העברה נכונה אינה מצריכה מאמץ מיוחד, אינה יותר קשה או יותר מסובכת מהעברה בלתי נכונה, ואין שום סיבה שלא להפוך אותה להרגל כבר אצל חניכים ומתחילים.
וכהערת אגב: מאז פורסמו ממצאי ועדת לאסיה, יש מטפסים שמעדיפים להשתמש בטבעות קלות (סטנדרט L) רק כטבעות עליונות של הארכות, אבל נזהרים מלהשתמש בהן כטבעות תחתונות (שבהן עובר החבל) שמא לא יעמדו בנפילה חדה שבה הטבעת עלולה להיפתח, אפילו רק למאית השניה אבל בדיוק ברגע הנפילה, ולהישבר.
העיקר זה לא להימנע בכל מחיר מנפילת מוביל, אלא לבטוח בעגינות, ולשם כך חייבים לדעת גם איך להעביר חבל.
קריאה נוספת
המשך לפרק הבא...
חזור לתוכן העניינים...
תרמו לדף זה: אנדריאה ענתי, מיכה יניב ואחרים...
