ג'ון גיל
ג'ון גיל (John Gill, נולד ב-1937), הוא מטפס אמריקאי שהיה מתמטיקאי במקצועו, אבל ידוע בעיקר באופן שבו יישם טכניקות של אתלטיקה לטיפוס סלע ובמיוחד לבולדרינג. ג'ון גיל אפילו מכונה "אבי הבולדרינג המודרני" בספרו של ג'ון שרמן Stone Crusade: A Historical Guide to Bouldering in America, וכך הוא נחשב בעיני רבים.
תוכן עניינים
ביוגרפיה
ג'ון גיל גדל בדרום ארה"ב ובשנת 1958 סיים תואר במתמטיקה באונירסיטה של ג'ורג'יה. הוא התגייס לחיל האוויר האמריקאי והתמחה במטאורולוגיה באוניברסיטת שיקגו. הוא למד לתואר שני ולדוקטורט במתמטיקה, ולימד באוניברסיטה של דרום קולורדו. ג'ון גיל החל לטפס בשנת 1953 כמטפס טראד. לאחר מספר שנים הוא החל להתבלט בטיפוס על מסלולי סלע קצרים ואתלטיים, בקיצור - על בולדרים. בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים ולאורך שנות ה-60 הוא םתח מספר רב ש בעיות בולדרינג שהיו קשות באופן משמעותי ממה שהיה מוכר אז. ג'ון גיל היה מתעמל מוכשר (הוא אפילו התחרה על טבעות ובטיפוס מהיר על חבל) וראה בטיפוס סלע מעין הרחבה של אתלטיקה בכלל והתעמלות מכשירים בפרט. כמתעמל מנוסה, הוא הכיר את השימוש במגנזיום קרבונט (צ'וק) כמקטין את ההחלקה מהזעה, והוא היה זה שהכניס את השימוש באבקת מגנזיום גם לעולם הטיפוס האמריקא, באמצע שנות ה-1950. השימוש במגנזיום התפשט, כידוע, והפך מקובל על מטפסים בכל העולם.
באותה תקופה, בערך, הוא פיתח את ההבנה שצעדים דינאמיים הם טכניקה חשובה ויעילה לטיפוס (הוא קרא לזה "דינאמיות מבוקרת"). הוא טען שצעדים דינאמיים מבוקרים מנצלים ביעילות רבה את כוח השרירים, והשימוש בהם מומלץ, וגם נחוץ.
למרות שהוא לא היה הבולדריסט הרציני היחיד או הראשון, הוא היה, כפי הנראה הראשון שהפך את הבולדרינג לתת-ענף הטיפוס העיקרי שבו עסק. הוא גם עמל קשות להפיכת הבולדרינג לענף בפני עצמו, ולקבלת הכרה בחשיבות ובלגיטימיות של הבולדרינג כספורט. ההתמקדות שלו בבולדרינג וברמת היכולת הגבוהה של הבעיות שפתח מציינות אותו כאבי ענף הבולדרינג המודרני בעיני רבים. בזכותו הפך הבולדרינג משיטת אימון והכנה למסלולים ארוכים, לענף ספורט בפני עצמו.
אימון על פי ג'ון גיל
כאמור, גיל היה מתעמל מוכשר והכיר טכניקות אימון שמשמשות באתלטיקה קלה. הוא יישם טכניקות אלה לאימון בטיפוס. מקובל שג'ון גיל היה הראשון שהתאמן באימוני התנגדות עם משקל גוף ועם משקולות. הוא הגיע לשבע עליות מתח על יד אחת, שלוש על אצבע אחת, עליות מתח עם משקולות של 10ק"ג uעוד פעלולים מדהימים.
Early Climbs at High Grades of Difficulty
In the Tetons, in 1958, John Gill climbed a short route on Baxter's Pinnacle that lies in the 5.10 realm, before that grade was formally recognized — one of the first to be done in America<ref name=Wizards>>Ament, Pat (2002). Wizards of Rock: A History of Free Climbing in America, Wilderness Press</ref>. By the end of the 1950s, Gill had reached what would now be considered V9 or V10 levels on a few eliminate boulder problems, but claims he probably never progressed beyond that. Two of his problems in the Tetons — a V8 in 1957 and a V9 in 1959 — set new standards of bouldering difficulty, and his 1961 route on the Thimble (Needles of South Dakota) — an unrehearsed and unroped 30-foot 5.12a free-solo climb (or V4 or V5 highball)— is considered one of the great classics of modern climbing, and — if considered a climb — may well be the first at the 5.12 grade <ref name=Wizards/> <ref>Climbing Magazine, Millennium Special, March (2000)</ref>. Gill climbed the route without the benefit of modern climbing shoes, significantly increasing the difficulty of the climb.
ג'ון גיל זכה בשנת 2008 בפרס על הישגים יוצאי דופן בטיפוס, מאת המועדון האלפיני האמריקאי.
שיטת B לדירוג בולדרינג
בשנות החצישים של המאה ה-20 המציא ג'ון גיל את השיטה הראשונה, כפי הנראה, לדירוג בעיות בולדרינג. השיטה התבססה על מערכת סגורה של שלוש דרגות, (B1, B2, B3) מתוכן שתיים סובייקטיביות המצביעות על הקושי, ואחת, הגבוהה ביותר, אובייקטיבית, ובה הבעיות שטופסו רק פעם אחת. כשני עשורים לאחר מכן, עם התפתחות המאסיבית של הטיפוס הספורטיבי , עבר עולם הבולדרינג לשימוש במערכת דירוג פתוחות (שמוסיפות גירוג עם כל פעליה ברמה), המערכת של גיל ונזנחה וכיום היא כמעט ואינה בשימוש
קריאה נוספת
קישורים חיצוניים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
