דלקות גידים

אנציקלופדית הטיפוס אינה מקור לייעוץ רפואי!

אזהרה: מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי. הוא מיועד למטפסים המעוניינים לדעת קצת יותר על פציעות נפוצות בטיפוס ספורטיבי, על הסכנות שיש בספורט ועל השפעתם על בריאות המטפסים.

דלקות גידים (באנגלית: tendonitis או tendinitis, מ-tendon - גיד) הן דלקות שנוצרות על רקע מכני בגידים. דלקות בגידים הן הפציעות השכיחות ביותר בטיפוס ספורטיבי, והן מופיעות במאמץ גבוה. דלקות גידים אצל מטפסים גם בגידי האצבעות, וגם בגידים של הכתפיים והמרפקים.

הגיד הוא הרקמה הסיבית המחברת בין העצם לשריר, ומעבירה את כוח השריר אל השלד. הגידים הם רקמה חזקה ביותר אך לא אלאסטית. מתיחה חזקה בגיד, מול התנגדות, תגרום לקריעה חלקית או מלאה. קריעה כזו מצריכה תיקון של הרקמה הפגועה, ובתהליך התיקון לעיתים מתפתחת דלקת.

סיבה

קיימים שני מנגנונים עיקריים הגורמים להתפתחות של דלקות גידים:

1. שימוש יתר (Over use) - תנועה מסויימת שחוזרת מספר רב של פעמים, כמו בעבודה על סיקוונס קצר וקשה, יוצרת נזקים מצטברים לגיד. ללא תקופת החלמה בין אימונים, נוצרת רקמה דלקתית.
2. עומס יתר (Over load) - פעולה חד פעמית חריגה שיוצרת קרע בגיד. פעולה כזו יכולה להיות משיכה חזקה על אחיזה קטנה, או החלקה של רגל ותלייה פתאומית על האצבעות. המשך שימוש באותו גיד ללא תקופת החלמה גורם להיווצרות דלקת.

דלקות בגידים נובעות ממתיחה, מאמץ, טראומה או שילוב שלהם. דלקות גידים אצל מטפסים שכיחות ביותר באצבעות, אבל גם בכתפיים (Rotator cuff syndrome) ובמרפק (golfer's elbow, tennis elbow). סימני הדלקת הם חום, אודם נפיחות וכאבים בזמן ביצוע פעולה ולעיתים קרובות, גם ללא עומס.

דלקות באצבעות

שימוש בקרימפים מעודד היווצרות של קרעים בגידי האצבעות. זה קורה בגלל שהגיד עובר על רצועת גיד (pulley) במפרק האצבע, שתפקידה לשנות את כיוון המשיכה (מסומנת באיור). תוך כדי כך, נוצרת מערכת רווח כוח קטנה, המכפילה את הכוח על הרצועה הקטנה, המשמשת כגלגלת. קרעים ברצועת הגיד הזו גורמים לדלקת בגידי האצבעות.

טיפול

דלקת ראשונית, עשויה להרפא מעצמה עם מנוחה מתאימה. המנוחה המומלצת היא מספר שבועות (שווה להתייעץ עם רופא ולא עם אתר אינטרנט). מומלץ לקרר (קומפרסים של קרח) בזמן הראשון לאחר הפגיעה. מקובל כי קומפקסים חמים לאחר מכן מאיצים את זרימת הדם ואת ההחלמה.

דלקת חוזרת ונשנית דורשת הפסקת פעילות ארוכה (חודשים, לפעמים) וטיפול תרופתי. טיפול כולל משלב מנוחה, קירור ותרופות אנטי דלקתיות (סטרואידים, לפעמים, אבל גם לא-סטרואידיות). במקרים קיצוניים דרוש ניתוח.

שיקום

חשוב שהחזרה לפעילות תהיה לאחר מספיק זמן, כך שהגיד הפגוע יתאחה בצורה המיטבית. כמו כן, אין לחזור לפעילות באופן מלא מייד אלא להקפיד על חזרה הדרגתית לפעילות. יש לזכור שפציעה חוזרת דורשת החלמה ארוכה יותר ושיקום ארוך יותר. יתרה מזו, פגיעה חוזרת הופכת בקלות יתרה לפגיעה כרונית.

חשוב לדעת, כי בתהליך החיבור מחדש של רקמת הגיד עשויה להתפתח (ובדרל כלל מתפתחת) רקמה צלקתית, שהיא חלשה יותר מרקמת הגיד המקורית. מחקרים הראו, שריפוי אופטימלי נותן חוזק של כ-80% מחוזק הגיד המקורי. כלומר, חזרה על אותו הצעד שגרם לקריעה, בוודאי שתגרום לקריעה חוזרת, שהרי הגיד עכשיו חלש יותר. מומלץ למשך תקופה ארוכה לא לחזור על תנועות דומות ולטפס עם תמיכה לגיד - טייפ רפואי, למשל.

מניעה

כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן עדיף למנוע מאשר לטפל.

תכנון הפעילות

אמונה מקובלת (שלא נתמכת במחקרים, למען האמת) היא שלמניעה חשוב חימום יסודי לפני אימון ופעילות, והרפיה טובה אחריהם. על החימום לכלול:

• מתיחות: לכתפיים, ידיים, מפשעה, אמות ואצבעות.
• חימום כללי: ריצה, קפיצות, טרברסות ארוכות וכו'.
• חימום ספציפי: מסלולים קלים.

בהרפיה כדאי לכלול מתיחות ומסלול קל או שניים.

טכניקה נכונה

עדיף להשתמש באחיזת יד פתוחה, שאינה מגדילה את הכוח המופעל על הגידים. אחיזת יד פתוחה מרגישה פחות חזקה ופחות בטוחה, אבל לאחר שמתרגלים להשתמש בה היא מצויינת אפילו לקרימפים.

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...