גשרים
גשרים (באנגלית: threads) הם חורים או מחילות בסלע שדרכם ניתן להשחיל חבל או רצועה, ויחד עם עצים, בולדרים וקרניים נחשבים עגינות טבעיות. הם יכולים להיות עגינות מצויינות בתנאי שהם גדולים מספיק. מחלקים את הגשרים לשתי קבוצות עיקריות: גשרים אנכיים וגשרים אופקיים (גשר אלכסוני ייחשב כאנכי אם הוא קרוב יותר לאנכי, וכאופקי אם הוא קרוב יותר לאופקי).
גשרים אנכיים
בגשרים אנכיים העומס (הפועל למטה, בדרך כלל), פועל על בסיס הגשר, או בעצם על הקיר עצמו. עובי הגשר כמעט ואינו משפיע כאן, ולמעשה הגשר מתנהג כקרן (spike), ורק מונע את בריחת החבל מן העגינה. כמובן שפועל כח מסויים על הגשר, אבל הוא קטן יחסית למתיחות על החבל. אם הגשר הוא פנימי, והחבל מושך אותו החוצה, ולא למטה, עולה חשיבותו של הגשר עצמו כנושא את העומס.
גשרים אפקיים
בגשרים אופקיים, החבל נוטה להתייצב באמצע הגשר, כלומר במקום הרחוק ביותר האפשרי מן החיבור של הגשר עם הקיר, ולכן במצב זה הגשר חלש ביותר. בגשרים אופקיים יש תמיד עומס על הגשר, וגודלו של הגשר הוא הפרמטר החשוב ביותר בקביעת איכות העגינה. בגשר אופקי כדאי להשתמש כך שלפחות חלק מן העומס ייפול על הקיר (בעזרת חיכוך). כמובן שבגשרים ענקיים אין לכך משמעות רבה.
עניינים נוספים
אופי הסלע
סלע סדוק צריך לעורר את חשדותינו באשר לכושרם של גשרים בו לשמש כעגינות. יש סוגי סלע שמועדים לסידוק והתפרקות של בלוקים שלמים.
סוג הסלע
באבן חול, שהיא רכה מאד, נפוצים גשרים שנראים מאסיביים, ולמרות זאת עשויים להיות חלשים מאד. בסלעי הגיר, הנפוצים בארץ, קל למצוא גשרים שישמשו כעגינות טובות, אך דבר זה אינו נכון לסלע הקירטון הרך, שגם הוא לבן, דומה לגיר ומשופע במחילות וחורי המסה. מכיוון שרוב הסלע בארץ הוא גיר או דולומיט, ניתן לתת כלל אצבע לגבי גשרים בארץ, והוא שאין להשתמש בגשרים הקטנים מעובי פרק היד. כמובן שזוהי הערכה כללית למדי והיא מובאת כאן רק כדי לתת מושג כללי.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
