הרי פאמיר
הרי פאמיר (Pamir mountains) הם רכס במרכז אסיה (למעשה, במפגש של מרכז, דרום ומזרח אסיה). היווצרות הרכס קשורה להתקמטות משנית של הרכסים הגדולים של מרכז ומזרח אסיה: טיין-שאן, קארקוראם, ורכסי קונלון והינדו-כוש. רכס פאמיר הוא בין הרכסים הגבוהים בעולם ויש בו מספר פסגות של 7000מ׳. שמו הסיני של הרכס הוא "הרי הבצל".
מרכזו של רכס פאמיר בטג'יקיסטאן, אך הוא משתרע גם אל קירגיזסטאן, אפגניסטאן ופקיסטאן.
טג׳יקיסטאן וקירגיסטאן היו חלק מברית המועצות והמטפסים הרוסים היו אלו שפיתחו וקידמו את הטיפוס באיזור. שמות הפסגות נקבעו ברוסית והיו בעלות סמליות קומוניסטית חזקה: פיק לנין, פיק סטלין, פיק קומוניזם ושמות אחרים. לאחר התפרקותה של ברית המועצות זכו חלק מהפסגות לשמות חדשים: של גיבורים מקומיים, אגדות מקומיות וכו׳.
טיפוס, פסגות וכו׳
בהרי פאמיר נמצאים מספר הרים שפסגותיהם מהוות חלק מהישג ״נמר השלג״ הסובייטי: התשובה הרוסית לשבע הפסגות של המערביים...
ארבע הפסגות הגבוהות בהרי פאמיר (שלוש מהן הן גם חלק מנמר השלג):
- איסמעיל סומוני (אשר הייתה ידועה בין השנים 1932-1962 בשם "הר סטלין", ובין השנים 1962-1998 בשם "פיק קומוניזם"). גובהה 7,495מ׳.
- פסגת העצמאות, גובהה 7,165 מטר.
- אבן-סינה (המוכרת גם בשם הלא פורמלי "הר לנין"), גובהה 7,135מ׳.
- קורז'נבסקאיה, גובהה 7,105מ׳.
ברכס פאמיר קרחונים רבים, כולל קרחון פדצ'נקו שאורכו 72 ק"מ, שהוא הקרחון הארוך ביותר במרחב הגאוגרפי של ברית המועצות לשעבר, והארוך ביותר מחוץ לחוג הקוטב הצפוני.
ב-13 ביולי, 1990, בעקבות רעידת אדמה שערערה את היציבות של השלג והקרח בגובה רב, אירעה ממפולת שלגים גדולה שגרפה מחנה על ההר. אירוע זה נודע בשם אסון פאמיר. באירוע נהרגו 43 מטפסים ששהו במחנה על ההר. ביניהם היו גם ארבעה מטפסים ישראלים: בני אגור, יוקי פרג, גבי מנובלה ודודי מלי. אירוע זה נחשב עד היום כאסון הגדול ביותר בתולדות טיפוס ההרים.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
