הר לנין
הר לנין או פיק לנין (7134מ׳) או בשמו המעודכן אבן-סינה הוא הפסגה השנייה בגבהה בהרי פאמיר שבמרכז אסיה, על גבול קירגיססטאן וטג׳יקיסטאן. הטיפוס על הלנין מהווה חלק מהישג נמר השלג הסובייטי (יחד עם עוד שתי פסגות בפאמיר ושתיים נוספות בטיין שאן).
תוכן עניינים
שמות
הר לנין נתגלה בשנת 1871 ונקרא במקור הר קאופמן על שם קונסטנטין קאופמן (Konstantin Kaufman), שהיה המושל העליון של טורקיסטאן, מטעם רוסיה. בשנת 1928לאחר המהפכה הסוסייטית הוסב שמו להר לנין. בשנת 2006, לאחר פירוק ברית המועצות, ועצמאותה של טג׳יקיסטאן שמו של ההר שונה שוב וכיום הוא נקרא אבן-סינה (רשמית: Qullai Abuali ibni Sino).
בקירגיסטאן ההר עדיין המשיך להיקרא פיק לנין, ובקירגיזית: לנין צ׳iקוסו (Lenin Chokusu, Ленин Чокусу). בשנת 2017, הנשיא הקירגיזי קרא לשינוי שמו של ההר להר מאנאס, על שם גיבור אפי קירגיזי, אבל אז התברר שכבר יש הר בשם זה...
השם הקירגיזי הוא ג׳ל איידאר (Jel-Aidar) שפירושו רוח אלוהים.
בשנת 1974נהרגו על ההר שמונה מטפסות מאותה משלחת שנקלעו לסופה גבוה על ההר.
ב-13 ביולי, 1990, בעקבות רעידת אדמה שערערה את היציבות של השלג והקרח בגובה רב, אירעה מפולת שלגים גדולה שגרפה מחנה על ההר. אירוע זה נודע בשם אסון פאמיר. באירוע נהרגו 43 מטפסים ששהו במחנה על ההר. ביניהם גם ארבעה מטפסים ישראלים: בני אגור, יוקי פרג, גבי מנובלה ודב מלי. אירוע זה נחשב עד היום כאסון הגדול ביותר בתולדות טיפוס ההרים.
טיפוס ומסלולים
הר לנין נחשב ההר הגבוה ביו בטג׳יקיסטאן עד שנת 1933, בה טיפסו לראשונה על האיסמעיל סומוני (אז נקרא פיק סטאלין) והתברר שהוא גבוה בכ-300מ׳ מפיק לנין. הוא הר לא מאד טכני ונחשב כאחת הפסגות הקלות ביותר לטיפוס מפסגות ה-7000מ׳. הר לנין רואה כל שנה מאות רבות של מטפסים.
הראשונים שהגיעו לפסגה היו הגרמנים קארל וויין (Karl Wien), יוג׳ין אלוויין (Eugen Allwein) והאוסטרי ארווין שניידר (Erwin Schneider), בשנת 1928. הם טיפסו דרך הרכס הצפון-מזרחי, ובאותו זמן זה היה הפסגה הגבוהה ביותר שהגיעו אליה.
מסלולים
על פיק לנין יש 16 מסלולים מוכרים. תשעה מהצד הצפוני, שבעה מהצד הדרומי. המסלולים המקובלים ביותר הם:
הרכס הצפון מזרחי (NE ridge)
הרכס הצפון מערבי (NW ridge)
הפייס הצפוני (N face)
מסלול זה נפתח
בשנת 1987, קבע אנטולי בוקרייב (שהתפרסם לרעה בספרו של קרקאואר על שנת 1996 באברסט) את שיא המהירות כשעלה לפסגה וחזר למחנה הבסיס ב-14 שעות בלבד.
בשנת 1989 טיפס בוקרייב לבד ובכך היה לראשון שטיפס בסולו על הר לנין.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
