ששת הקירות הצפוניים

מתוך Climbing_Encyclopedia
גרסה מ־07:32, 16 בפברואר 2008 מאת מיכה יניב (שיחה | תרומות) (דף חדש: '''ששת הקירות הצפוניים הגדולים של האלפים''', שנקראים גם '''ששת הפייסים הצפוניים הקלאסיים''' כוללים את הפיי...)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ששת הקירות הצפוניים הגדולים של האלפים, שנקראים גם ששת הפייסים הצפוניים הקלאסיים כוללים את הפייסים הצפוניים של:

  • צ'ימה גראנדה די לאבארדו - Cima Grande di Lavaredo
  • האייגר - Eiger
  • הגראנד-ז'וראס - Grandes Jorasses
  • המטרהורן-Matterhorn
  • הדרו - Aiguille du Dru, Petit Dru
  • פיצו בדילה - Piz Badile

כל אחד מהפייסים הללו נחשב בשנות השלושים של המאה העשרים להישג מכובד, וטובי המטפסים באירופה התאמתו לרשום אותם כ-first ascents. גאסטון רבופה (Gaston Rébuffat), מדריך משאמוני, היה הראשון שטיפס את כל ששת הפייסים האלה. הוא גם פרסם בשנת 1954 ספר: כוכבים וסופות (Etoiles et Tempêtes) שתיאר את הטיפוסים האלה.הספר עובד גם לסרט באותו שם.

למרות שהם נקראים בשם קיבוצי, שלושה מהקירות הללו: האייגר הגראנד-ז'וראס והמטרהורן הם קשים משמעותית משלושת האחרים, למרות שהדרו נותן להם פייט לא רע.

שלושת אלה שהוזכרו נקראים הטרילוגיה של האלפים והראשון שטיפס את כולם בתוך שנה היה המטפס האוסטרי ליאו שלומר (Leo Schlömmer), בשנת 1962-3. איוואנו ג'יארדיני (Ivano Ghirardini) היה הראשון שטיפס אותם, בסולו, בחורף 1977-8. כריסטוף פרופי (Christophe Profit) היה הראשון שחיבר אותם (Enchainment ) וטיפס את שלושתם זה אחר זה, בארבעים ושתיים שעות ב11-12 למרץ 1987.

גלריה


לקריאה נוספת

  • Hargreaves, Alison (1995). A Hard Day's Summer: Six Classic North Faces Solo. London: Hodder & Stoughton. ISBN 0-340-60602-9
  • Rébuffat, Gaston (1999). Starlight and Storm: The Conquest of the Great North Faces of the Alps. New York: Modern Library. ISBN 0-375-75506-3

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...