עקרונות בתורת האימון
העקרונות בתורת האימון המפורטים כאן הם עקרונות אמפיריים ברובם, ומקובלים על מרבית המאמנים ומדעני תורת האימון. חלק מעקרונות אלו קיבלו חיזוקים ממחקרים מדעיים ורובם ניתנים להסבר על ידי עקרונות מדעיים הקשורים בתגובות הפיזיולוגיות של מערכות הגוף השונות לתהליך האימון.
תוכן עניינים
עקרון הגברת העומס
הגוף שואף להסתגל לעומסים המוטלים עליו (מידת העומס תלויה בעוצמתה, במשכה, בתדירותה ובסוגה על הפעילות הגופנית). כדי להגיע לרמת כושר גופני גבוהה, יש לסגל את הגוף לעומסים גופניים גבוהים מאלו שבהם היה מורגל. אימון ברמה מתאימה ישפר את הביצועים מעבר לרמה שלפני האימון. עומס האימון חייב להיות גבוה במידה מספקת ליצירת אפקט לאימון. עומס בלתי מתאים יגרום לאימון חסר.
עקרון המנוחה
יש לתת לגוף זמן מספיק להתאוששות כדי לאפשר לגוף להגיב במלואו על אפקט האימון. עומס אימונים גבוה מדי וזמן התאוששות קצר מדי עלולים לגרום לאימון יתר.
עקרון ההפיכות
עם הפסקת האימונים מתחיל תהליך הפוך לתהליך האימון והגוף חוזר ומסגל את עצמו למצב של חוסר עומס וגירוי אימוני. הזמן הדרוש לאיבוד העליה בביצועים דומה לזמן הנדרש להעלות את הביצועים. כלומר, אם מתאמנים חזק מאד בזמן קצר, לאחר זמן דומה הכושר יידרדר שוב. על תוכנית האימונים חייבת להיות מדורגת, עקבית ורציפה.
עקרון הייחודיות
יעילות האימון גדלה ככל שהוא דומה ליכולת שאותה רוצים לשפר. לדוגמה: הסיבולת על מסלולים ארוכים, בקושי בינוני, תשתפר רק במעט על ידי אימוני כוח מתפרץ בבולדרינג.
עקרון ההשפעה המאוחרת
דרוש פרק זמן ניכר כדי ללראות את השפעת תכנית האימון. פרק הזמן יכול להיות מספר ימים, אך בדרך כלל הוא יהיה ארוך בהרבה - מספר שבועות עד מספר חדשים. אין טעם לצפות לשיפור לאחר כל יחידת אימון.
עקרון התמורה הפוחתת
אפקט האימון מצוי ביחס הפוך לכושרו של המתאמן. ככל שיכולתו של המתאמן נמוכה יותר השיפור יהיה מהיר יותר. כך לדוגמא קל לשפר רמת טיפוס מ-6a ל-6b, קשה בהרבה לשפר מ-7a ל-7b.
עיקרון הטכניקה
אי אפשר ללמוד ולשפר מיומנויות הדורשות כישורים מנטאליים מורכבים (שיווי משקל, ריכוז, שליטה, קואורדינציה, דיוק וזריזות) כאשר הגוף עייף ומתקשה בתפקוד פיזי. לכן, יש ללמוד טכניקה בתחילת האימון, ועל מסלולים לא קשים (ביחס ליכולתו של המטפס, כמובן).
עיקרון החוליה החלשה
עיקרון החוליה החלשה טוען שיש גורם אחד, שבו המטפס חלש יותר והוא זה שמגביל אותו ברמת הטיפוס. המשמעות העמוקה יותר של הטענה היא, שאם המטפס יתאמן לשיפור של תכונה אחרת, זה לא יביא לשיפור ביכולת הכללית (או יביא לשיפור מזערי). אימון יעיל (שיביא לתוצאות מירביות בזמן מזערי) יהיה כזה שיעבוד בכל רגע נתון על התכונה החלשה ביותר של המטפס.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
