נוהל דיבור
נוהל דיבור הוא שפה מקוצרת עם מספר מצומצם של מילים, המיועד לשפר את ההבנה במקרים בהם הקשר משובש. זה נפוץ ברשתות אלחוטיות, בהן הקליטה עלולה להיות גרועה, ואומץ על ידי מטפסים כדי להתמודד עם מצבים בהם התקשורת משובשת: יש רוח, המרחק גדול וכו'.
תוכן עניינים
מבוא
כבר בשנות השלושים של המאה ה- 20, הבינו ראשי ומנהלי המועדונים האלפינים באירופה ובמערב ארה"ב, שיש למצוא מילון מצומצם ביותר לקריאות מקובלות בטיפוס, ושחילופי הדברים בין מאבטח למטפס לא יכולים בשום אופן להתנהל ”איך שבא", כלומר בשפת דיבור רגילה. וזה נכון לא רק בערוצי נחלים שבהם ההד מטשטש את הצלילים וחשוב שיהיה קל לנחש איזו ממעט הקריאות המקובלות היא זאת שנקראה, או במצבים שבהם המוביל נמצא מאחורי פינה ובקושי שומעים אותו; אלא גם באתרים צנועים יחסית במידותיהם קיימת סכנה של אי-הבנות אם לא שומרים על הקוד של הקריאות המקובלות. כמה דוגמאות: "שחרר" (שאינה אחת הקריאות המקבלות המומלצות בעברית) יכולה להתקבל כ slack ("תן חבל", בעברית) וגם כ off-belay (כלומר: שחרר את כל הקשירות, גמרנו את הטיפוס); אז מה אתה צריך לעשות כשמבקשים ממך לשחרר? או: "כבר לא צריך" (שגם היא אינה אחת הקריאות המקובלות), אפילו כשהיא באה אחרי הקריאה tension יכולה להטעות; כל מצב של tension, slack, או tight, חייב להסתיים בקריאה climbing, כלומר "מעכשיו אני מטפס כרגיל", ולא בהסברים ארוכים ומיותרים.
ישבו ועדות ועיבדו מילונים מצומצמים כנדרש, תוך תשומת לב מירבית לכך שהקריאות תישמענה כמה שיותר שונות זו מזו בצלילן. בסביבות 1980-1981 נעשה בארץ ניסיון להכניס מילון עברי מצומצם של קריאות טיפוס מקובלות, אבל משום מה הוא לא נקלט בקרב ציבור המטפסים. בארץ (כנראה מסיבות היסטוריות; טרי טיילור, סטיב ריד...), תפסה מעמד דווקא השיטה הבריטית, ושומעים בשטח צברים דוברי עברית, מבקשים slack או take in כאילו הקריאות המקובלות האלה נאמרות בעברית התקנית ביותר. לא נורא, זה דווקא הרגל שיכול להועיל כשמטפסים בחו"ל.
מה שיכול אולי להפריע למטפס מנוסה הוא שלעתים קרובות הקריאות נאמרות לאו דווקא ברגע המתאים. ומתי צריך לבוא הרגע המתאים לכל קריאה? הבה נרענן קצת את הזיכרון.
הנוהל
On belay
מומלץ שייאמר רק כשבאמת צריך את האיבטוח. למשל, אל תבקש on belay ואז תתחיל לקשור את הנעליים. או, אם אתה מוביל, אל תבקש on belay כשאתה מתחיל לטפס מהקרקע. אלא קודם תשים עגינת כיוון, אח"כ תטפס מטר או שנים, תשים את העגינה הראשונה שעליה אתה עשוי ליפול, תקליפ את החבל, ורק אחרי כל זה תבקש את ה-on belay שלך. זאת עשויה להישמע כדרישה קטנונית בגיא בן-הינום או במחצבות קדומים, אבל בפיץ' העשירי בסיני או בדולומיטים, כשבן זוגך צמא ורוצה להוציא את המימיה מהתרמיל, או כשהוא משתגע לרוקן את השלפוחית שלו, ואתה מכריח אותו להחזיק את החבל בשתי הידיים שלא לצורך, הוא דווקא יעריך מאוד את ההרגל הזה, ש- "on belay" מבקשים רק ברגע שבאמת צריך את ה belay.
Belay is on
יש לומר רק כשכבר יש אבטוח. זאת התשובה ל on belay, אגב, וכל כך מקובל שלא לקיים כלל זה, שיהיה זה לא רחוק מן האמת לומר שרוב הפעמים, בשטח, רואים שאין מקפידים שלא לקרוא קריאה זו אלא כשה belay הוא באמת on : מה שקורה על פי רוב הוא שאחד מבקש "on belay" והשני עונה מיד "belay is on" ורק אח”כ מתחיל להכניס את החבל לשמינית או לשטיכט שלו. כדאי להימנע ממנהג זה.
Climbing
(בעברית: "מטפס", ולא "אני מטפס"). זאת קריאה שעוזרת ומבהירה את המצב בכמה מקרים. לדוגמה, אם אתה מתעכב בנקודה מסויימת במסלול מבלי להתקדם (נניח, כי אתה מתקשה למצוא מקום מתאים לעגינה) ,המאבטח שלך, מטבע הדברים, מאבד את ערנותו. ברגע שאתה רוצה להתחיל שוב לטפס כרגיל, כדאי שתקרא "climbing" (ושהוא יענה לך: "climb on" כדי לאשר שקיבל את המסר); זה יחזיר אותו למציאות. כמו כן, כל שינוי ממצב של טיפוס רגיל, מן הסוג של tension ,slack או tight, צריך להסתיים בהודעה רשמית על סיומו: "climbing", כלומר: "מרגע זה אני מטפס שוב כרגיל".
Climb on
זאת התשובה ל climbing, אשור שקיבלת את המסר. עקרונית, אפשר היה גם לומר roger, כלומר "קיבלתי", אבל המקובל (והרי זה מה שקובע) הוא לענות דווקא "climb on".
קיבלתי
בארץ בכלל לא שומעים בשטח את הקריאה "roger"; אפילו בקרב מטפסים שאצלם כל שאר הקריאות הן באנגלית, הקריאה המקובלת לצורך זה היא "קיבלתי", בעברית. כך היא נתקבלה בקרב ציבור המטפסים וכך כדאי לומר. למשל: "יש פה אבן רופפת, תיזהר כשתגיע אליה" – "קיבלתי". או: "הטריקם הזה תקוע פה כבר שנתיים, אל תנסה להוציא אותו" – "קיבלתי". לאחרונה נשמעת הקריאה "קיבלתי" או "קיבלנו" גם כשמישהו מודיע על תחילת גלישה (on rappel) או על סיומה של גלישה (off rappel). זה כמובן מיותר, שכן שתי הקריאות האלה מכוונות לכל מן דבעי ולא למטפס מסוים. וכדאי להדגיש כאן שזה אומנם מיותר, אך בסה"כ בלתי מזיק.
On rappel
יש לומר רק ברגע שמתחילים לגלוש, ולא כשמתחילים לגשת לעמדת הגלישה עוד לפני שמכניסים את החבל לשמינית, כפי שרואים לעתים קרובות בשטח. אגב, למען העקביות היה צריך לומר: rappel is on, rappel is off, שכן הצורה on belay, off belay, מתקבלת כבקשה, או אפילו כפקודה (כמו ב"עליזה בארץ הפלאות": off with his head!), ואילו הצורה belay is on, belay is off מתקבלת כהכרזת המצב. אבל מכיוון שזה הנוהג, כדאי להשאיר אותו כמו שהוא.
Off rappel
יש לומר רק כשהחבל חופשי. לא פעם רואים שקריאה זו נאמרת ברגע שהרגליים של הגולש נוגעות בקרקע והחבל עדיין בתוך השמינית; ברור שאין לזה כל טעם כי הגולש הבא בתור, שלעתים קרובות בכלל לא רואה את הגולש שהגיע לקרקע, ממילא לא יכול להתחיל להתקשר. ההמלצה לקריאה המקבילה בעברית (שהובאה בזמנו) הייתה "חבל חופשי", ולא "סיימתי את הגלישה" כפי שהיה נשמע בתרגום מילולי של הגרסה האנגלית off rappel. גם בצרפתית הקריאה המקובלת לצורך זה היא corde libre כלומר "חבל חופשי", וברור שאין טעם להכריז על כך כל זמן שלמעשה החבל עדיין אינו חופשי.
Off belay
יש לומר בהגיע המטפס לתחנה במסלול multi-pitch, מיד אחרי שנקשר. ובמסלול באתרים של פיץ' אחד, כמו גיא בן-הינום או מצוקי גיתה, – מיד בהגיע המטפס לשביל העליון. כלומר שבמקרה זה, אין צורך לחכות עד אחרי שהחבל יהיה משוחרר מהרתמה לפני שאומרים off belay, שזאת טעות מאוד מקובלת. כל השיקול הזה בא לפי אותו העיקרון שהוזכר לעיל בקשר לon belay , שלא כדאי להחזיק את בן הזוג במצב של belay כשבעצם כבר (או עדיין) לא צריך. התשובה המקובלת לקריאה זו, אישור שקיבלת את המסר, היא: belay is off.
Belay is off
גם את הקריאה הזאת, כמו שנאמר לעיל בקשר לקריאה "belay is on", יש לקרוא רק כשה belay הוא באמת off ולא, למשל, לפני שהוצאת את החבל מהשמינית או מהשטיכט שלך.
Take in
(בעברית: "קח חבל") יש לומר כשהמאבטח חולם ויש למטפס slack של מטר או שניים. ולא, למשל, כשרוצים חבל מתוח אבל מתביישים לבקש tight או tension. עודף החבל (ה-slack) בטיפוס רגיל הוא כ 10 או 20 ס"מ, וכל זמן שהמאבטח אינו חורג מטווח זה אין מקום לקריאה take in. אם במעבר מסויים עודף חבל של 10 או 20 ס"מ נראה לך יותר מדי מסוכן, תבקש tight, ולא take in. ואם במעבר אחר אתה מוותר על המסלול ורוצה שהמאבטח שלך ימשוך אותך בכוח כדי לעזור לך, תבקש tension, ולא take in.
יש האומרים רק "take" (במקום "take-in"), אבל take לבד, במבטא הצברי המצוי, נשמע יותר מדי דומה ל slack, והרי חשוב שהקריאות תישמענה כמה שיותר שונות זו מזו בצלילן; לכן אין זה מומלץ. בארה"ב נהוג בהקשר זה לקרוא "up-rope" מה שבודאי אינו דומה ל "slack" בצלילו, אבל בארץ נתקבלה דווקא הקריאה בנוסח הבריטי, "take in", וכך כדאי לקרוא אותה.
Slack
(בעברית: "תן חבל"). קריאה זו נאמרת בעיקר כשמטפס שני רוצה לרדת בחזרה קטע מן המסלול שהוא כבר טיפס. אבל היא נאמרת גם כשהחבל נתפס בזיז בסלע או בשיח, ויש צורך להקפיץ אותו ימינה או שמאלה, מה שמתאפשר רק במצב של slack (ראה, להלן, סיפור קצר על הקריאה "slack"). התשובה המקובלת במקרה זה, כלומר האישור שקיבלת את המסר, היא "slack youget". כמעט בכל מקרה שמבקשים slack מסיבה זו או אחרת, אח"כ בא take in.
אצל הימאים נהוג לומר "בוש" במקום "slack" לצורך זה, ומשום מה המונח "בוש" השתרש בארץ גם בקרב יחידות החילוץ.
Tension
זאת קריאה שנאמרת בד"כ רק ע"י מטפס שני או ע"י מטפס בטופ-רופ. מוביל יכול לבקש tension רק אם הניח קודם עגינה גבוהה מעליו ומתייחס אליה, רגעית, כאל עגינה של טופ-רופ. על פי כללי המשחק המקובלים, אם בקשת tension, ויתרת על המסלול ובזה ויתרת על התהילה; אפילו אם בסוף הצלחת להגיע למעלה, זה נחשב שלא הצלחת ולא תוכל להגיד אח"כ "הצלחתי לטפס מסלול זה", וזאת מכיון שאם ביקשת tension אתה בעצם לא הצלחת. וגם כאן אל תשכח שברגע שאתה כבר לא צריך tension, עליך להכריז על כך ע"י אמירת climbing, כלומר "מעכשיו אני מטפס כרגיל".
Tight
(בעברית: "קצר"). יש אמנם האומרים: "תהיה אתי", אבל זה נשמע יותר מדי דומה ל take in, ולכן אין זה מומלץ. זאת קריאה שנאמרת רק במעבר מסויים, ולא מחזיקים מצב של tight, למשל, במשך פיץ' שלם. הכוונה היא "תחזיק אותי קצר אבל בלי למשוך את החבל בכוח". המעבר הנדון מן הסתם מסוכן, למשל יש מתחתיו בליטה בסלע חדה כסכין (כמו בתחילת הפיץ' לפני האחרון ב- Via del Papa בג’בל צפצפה), למטפס יש חששות, והוא לא רוצה לקחת את הסיכון של יותר מדי עודף בחבל. זאת קריאה דומה ל tension אבל על פי כללי המשחק, מי שביקש tight נחשב כמי שהצליח לטפס את המסלול, שלא כ tension שפוסלת את ההצלחה מן המטפס. וגם פה, כשהחשש נסתיים, יש לומר climbing.
לסיכום
סיפור קצר על הקריאה "slack"
היה זה בשנת 1975 או 1976, שויקטור קפטל הוביל מסלול במצוק הארבל כשהשני שלו היה סטיב גולד. באחד הפיצ’ים האחרונים ביקש סטיב slack כדי להקפיץ את החבל ולהעבירו לצד השני של שיח קוצני שהיה בדרכו, אבל החבל הסתבך בענפי אותו השיח. ניסה סטיב לנער את החבל, והחבל רק הסתבך עוד יותר עד שאי אפשר היה להזיז אותו, לא קדימה ולא אחורה. הקריאות הרבות take in, slack ו tension לא הצליחו לשבור את הענפים הקטנים שבהם הסתבך החבל. אכן היה זה מצב טעון סכנות שכן למעשה לא היה לסטיב איבטוח. אבל הוא לא איבד את קור רוחו: ביקש מויקטור הרבה slack עד שחלק החבל שמעל לאותו השיח הגיע אליו, עשה בו לולאה ונקשר אליה. מרגע זה הוא היה מאובטח, וכך טיפס עד לגובה השיח. כאן הוא ביקש tension כדי שיוכל לעבוד בשתי הידיים, שיחרר בידיו את החבל מענפי השיח, ואחרי זה אמר climbing והמשיך לטפס. סיפור שסופר מפה לפה למשך חודשים רבים, כדוגמה מאלפת לידע ולמיומנות של המטפס סטיב גולד.
תרמו לדף זה: אנדריאה ענתי, מיכה יניב, אלון וייס ואחרים...
