ג'ון גיל
ג'ון גיל (John Gill, נולד ב-1937), הוא מטפס אמריקאי שהיה מתמטיקאי במקצועו, אבל ידוע בעיקר באופן שבו יישם טכניקות של אתלטיקה לטיפוס סלע ובמיוחד לבולדרינג. ג'ון גיל אפילו מכונה "אבי הבולדרינג המודרני" בספרו של ג'ון שרמן Stone Crusade: A Historical Guide to Bouldering in America, וכך הוא נחשב בעיני רבים.
תוכן עניינים
ביוגרפיה
ג'ון גיל גדל בדרום ארה"ב ובשנת 1958 סיים תואר במתמטיקה באונירסיטה של ג'ורג'יה. הוא התגייס לחיל האוויר האמריקאי והתמחה במטאורולוגיה באוניברסיטת שיקגו. הוא למד לתואר שני ולדוקטורט במתמטיקה, ולימד באוניברסיטה של דרום קולורדו. ג'ון גיל החל לטפס בשנת 1953 כמטפס טראד. לאחר מספר שנים הוא החל להתבלט בטיפוס על מסלולי סלע קצרים ואתלטיים, בקיצור - על בולדרים. בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים ולאורך שנות ה-60 הוא פתח מספר רב של בעיות בולדרינג שהיו קשות באופן משמעותי ממה שהיה מוכר אז. ג'ון גיל היה מתעמל מוכשר (הוא אפילו התחרה על טבעות ובטיפוס מהיר על חבל) וראה בטיפוס סלע מעין הרחבה של אתלטיקה בכלל והתעמלות מכשירים בפרט. כמתעמל מנוסה, הוא הכיר את השימוש במגנזיום קרבונט (צ'וק) לספיגת הזיעה ולשיפור האחיזה, והוא היה זה שהכניס את השימוש באבקת מגנזיום גם לעולם הטיפוס האמריקאי, באמצע שנות ה-1950. השימוש במגנזיום התפשט, כידוע, והפך מקובל על מטפסים בכל העולם.
באותה תקופה, בערך, הוא פיתח את ההבנה שצעדים דינאמיים הם טכניקה חשובה ויעילה לטיפוס (הוא קרא לזה "דינאמיות מבוקרת"). הוא טען שצעדים דינאמיים מבוקרים מנצלים ביעילות רבה את כוח השרירים, והשימוש בהם מומלץ, וגם נחוץ.
למרות שהוא לא היה הבולדריסט הרציני היחיד או הראשון, הוא היה, כפי הנראה הראשון שהפך את הבולדרינג לתת-ענף הטיפוס העיקרי שבו עסק. הוא גם עמל קשות להפיכת הבולדרינג לענף בפני עצמו, ולקבלת הכרה בחשיבות ובלגיטימיות של הבולדרינג כספורט. ההתמקדות שלו בבולדרינג וברמת היכולת הגבוהה של הבעיות שפתח מציינות אותו כאבי ענף הבולדרינג המודרני בעיני רבים. בזכותו הפך הבולדרינג משיטת אימון והכנה למסלולים ארוכים, לענף ספורט בפני עצמו.
אימון על פי ג'ון גיל
כאמור, גיל היה מתעמל מוכשר והכיר טכניקות אימון שמשמשות באתלטיקה קלה. הוא יישם טכניקות אלה לאימון בטיפוס. מקובל שג'ון גיל היה הראשון שהתאמן באימוני התנגדות עם משקל גוף ועם משקולות. הוא הגיע לשבע עליות מתח על יד אחת, שלוש על אצבע אחת, עליות מתח עם משקולות של 10ק"ג ועוד פעלולים מדהימים.
ג'ון גיל והישגיו בטיפוס
ג'ון גיל טיפס בכר בשנת 1958 מסלול בשם Baxter's Pinnacle, שמדורג 5.10. זה היה לפני שמערכת הדירוג של יוסמיטי, ה-YDS נפתחה. כלומר, הדירוג 5.10 עדיין לא היה קיים. זה היה אחד המסלולים הראשונים שטופסו באמריקה וראויים לדירוג זה. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 הוא הגיע לרמה המקבילה היום ל-V9 או V10, על כמה בעיות בולדרינג. הוא עצמו טוען, שכפי הנראה מעולם לא עלה אל מעבר לדירוג זה. מספר בעיות שהוא פתח, במיוחד ברמות V8 ו-V9 היו הראשונים באמה הזו, ולמעשה הגדירו רמת קושי חדשה.
אחת הבעיות שלו, שהיום תיחשב מסלול היי-בול, היתה מסלול של כ-10מ', ברמה של 5.12a, או V4-5 . הוא טיפס אותה בסולו וללא נסיונות קודמים. בעיה זו נחשבת אחת מהקלסיקות של הטיפוס המודרני, ואולי המסלול הראשון בדירוג 5.12. זהו הישג מרשים עוד יותר, בהתחשב בעובדה שהוא טיפס אז ללא נעלי טיפוס מודרניות, וללא היתרון שהן נותנות.
ג'ון גיל זכה בשנת 2008 בפרס על הישגים יוצאי דופן בטיפוס, מאת המועדון האלפיני האמריקאי.
שיטת B לדירוג בולדרינג
בשנות החמישים של המאה ה-20 המציא ג'ון גיל את השיטה הראשונה, כפי הנראה, לדירוג בעיות בולדרינג. השיטה התבססה על מערכת סגורה של שלוש דרגות, (B1, B2, B3) מתוכן שתיים סובייקטיביות המצביעות על הקושי, ואחת, הגבוהה ביותר, אובייקטיבית, ובה הבעיות שטופסו רק פעם אחת. כשני עשורים לאחר מכן, עם התפתחות המאסיבית של הטיפוס הספורטיבי , עבר עולם הבולדרינג לשימוש במערכת דירוג פתוחות (שמוסיפות דירוג עם כל עליה ברמה), המערכת של גיל ונזנחה וכיום היא כמעט ואינה בשימוש.
קריאה נוספת
קישורים חיצוניים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...