הבדלים בין גרסאות בדף "K2"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ה-'''K2''' (נודע גם בשמות '''פסגת גודווין-אוסטן''', '''לאמבה פהאר''', '''צ'וגורי''', '''קצ'ו''' ו'''דאפסאנג''') עם 8611מ' הוא ההר השני בגבהו בעולם (אחרי ה[[אברסט]], 8848מ'). הוא נמצא מעל [[קרחון]] ה[[בלטורו]] ברכס ה[[קרקורם]], שהוא רכס משני של ה[[הימלאיה]], ונמצא בצפון פקיסטן, על גבול סין, בקואורדינטות: 35°52′57″ צפון, 76°30′48″ מזרח. | ה-'''K2''' (נודע גם בשמות '''פסגת גודווין-אוסטן''', '''לאמבה פהאר''', '''צ'וגורי''', '''קצ'ו''' ו'''דאפסאנג''') עם 8611מ' הוא ההר השני בגבהו בעולם (אחרי ה[[אברסט]], 8848מ'). הוא נמצא מעל [[קרחון]] ה[[בלטורו]] ברכס ה[[קרקורם]], שהוא רכס משני של ה[[הימלאיה]], ונמצא בצפון פקיסטן, על גבול סין, בקואורדינטות: 35°52′57″ צפון, 76°30′48″ מזרח. | ||
| + | ==המיפוי והשם== | ||
| + | ה-K2 מופה על ידי משלח מחקר בריטית בשנת 1866. הוא נמדד וקיבל את שמו כקיצור ל'''קרקורם 2'''. בראשות המשלחת עמד משלחת בראשותו של הנרי האברשאם גודווין-אוסטן, קולונל בצבא הבריטי שעמד בראש צוות מדידה במיפוי הטריגונומטרי הגדול של הודו. השם הבריטי של ה-K2: פסגת גודווין-אוסטן, ניתן לכבודו. | ||
| − | + | המדיניות של המודדים, שניהלו את המיפוי הטריגונומטרי הגדול של תת היבשת ההודית, היתה לשמור על השמות המקומיים של הרים. ההר הראשון שמופה בקרקורם היה K1 ושמו המקומי היה [[מאשרברום]] (Masherbrum). לפסגה השניה, שהיתה מרוחקת מאד מקומות יישוב, לא היה שם מקומי ולכן נשאר השם K2. | |
| − | + | שלושת הפסגות האחרות שנמדדו בקרקורם קיבלו שמות אחרים. כך , K3 נקרא [[ברוד פיק]] (Broad Peak), | |
| + | K4 נקרא [[גאשרברום 2]] (Gasherbrum II), | ||
| + | ו-K5, נקרא [[גאשרברום 1]] (Gasherbrum I). | ||
==משלחות ראשונות== | ==משלחות ראשונות== | ||
גרסה מ־05:35, 26 בינואר 2009
ה-K2 (נודע גם בשמות פסגת גודווין-אוסטן, לאמבה פהאר, צ'וגורי, קצ'ו ודאפסאנג) עם 8611מ' הוא ההר השני בגבהו בעולם (אחרי האברסט, 8848מ'). הוא נמצא מעל קרחון הבלטורו ברכס הקרקורם, שהוא רכס משני של ההימלאיה, ונמצא בצפון פקיסטן, על גבול סין, בקואורדינטות: 35°52′57″ צפון, 76°30′48″ מזרח.
תוכן עניינים
המיפוי והשם
ה-K2 מופה על ידי משלח מחקר בריטית בשנת 1866. הוא נמדד וקיבל את שמו כקיצור לקרקורם 2. בראשות המשלחת עמד משלחת בראשותו של הנרי האברשאם גודווין-אוסטן, קולונל בצבא הבריטי שעמד בראש צוות מדידה במיפוי הטריגונומטרי הגדול של הודו. השם הבריטי של ה-K2: פסגת גודווין-אוסטן, ניתן לכבודו.
המדיניות של המודדים, שניהלו את המיפוי הטריגונומטרי הגדול של תת היבשת ההודית, היתה לשמור על השמות המקומיים של הרים. ההר הראשון שמופה בקרקורם היה K1 ושמו המקומי היה מאשרברום (Masherbrum). לפסגה השניה, שהיתה מרוחקת מאד מקומות יישוב, לא היה שם מקומי ולכן נשאר השם K2.
שלושת הפסגות האחרות שנמדדו בקרקורם קיבלו שמות אחרים. כך , K3 נקרא ברוד פיק (Broad Peak), K4 נקרא גאשרברום 2 (Gasherbrum II), ו-K5, נקרא גאשרברום 1 (Gasherbrum I).
משלחות ראשונות
הנסיון הראשון לטיפוס על ההר נעשה בשנת 1902, אך רק לאחר 5 נסיונות מאומצים ויקרים אבל כושלים, נכבשה פסגת ההר ב־31 ביולי 1954 על ידי משלחת איטלקית בהובלתו של ארדיטו דסיו. שני המטפסים שהגיעו לפסגה למעשה הם לינו לצ'דלי ואכילֶה קומפניוני. הפעם הבאה שמישהו יצליח להגיע לפסגת ה-K2 תהיה רק ב-9 לאוגוסט, 1977, 23 שנים מאוחר יותר.
האשה הראשונה טיפסה על ה-K2 היא ואנדה רוטיאקביץ' מפולין, ב1986. חמש הנשים הבאות שניסו לטפס עליו מתו כולן, שלוש מהן בדרכן חזרה. בעקבות זאת נפוצה אמונה (תפלה?) בקרב מטפסים, כי ההר מקולל למטפסות.
K2 נחשב כהר קשה יותר טכנית מהאוורסט. הוא תלול יותר, ויש קטעים תלולים ביותר, של קרח דחוס בזווית של כ-65° בחלק העליון של המסלול, מעל גובה 8000. קטעים טכניים אלה, בגובה כזה, ומזג האוויר הבלתי יציב בעליל הופכים את ה-K2 להר הקשה ביותר לטיפוס בעולם.
עד סוף שנת 2008 היו על ה-K2 רק 308 מטפסים. שניים מהם הגיעו פעמיים. בניסיונות אחרים ניספו 49 מטפסים, מתוכם 13 בשנת 1986 לבדה. דהיינו, כאחד מכל ארבעה מטפסים מסיים את חייו על ההר. בעונת הטיפוס של 2006 הגיעו רק ארבעה מטפסים לפסגת K2, וארבעה מטפסים קיפדו את חייהם בניסיונות העפלה כושלים. זהו היחס הירוד ביותר של הגעה לפסגה כנגד מספר הקורבנות. בשנת 2008 הגיעו לפסגה 43 מטפסים, וזהו המספר הגדול ביותר בעונה אחת אי פעם.
מסלולים
סרטים
קישורים חיצוניים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
