פציעות בטיפוס ספורטיבי

אנציקלופדית הטיפוס אינה מקור לייעוץ רפואי!

בפציעות בטיפוס ספורטיבי הכוונה היא לפציעות שהן שכיחות ביותר בטיפוס ספורטיבי. ההתייחסות היא לפציעות ספורט, כלומר, שנגרמו בגלל העיסוק בענף הספורט הזה.

עם העלייה בפופולאריות בענף הטיפוס הספורטיבי ועליית רמת הטיפוס, גוברת שכיחותן של פציעות טיפוס. קשה למצוא רופא שמכיר את התחום וייתן הסבר וטיפול מעבר ל"תפסיק לטפס חצי שנה וזה יעבור". הסיבה לכך אינה הרמה הנמוכה של רופאים בארץ, ואפילו לא המחסור ברופאי ספורט, אלא חוסר הכרות עם סוג זה של פציעות. פציעות טיפוס הן תחום שנחקר ונלמד בשנים האחרונות, במיוחד עם עליית הפופולאריות והרמה של הטיפוס בעולם כולו.

פציעות טיפוס שכיחות יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים. השכיחות של פציעות טיפוס עולה ככל שהתקופה בה עוסקים בספורט גדלה. הן מופיעות יותר בקרב בולדריסטים ומובילים מאשר בקרב מטפסי טופ-רופ. לבסוף, השכיחות עולה ככל שרמת הטיפוס גבוהה יותר.

פגיעות טיפוס נחלקות לשני סוגים עיקריים:

1. דלקות (tendonitis) שנגרמות מעומס יתר על הגידים.
2. פגיעות טראומה בריקמה רכה - (flexor tendons pulley system) ה"מסילות" בהן עוברים הגידים באצבעות הידיים.

סוגים נוספים ונדירים יותר הם:

1. קריעת גידים
2. שבירת עצמות בכף היד כתוצאה מעומס פתאומי
3. פריקת מפרקים (לא עלינו)

דלקות גידים (tendonitis)

דלקות הגידים שבדרך כלל מופיעות באצבעות הידיים פרק כף היד או המרפק נגרמות כתוצאה משימוש אינטנסיבי בשרירי הידיים המחוברים לשלד באמצעות גידים. לעומת השרירים, לגידים יכולת התארכות מוגבלת ובעומס מוגבר נוצרים קרעים זעירים בגיד. במאמץ יתר, הגוף לא מספיק לרפא את עצמו ע"ֿי חידוש רקמה לפני הפעילות הבאה, ואז מתחילה דלקת. הדלקת היא תגובה הגנתית של הגוף. דלקות עלולות להפוך כרוניות (חוזרות) ללא טיפול מתאים.

מניעה

כדי להימנע מדלקות יש לבצע חימום טוב לפני תחילת הטיפוס ומתיחות בסיומו של כל אימון חשוב להיות קשובים לגוף וכשמתחיל כאב לתת לו לנוח. עיסוי שרירי הידיים אחרי כל אימון הוא דרך טובה למניעה (ראה עיסוי שרירי הידיים).

תהליך הריפוי

תהליך הריפוי של הגיד מורכב משלשה שלבים:

1. הדלקת: ניסיון של הגוף להשתלט על הנזק ולרפא את הגיד. התהליך נועד לעצור דימומים לסלק רקמות פגועות ולהכין מצע לרקמה חדשה. בתנאים אופטימלים תהליך זה נמשך כשלשה ימים.
2. התפשטות: תהליך בו הרקמה הצלקתית יורדת מהגיד. תהליך זה נמשך בין יומיים ל-6 שבועות.
3. הבשלה: שלב בו נבנית רקמה חדשה תהליך זה נמשך בין שלשה שבועות לשנה.

טיפול

אם התפתחה דלקת דרך הטיפול היא להפסיק לטפס עד שאין כאב בפעילות יום יומית. בשלשת הימים הראשונים לעשות קומפרסים של מים חמים וקרים לסירוגין, כל 10 דקות, ולסיים במספר דקות במים חמים. לאחר מכן להמשיך רק עם קומפרסים של מים חמים. המטרה היא הגברת זרימת הדם לאזור הפגוע ובכך ריפוי מהיר יותר של הדלקת. שימוש במשחות נוגדות דלקות כגון וולטרן, טראומיל ואחרות, לפי המלצת רופא. עיסוי של האזור הפגוע, שוב, על מנת להגביר את זרימת הדם. יש להמשיך בפעילות אירובית שממריצה את מחזור הדם. ניתן לנצל את ההפסקה בשגרת הטיפוס כדי לשפר גמישות ולאמן שרירים אחרים, שהפעלתם אינה גורמת כאב (בטן, גב, רגלים)את החזרה לשגרת טיפוס יש לעשות לאט ובהדרגה. רצוי ללפף טייפ סביב המפרק הכואב כ-3 ליפופים כך שיופעל לחץ קל אבל לא תהיה פגיעה בזרימת הדם או התנפחות האצבעות. ניתן לבדוק ע"י לחיצה על הציפורן, היא צריכה לחזור מצבע לבן לצבע הטבעי תוך כשתי שניות. ניתן להשוות את הזמן עי לחיצה על אצבע חבושה ואצבע חופשייה - הזמן צריך להיות זהה.הבעיה העיקרית בחזרה היא שהדלקת חוזרת מיד עם החזרה לשגרת הטיפוס בגלל אי הקפדה על חזרה איטית והדרגתית וזלזול בחשיבות המתיחות וחימום. יש לזכור כי הרקמה החדשה חלשה ב כ-20-30% מהרקמה לפני הפגיעה ופחות גמישה באופן מובהק.

פגיעות טראומה ברקמה רכה

הגידים הם המחברים בין השרירים לעצמות. באצבעות הידיים יש מעין "מסילה" המחברת בין הגיד לעצם (flexor tendon pulley system). במצב בו נחזיק אחיזה קטנה או שקועה עם אצבע או שתיים ונפעיל לחץ פתאומי רב או לחילופין נחליק עם הרגליים עלול להיגרם נזק ל"מסילה". הנזק יכול להיות בין קרעים מיקרוסקופים באחת ה"מסילות" לקריעה מלאה ביותר מ"מסילה" אחת. קשה מאוד להבחין בין קריעה מלאה, חלקית או קרעים מיקרוסקופים. הכאב הוא בדרך כלל כאב חזק שיגרום למטפס להפסיק לטפס. הכאב חוזר בכל הפעלת עומס על האצבע וניתן להרגיש באיזה פרק הפגיעה. לעיתים, במיוחד כאשר יש פגיעה ביותר משלוש "מסילות", גם נראות בליטות לאורך האצבע בצד התחתון של כף היד.

טיפול

הטיפול בפגיעה זו הינו כמעט זהה לטיפול בדלקת אבל חשוב מאוד להימנע מהגעה לסף הכאב. ניתן להשתמש במשחות נוגדות דלקת בימים הראשונים ואז להפסיק. השימוש לאורך זמן מעכב את השחזור של"המסילה". גם כאן, כמו בטיפוס בדלקות, מומלץ לעשות קומפרסים לפחות פעם ביום. האלמנט הטיפולי החשוב ביותר הוא מנוחה.

אסור לחזור לטפס עד שייפסק הכאב בפעילות יום יומית. שלב זה אורך בין שבוע לשבועיים. כשחוזרים יש לשים טייפ על האצבעות הפגועות כדי להפחית את העומס. אין להגיע לסף הכאב. יש להתחיל ממסלולים קלים מאד ולעלות ברמה עד שמתחיל כאב. יש לטפס כך שלא יכאב. מטפסים רבים חוזרים לטפס בצורה לא מבוקרת וגורמים נזק לרקמה המחודשת. במקרה כזה יש להתחיל את תהליך ההחלמה מחדש.

שברים ופריקות מפרקים

שברים ופריקות נגרמים כתוצאה מטראומה נפילות לא מבוקרות, מאמץ מאוד קיצוני. במקרה של חשש לשבר יש לגשת לצילום ואם אכן יש שבר הפיתרון הוא קיבוע ע"י גבס. פריקה היא יציאה של מפרק ממקומו. נקע הוא יציאה וחזרה של המפרק ממקומו. במקרה של חשש לפריקה יש לגשת לצילום. אם המפרק לא חזר למקומו ההחזרה צריכה להתבצע ע"י רופא. יש סבירות גבוהה לדלקת לאחר פריקה או נקע.

עיסוי הידיים כחימום ומניעת פגיעות

עיסוי הוא אמצעי להרפיה ולחימום. עיסוי לפני אימון מזרים דם לשרירים ומכין אותם למתיחות. לאחר סיום האימון והמתיחות יש להמתין להתקררות השריר. עיסוי לאחר האימון והתקררות השריר יתרום להזרמת דם מחודשת לאזורים פגועים ומפחית את הסיכויי להתפתחות דלקת או חזרה של דלקת ישנה. בנוסף, עיסוי מונע התכווצויות שרירים והצטברות של חומצת חלב.

העיסוי צריך להיות כואב ברמה של 5/6 בסקאלה של 1-10. יש להתחיל בעיסוי עדין שיחמם את האזור לפני עיסוי אגרסיבי יותר. היד שמקבלת את העיסוי צריכה להיות רפויה ופסיבית. רצוי למצוא קצב בו היד המעסה לא תתעייף ונוכל להמשיך בעיסוי לאורך זמן. ברגע שהיד התעייפה מחליפים תפקידים בין היד המעסה למעוסה. רצוי לעבור על כל היד ולא רק על אזורים כואבים. מתח בחלק מסוים שלא עבדנו עליו עשוי להשפיע על כל היד.

מקורות

• מידע ספר מערכי שיעור מדור טג"ח ספטמבר 2001
• Climbing Magazine מספר 183, מרץ 1999
• Climbing Magazine מספר 198, נובמבר 2000

קישורים חיצוניים

• british journal of sports medicine
• the American journal of sport medicine
• עיסוי עצמי לגידים בריאים יותר - המאמר מ-Climbing Magazine מספר 183, מרץ 1999

---

תרמו לדף זה: רפאל ברצילון, ד"ר שי פוקס ואחרים...