קיר טיפוס מלאכותי

קיר טיפוס מלאכותי (באנגלית: climbing wall ולפעמים בחיבה plastic) הוא מבנה מלאכותי המיועד לטיפוס, בעיקר טיפוס ספורטיבי. קירות טיפוס עשויים להיות מבנים קיימים שחוברו אליהן אחיזות, או מבנים שהוקמו במיוחד לשם כך, ושוב, חוברו אליהן אחיזות. קיימים קירות טיפוס על מגוון של חמרים: עץ, בטון, פיברגלאס ועוד. על פי האופי של הקיר ניתן לטפס עליו בבולדרינג, בהובלה ו/או בטופ-רופ.

מרבית הקירות בנויים ממשטח מוכן: פלטת עץ לבוד, פלטה מצופה בפיברגלאס ופוליאסטר או משטח יצוק מפיברגלאס ופוליאסטר. הפלטה מוכנה לחיבור אחיזות עם חורים ובהם אומי נעץ (t-nuts). ניתן לחבר אחיזות לכל חור כזה בעזרת בורג. נהוג להשתמש בברגי אלן, המאפשרים הידוק מאסיבי של האחיזות לקיר, ולא דורשים חורים גדולים לבוקסה (כמו שהיה אילו היו משתמשים בברגים עם ראש משושה).

חלק מן האחיזות לקירות מלאכותיים מנסות לחקות פיצ'רים טבעיים של סלע כמו קרימפים, סלופרים, פינצ'ים, פוקטים וחריצים. אחרות באות בצורות שונות: פרצופים, חיות ועוד.

קיימים קירות טיפוס הפועלים באופן מסחרי, וקירות שנבנים במיוחד לצורך תחרויות. בישראל פועלים מספר קירות טיפוס: קיר יואב בחיפה, קיר שגיא ברמת ישי, קיר העוגן בקיבוץ העוגן, קיר איילת בקרית אונו, קיר ירושלים, קיר אילת.

יש בישראל גם קירות שמוקדשים לבולדרינג בלבד:

• פרפורמנס רוק בתל אביב ובבאר שבע
• ונגה בפתח תקווה ובתל אביב
• טיפוס אורבני ברחובות
• בולדר בחיפה
• אברסט בתל אביב

היסטוריה

הרעיון של טיפוס על מתקנים מלאכותיים יושם לראשונה בשנת 1964 באוניברסיטת לידס (Leeds University) על ידי דון רובינזון (Don Robinson), מרצה לחינוך גופני והמייסד (מאוחר יותר) של DR Climbing Walls. הוא הצמיד פיסות אבן לקירות של מסדרון ויצר טרברסה. הקיר המסחרי הראשון נבנה בשפילד, אנגליה, שנחשבה בירת הטיפוס של אנגליה, בגלל הקירבה לפיק דיסטריקט (Peak Disrtrict).

טיפוס על קירות מלאכותיים הופך פופולארי יותר ויותר באיזורים עירוניים בעולם, וגם בארץ קיימים יותר ויותר קירות.

קירות ביתיים

לפני בניית קיר ביתי כדאי לחשוב ולענות על מספר שאלות. למשל, למָה ואת מי ישמש הקיר? האם נועד הקיר לשעשע את ילדי השכונה או להיות מתקן אימונים למטפס חזק ומנוסה?

באתר של מטוליוס יש חוברת נחמדה בנושא: איך לבנות קיר טיפוס ביתי

אחיזות

עץ

קל מאד להכין אחיזות מבלוקים ובולי עץ. אחיזות מעץ נחשבות בריאות לאצבעות וקלות לעיבוד. אחיזות לקמפוס בורד בדרך כלל עשויות מפסי עץ לא רחבים והן אינן בריאות לאצבעות...

אבנים מהשטח

יש לשים לב לאבנים שאוספים כדי להכין מהן אחיזות. סוגי סלע שונים זה מזה בקושי לקדוח אותם וביכולת שלהם פזר את הכוח של הבורג על כל האחיזה (כלומר, לא להישבא כשנתלים עליהן).

בזלת

חלוקי בזלת מהווים אופציה מצויינת לאחיזות. הם קלים לקדיחה (בגלל האופי הנקבובי של הסלע) ומספקים חיכוך נעים.

גיר

סלע גיר מופיעים במגוון גדול של צפיפויות וחוזקים. יש כאלה שמתאימים מצויין, ואחרים שיתפרקו מהן מאד ויפלו לכם על הראש.

אבן חול

חוקי חול מספקים בדרך כלל חיכוך מצויין. גם הם עשויים להיות מאד טובים או מאד מתפרקים, תלוי בדיוק במקור של האבן בה מדובר. בכל מקרה, אבן חול מורכבת בעיקר מהמינרל קוורץ, והוא קשה מאד ושוחק את המקדחים מהר מאד.

ברגים ואומים

בדרך כלל משתמשים באומי נעץ, שנשארים במקומם גם כשאין בהם בורג ואחיזה, ובברגי אלן, שהמפתח שמתאים להם קטן יותר מראש הבורג (בניגוד לברגים משושים, שהבוקסה שלהם גדולה מראש הבורג. זה משמעותי כי כך אםשר להשתמש בברגים גדולים יחסית לחור של האחיזה, האחיזות מתהדקות יותר טוב ופחות זזות.

הגדלים הסטנדרטיים לברגים ואומי נעץ הם 10מ"מ , מה שנקרא M10 (בהברגה מילימטרית) או 3/8 (בהברגה אינטשית). הקטרים דומים מאד, אבל הפסיעה של הבורג שונה. ברגי 3/8 זולים יותר, אבל ברגי M10 מתהדקים טוב יותר.

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...