הבדלים בין גרסאות בדף "להוטסה"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Lhotse.jpg|left|350px]] | [[תמונה:Lhotse.jpg|left|350px]] | ||
| − | '''להוטסה''' (Lhotse ) הוא ההר הרביעי בגובהו , מתוך [[פסגות מעל 8000מ'|14 ההרים מעל 8000מ']]. ההר נמצא ברכס ה[[הימלאיה]], וצמוד ל[[אברסט]] מדרום. פסגת ההר היא בגובה 8,516מ' מעל פני הים, להר שתי פסגות משניות: להוטסה | + | '''להוטסה''' (Lhotse ) הוא ההר הרביעי בגובהו, מתוך [[פסגות מעל 8000מ'|14 ההרים מעל 8000מ']]. ההר נמצא ברכס ה[[הימלאיה]], וצמוד ל[[אברסט]] מדרום. פסגת ההר היא בגובה 8,516מ' מעל פני הים, להר שתי פסגות משניות: להוטסה האמצעי (Lhotse Middle) בגובה 8,414מ' ולהוטסה שאר (Lhotse Shar) בגובה 8,383מ'. ההר שוכן על גבול נפאל וטיבט. הלהוטסה קרוב ביותר לאברסט, ולמרות שהוא ההר הרביעי בגבהו בעולם, הוא נמצא בצילו של האברסט ומתנשא רק כ-610מ' מעל האוכף הדרומי, האוכף שבין שני ההרים. |
| − | להוסטה ידוע במיוחד בזכות קרבתו לאברסט ובשל העובדה כי המסלול של הרכס הדרום מזרחי, מנפאל, עובר על המפנה הדרום מערבי של להוטסה. הלהוטסה הוא הר מרשים ביותר. מצד דרום מתרומם ה[[פייס]] הדרומי של הלהוטסה, שהפרש הגבהים שלו הוא מעל שלושה ק"מ, על מרחק אופקי של כ-2ק"מ. | + | להוסטה ידוע במיוחד בזכות קרבתו לאברסט ובשל העובדה כי המסלול של הרכס הדרום מזרחי, מנפאל, עובר על המפנה הדרום מערבי של להוטסה. הלהוטסה הוא הר מרשים ביותר. מצד דרום מתרומם ה[[פייס]] הדרומי של הלהוטסה, שהפרש הגבהים שלו הוא מעל שלושה ק"מ, על מרחק אופקי של כ-2ק"מ. זהו פייס תלול ביותר, וכפי הנראה שהוא התלול ביותר בכזה גודל, או הגדול ביותר בכזו תלילות. הפייס הזה נחשב במשך שנים "האתגר האולטימטיבי" של טיפוס ההרים. |
| − | אחד הניסיונות המתועדים הראשונים לטפס על הלהוטסה נעשה בשנת 1955. משלחת בינלאומית שבראשה עמד נורמן דיירנפורת' וכללה שני אוסטרים, שני שווייצרים, שני אמריקאים וקצין קישור נפאלי. לאלה הצטרפו כ-200 סבלים מקומיים וכמה שרפות. הפייס הדרומי בראה להם תלול וקשה מדי, והם החליטו לנסות את הפייסים המערבי והצפון-מערבי של להוטסה, בו | + | אחד הניסיונות המתועדים הראשונים לטפס על הלהוטסה נעשה בשנת 1955. משלחת בינלאומית שבראשה עמד נורמן דיירנפורת' וכללה שני אוסטרים, שני שווייצרים, שני אמריקאים וקצין קישור נפאלי. לאלה הצטרפו כ-200 סבלים מקומיים וכמה שרפות. הפייס הדרומי בראה להם תלול וקשה מדי, והם החליטו לנסות את הפייסים המערבי והצפון-מערבי של להוטסה, ועלו בו עד לגובה 8,100מ'. המטפסים נאלצו לסגת מן ההר כאשר נכנס מזג אוויר רע. |
| − | הלהוטסה טופס לראשונה ב-18 במאי, 1956, על ידי משלחת שווייצרית בראשות ארנסט רייס ופריץ לוכזינגר. ב-12 במאי, 1979 טיפסו זפ מאירל ורולף וולטר מאוסטריה לראשונה על הלהוטסה שאר. | + | הלהוטסה טופס לראשונה ב-18 במאי, 1956, על ידי משלחת שווייצרית בראשות ארנסט רייס ופריץ לוכזינגר. ב-12 במאי, 1979 טיפסו זפ מאירל ורולף וולטר מאוסטריה לראשונה על הלהוטסה שאר. הפיסגה האמצעית נותר הנקודה הגבוהה ביותר שעדיין לא עמד עליה אדם עד שב-23 במאי, 2001 הגיעו יבגני וינוגרדסקי, סרגי טימופייב, אלכסי בולוטוב ופטר קוזנצוב, חברי משלחת רוסית, לפיסגתו. |
ב-31 בדצמבר, 1988 טיפס הפולני ז'יז'טוף ויליצקי על הלהוטסה בחורף. | ב-31 בדצמבר, 1988 טיפס הפולני ז'יז'טוף ויליצקי על הלהוטסה בחורף. | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
==להוטסה פייס== | ==להוטסה פייס== | ||
| − | המדרון המערבי של להוטסה ידוע בשם "להוטסה פייס". כל מטפס על האברסט מהצד הנפאלי חייב לטפס על | + | המדרון המערבי של להוטסה ידוע בשם "להוטסה פייס". כל מטפס על האברסט מהצד הנפאלי חייב לטפס על קטע תלול של קרח [[קרחון|קרחוני]] כחול של כ-1,125מ' בדרכו אל האוכף הדרומי. רוב הדרך היא של קרח לא תלול בזווית של 40-50 מעלות אבל יש קטעים קצרים ותלולים שמגיעים גם ל-80 מעלות. מובילי המשלחות, או ה[[סירדאר]] עם שרפה או שניים, [[חבל קבוע|חבלים קבועים]] והמטפסים הולכים לארכם עם [[ג'ומאר]]. שני הקטעים הסלעיים התלולים במסלול נקראים "הרצועה הצהובה" (Yellow Band) ו"חוד ז'נבה" (Geneva Spur). |
---- | ---- | ||
| − | תרמו לדף זה מיכה יניב ואחרים... | + | תרמו לדף זה [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... |
[[קטגוריה:פסגות ורכסים]] | [[קטגוריה:פסגות ורכסים]] | ||
גרסה מ־05:49, 21 במאי 2008
להוטסה (Lhotse ) הוא ההר הרביעי בגובהו, מתוך 14 ההרים מעל 8000מ'. ההר נמצא ברכס ההימלאיה, וצמוד לאברסט מדרום. פסגת ההר היא בגובה 8,516מ' מעל פני הים, להר שתי פסגות משניות: להוטסה האמצעי (Lhotse Middle) בגובה 8,414מ' ולהוטסה שאר (Lhotse Shar) בגובה 8,383מ'. ההר שוכן על גבול נפאל וטיבט. הלהוטסה קרוב ביותר לאברסט, ולמרות שהוא ההר הרביעי בגבהו בעולם, הוא נמצא בצילו של האברסט ומתנשא רק כ-610מ' מעל האוכף הדרומי, האוכף שבין שני ההרים.
להוסטה ידוע במיוחד בזכות קרבתו לאברסט ובשל העובדה כי המסלול של הרכס הדרום מזרחי, מנפאל, עובר על המפנה הדרום מערבי של להוטסה. הלהוטסה הוא הר מרשים ביותר. מצד דרום מתרומם הפייס הדרומי של הלהוטסה, שהפרש הגבהים שלו הוא מעל שלושה ק"מ, על מרחק אופקי של כ-2ק"מ. זהו פייס תלול ביותר, וכפי הנראה שהוא התלול ביותר בכזה גודל, או הגדול ביותר בכזו תלילות. הפייס הזה נחשב במשך שנים "האתגר האולטימטיבי" של טיפוס ההרים.
אחד הניסיונות המתועדים הראשונים לטפס על הלהוטסה נעשה בשנת 1955. משלחת בינלאומית שבראשה עמד נורמן דיירנפורת' וכללה שני אוסטרים, שני שווייצרים, שני אמריקאים וקצין קישור נפאלי. לאלה הצטרפו כ-200 סבלים מקומיים וכמה שרפות. הפייס הדרומי בראה להם תלול וקשה מדי, והם החליטו לנסות את הפייסים המערבי והצפון-מערבי של להוטסה, ועלו בו עד לגובה 8,100מ'. המטפסים נאלצו לסגת מן ההר כאשר נכנס מזג אוויר רע.
הלהוטסה טופס לראשונה ב-18 במאי, 1956, על ידי משלחת שווייצרית בראשות ארנסט רייס ופריץ לוכזינגר. ב-12 במאי, 1979 טיפסו זפ מאירל ורולף וולטר מאוסטריה לראשונה על הלהוטסה שאר. הפיסגה האמצעית נותר הנקודה הגבוהה ביותר שעדיין לא עמד עליה אדם עד שב-23 במאי, 2001 הגיעו יבגני וינוגרדסקי, סרגי טימופייב, אלכסי בולוטוב ופטר קוזנצוב, חברי משלחת רוסית, לפיסגתו.
ב-31 בדצמבר, 1988 טיפס הפולני ז'יז'טוף ויליצקי על הלהוטסה בחורף.
בשנת 1990 טען האלפיניסט הסלובני טומו סזן (Tomo Česen) שטיפס על ההר על הפייס הדרומי בסולו וקיבל על ההישג פרס והוקרה מרובה. בשנים הבאות התעוררה מחלוקת אם הוא אכן טיפס. החשדות התעוררו בגלל התיאורים שלו, שהיו לא מדוייקים, והתמונות, שהתברר שלא היו שלו אלא של משלחת מ-1985. ריינהולד מסנר היה אחד מתומכיו הגדולים והפך בעקבות הפרשה לאחד ממתנגדיו הנמרצים. הוא טען כי הסיפור הזה הרס את האמון בין אלפיניסטים ואי אפשר יותר להאמין למטפס שטוען שהתקלקלה לו המצלמה, למשל.
גרג צ'יילד כתב על הפרשה וגם ראיין את סזן. זה פורסם במדור Postcards form the Ledge במגזין climbing, ואחר כך בספר באותו שם, במאמר: Burden of Proof: The Tomo Česen Affair.
להוטסה פייס
המדרון המערבי של להוטסה ידוע בשם "להוטסה פייס". כל מטפס על האברסט מהצד הנפאלי חייב לטפס על קטע תלול של קרח קרחוני כחול של כ-1,125מ' בדרכו אל האוכף הדרומי. רוב הדרך היא של קרח לא תלול בזווית של 40-50 מעלות אבל יש קטעים קצרים ותלולים שמגיעים גם ל-80 מעלות. מובילי המשלחות, או הסירדאר עם שרפה או שניים, חבלים קבועים והמטפסים הולכים לארכם עם ג'ומאר. שני הקטעים הסלעיים התלולים במסלול נקראים "הרצועה הצהובה" (Yellow Band) ו"חוד ז'נבה" (Geneva Spur).
תרמו לדף זה מיכה יניב ואחרים...
