גלישה עם חבל משיכה

גלישה עם חבל משיכה היא וריאציה על גלישה בגולש אחרון, שבה, במקום שני חבלים עבים, ולגלוש על חבל כפול, שכולו עבה (וארכו כפול מאורך הגלישה, קושרים חבל אחד עבה לחבל דק מאד, וגולשים רק על החבל העבה. החבל הדק משמש רק כחבל משיכה (tagline) כדי לקבל את חבל הגלישה ולהמשיך לגלישה הבאה.

הערה: הגישה כאן שונה באופן מהותי מגלישה למערות, למשל. מכיוון שלמרבית המערות יש פתח אחד, וצריך גם להיכנס וגם לצאת ממנו, אפשר להשתמש בחבל אחד לגלישה, ולקשור אותו לעיגון. ממילא חוזרים על אותו חבל בטיפוס עליו ולכן אפשר להשאיר אותו שם. במערות אין צורך בחבל משיכה.

גולש אחרון רגיל, מתאים לצורך ירידה ממסלולי טיפוס ארוכים. זה ברור במיוחד במסלולי מולטי-פיץ' אבל נכון לכל מסלול שארוך מחצי אורך החבל. גלישה עם חבל משיכה מתאימה יותר לשימוש בקניונינג, כאשר אין טעם לסחוב חבל עבה כבד פי שניים מהדרוש. מספיק לקחת חבל גלישה אחד, ועוד חבל דק וקל במיוחד, למשל - חבל ניילון 2-3מ"מ.

היתרונות שבקונספט הזה הם ברורים:

• הגלישה קלה יותר (פחות חיכוך) ואחידה יותר (במיוחד בגלישות ארוכות).
• חצי החבל שוקל חצי. יש הרבה פחות לסחוב.
• התעסקות עם חבל קצר (פתיחה וקיפול) היא הרבה יותר פשוטה ומהירה.

אבל יש גם חסרונות:

• יש פחות חבל, זה משמעותי במיוחד במקרי חירום.
• ההתארכות בחבל יחיד משמעותית יותר מאשר בחבל כפול. זה מגדיל את הבלאי של החבל.
• העומס על החבל הוא כפול (כי יש אחד במקום שניים), ושוב - זה מגדיל את הבלאי של החבל.

במקרה שהחבל העיקרי נפסל - אנחנו בבעיה.

הקשר

שימת לב מיוחדת יש לתת לקשר החיבור. יש כאן קשר שאמור לחבר בין חבלים שקוטרם שונה באופן מהותי. מרבית קשרי חיבור החבלים שאנו מכירים (קשר פלמי, קשר דייגים כפול ואחרים) לא יהיו בטיחותיים במקרה זה.

למעשה, במרבית המקרים ניתן להשתמש בטבעת ובשתי לולאות שמונה. זה לא רעיון טוב בגלישה במתאר עם הרבה צמחייה וענפים. בחלק מן המערכות החבלים נוםלים יחדץ במקרה כזה עדיף לחבר בקשר - ללא טבעת, כמובן.

לקשר כאן יכול להיות שימוש נוסף - בעיגון.

העיגון

חיבור לגלישה בעזרת חבל משיכה כשהקשר משמש מעצור לגלישה ותקוע במיילון. במקרה הזה - החיבור בין החבלים הוא בעזרת טבעת ושתי לולאות שמונה

תשומת לב מיוחדת יש לתת לעיגון שעליו גולשים, או יותר נכון - לאופן שבו החבל עובר בעיגון, ואיך העומס מהחבל עובר לעיגון, מה שקוראים סטופר או בלוק.

קשר

השיטה הפשוטה ביותר היא לשים את הקשר (קשר החיבור בין חבל הגלישה וחבל המשיכה) בתור מעצור, ולגלוש עליו. זה יכול לעבוד, אם יש מיילון, למשל, בעיגון. כל קשר בחבל בקוטר 10מ״מ ייתקע במיילון ויהיה מספיק בטיחותי לצורך זה.

אם על העגינה אין מיילון או טבעת, אלא רק רצועה סביב בולדר, עץ או גשר - קשר אינו מהווה מעצור מספיק, ויש לבחור בשיטה אחרת.

ניצרה

חיבור לגלישה בעזרת חבל משיכה וניצרה. במקרה הזה - הניצרה היא פיתון. ברגע שמושכים את הניצרה, חבל הגלישה נשאר על קשר נפתח (slip knot) ןמשיכה נוספת תפיל גם אותו

שיטת הניצרה מסתמכת על אמצעי (פיתון או כל אמצעי ייעודי) שנועל את המערכת, ובלעדיו - כולה מתפרקת. ניתן לשים ניצרה בעיגון עצמו (כך שכל העיגון מתפרק), בקשר המעצור או בחיבור בין החבלים. ניתן לשלב יותר מניצרה אחת...

המערכת המוצגת כאן (יש הרבה אחרות) מבוססת על ניצרה בשילוב עם קשר נפתח. הרעיון הוא להדק את הקשר סביב ניצרה (פיתון, מקל או כל דבר אחר), וכך ליצור את הקשר שננעל במיילון. ברגע שמושכים את הניצרה (עם חבל המשיכה), חבל הגלישה נופל. למעשה - חבל המשיכה כאן מושך רק את הניצרה, ובכלל לא את חבל הגלישה, שנופל בעצמו.

חיבור לגלישה בעזרת חבל משיכה וניצרה. גם כאן הניצרה היא פיתון. ההבדל הוא שהניצרה כאן מנתקת גם חבל העזר של העיגון ברגע שמושכים את הניצרה, כל המערכת , שני החבלים והעיגון - נופלים

שימו לב: שיטה זו מורכבת יותר, ויש צורך בהבנה טובה של המערכת ובשיקולים לבחירה בשיטה זו. לא מיועד למתחילים!

קשר סייסים

הרעיון כאן הוא לנעול את חבל הגלישה על ידי קשר עם חיכוך בשלבים, כמו בקשר סייסים. משיכות בשני החבלים לסירוגין תגרומנה לחבלים ליפול למטה. זה נשמע מגניב, אבל לשיטה זו פוטנציאל גבוה לתקיעת החבל, כי למעשה נופלת לולאה של חבל, ולא חבל אחד בלבד. בכל מקרה - הרעיון הוא לבנות מעין ניצרה (כמו בסעיף קודם) מהחבל עצמו.

קריאה נוספת

• איזה חבל הכי טוב לשמש כחבל משיכה (tag-line) וכחבל חירום לגלישה?

---

תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...