הבדלים בין גרסאות בדף "גאסטון רבופה"
| (5 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | [[תמונה: GastonRebuffat.jpg| | + | [[תמונה: GastonRebuffat.jpg|שמאל|ממוזער|300px|גאסטון רבופה]] |
| − | [[תמונה: GastonRebuffat2.jpg| | + | [[תמונה: GastonRebuffat2.jpg|שמאל|ממוזער|300px|רבופה מוביל]] |
| − | + | [[תמונה: aidclimbing.jpg|שמאל|ממוזער|300px|רבופה מטפס במלאכותי על הגרניט של שמוני]] | |
| − | [[תמונה: aidclimbing.jpg| | + | '''גאסטון רבופה''' ('''Gaston_Rébuffat''', נולד ב-7 במאי 1921 במרסיי, נפטר מסרטן ב-31 במאי 1985 בפריז) היה אלפיניסט צרפתי מפורסם, ואחד מבכירי המדריכים ב[[שאמוני]]. הוא המציא את הטכניקה הידועה בשם [[גאסטון]] והיא נקראה על שמו. |
| − | |||
| − | '''גאסטון רבופה''' (Gaston_Rébuffat | ||
גאסטון רבופה התחיל לטפס בקלנקים, ליד מרסיי, עיר הולדתו, והפך לחבר ב-CAF, המועדון האלפיני הצרפתי, בגיל 16. בפעילויות ה-CAF הוא התחבר לטיפוס הרים ודי מהר הוא עבר לטפס באיזור ה[[מונבלאן]], שהפך להיות גן המשחקים שלו. | גאסטון רבופה התחיל לטפס בקלנקים, ליד מרסיי, עיר הולדתו, והפך לחבר ב-CAF, המועדון האלפיני הצרפתי, בגיל 16. בפעילויות ה-CAF הוא התחבר לטיפוס הרים ודי מהר הוא עבר לטפס באיזור ה[[מונבלאן]], שהפך להיות גן המשחקים שלו. | ||
| שורה 10: | שורה 8: | ||
רבופה סיפר: | רבופה סיפר: | ||
| − | + | ''במשך שנים, בזמן שגרתי במרסיי, חלמתי על טיפוס. כל חורף, ציפיתי בחוסר סבלנות לחודש יולי. לבסוף, יצאתי לאלפרואד (Ailefroide) או לשאמוני, ביליתי כמה ימים על פסגות, ואז היה עלי לחכות שנה נוספת. לבסוף החלטתי לחיות בהרים, והפכתי למדריך.'' | |
הוא הוסמך כמדריך הרים גבוהים בשנת 1942, בגיל 23, וקיבל את התעודה למרות גילו הצעיר. הוא הדריך בקדחתנות ובשנת 1944 הפך למדריך בבית הספר הלאומי לאלפיניזם (École Nationale d'Alpinisme) ואז בבית הספר הצבאי לאלפיניזם (EMHM - École Militaire de Haute Montagne). | הוא הוסמך כמדריך הרים גבוהים בשנת 1942, בגיל 23, וקיבל את התעודה למרות גילו הצעיר. הוא הדריך בקדחתנות ובשנת 1944 הפך למדריך בבית הספר הלאומי לאלפיניזם (École Nationale d'Alpinisme) ואז בבית הספר הצבאי לאלפיניזם (EMHM - École Militaire de Haute Montagne). | ||
| שורה 17: | שורה 15: | ||
הישגו המפורסם היותר היה טיפוס של כל [[ששת הקירות הצפוניים]] הגדולים של האלפים: צ'ימה גראנדה די לאבארדו, האייגר, הגראנד-ז'וראס, המטרהורן, הדרו, פיצו בדילה. כל אחד מה[[פייס|פייסים]] הללו נחשב בשנות השלושים של המאה העשרים להישג מכובד, וטובי המטפסים באירופה התאמצו להשלים את כולם. ספרו '''כוכבים וסופות''' (Etoiles et Tempêtes), שפורסם בשנת 1954, תיאר את הטיפוסים האלה. הספר עובד גם לסרט באותו שם. | הישגו המפורסם היותר היה טיפוס של כל [[ששת הקירות הצפוניים]] הגדולים של האלפים: צ'ימה גראנדה די לאבארדו, האייגר, הגראנד-ז'וראס, המטרהורן, הדרו, פיצו בדילה. כל אחד מה[[פייס|פייסים]] הללו נחשב בשנות השלושים של המאה העשרים להישג מכובד, וטובי המטפסים באירופה התאמצו להשלים את כולם. ספרו '''כוכבים וסופות''' (Etoiles et Tempêtes), שפורסם בשנת 1954, תיאר את הטיפוסים האלה. הספר עובד גם לסרט באותו שם. | ||
| + | |||
| + | בספר "כוכבים וסופות" הוא כותב: | ||
| + | |||
| + | ''בזמנים המודרניים האלה, נשארו דברים מעטים שהם אמיתיים. הלילה גורש, וכך גם הקור, הרוח והכוכבים. כולם נוצחו: קצב החיים עצמו הפך מטושטש. הכל נע כלכך מהר ועושה כלכך הרבה רעש, ואנשים ממהרים בלי לראות את העשב שבשולי הדרכים, את צבעו, את ריחו ואת הדרך שבה הוא רועד כשהרוח מלטפת אותו. איזה מפגש מוזר הוא זה בין אדם ובין המקומות הגבוהים של הארץ! שם למעלה, הוא מוקף בשקט של השכחה. אם יש מדרון שלג תלול כמו חלון זכוכית, הוא מטפס עליו, ומשאיר מאחוריו עקבות משונים. אם יש סלע מושלם כמו אובליסק, הוא לועג לכוח הכבידה ומוכיח שהוא יכול להגיע לכל מקום, למעלה. | ||
הוא תמיד התעקש לראות את הטיפוס כשיתוף הרמוני עם ההר, ולא כקרב כנגדו. ראיה כזו היתה יוצאת דופן בזמנו, אם כי לנו זה נשמע רגיל. | הוא תמיד התעקש לראות את הטיפוס כשיתוף הרמוני עם ההר, ולא כקרב כנגדו. ראיה כזו היתה יוצאת דופן בזמנו, אם כי לנו זה נשמע רגיל. | ||
| שורה 61: | שורה 63: | ||
תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | ||
| − | [[קטגוריה: טיפוס הרים]][[קטגוריה: מטפסים]][[קטגוריה: טיפוס | + | [[קטגוריה: טיפוס הרים]][[קטגוריה: מטפסים]][[קטגוריה: טיפוס]] |
גרסה אחרונה מ־09:49, 13 במאי 2010
גאסטון רבופה (Gaston_Rébuffat, נולד ב-7 במאי 1921 במרסיי, נפטר מסרטן ב-31 במאי 1985 בפריז) היה אלפיניסט צרפתי מפורסם, ואחד מבכירי המדריכים בשאמוני. הוא המציא את הטכניקה הידועה בשם גאסטון והיא נקראה על שמו.
גאסטון רבופה התחיל לטפס בקלנקים, ליד מרסיי, עיר הולדתו, והפך לחבר ב-CAF, המועדון האלפיני הצרפתי, בגיל 16. בפעילויות ה-CAF הוא התחבר לטיפוס הרים ודי מהר הוא עבר לטפס באיזור המונבלאן, שהפך להיות גן המשחקים שלו.
רבופה סיפר:
במשך שנים, בזמן שגרתי במרסיי, חלמתי על טיפוס. כל חורף, ציפיתי בחוסר סבלנות לחודש יולי. לבסוף, יצאתי לאלפרואד (Ailefroide) או לשאמוני, ביליתי כמה ימים על פסגות, ואז היה עלי לחכות שנה נוספת. לבסוף החלטתי לחיות בהרים, והפכתי למדריך.
הוא הוסמך כמדריך הרים גבוהים בשנת 1942, בגיל 23, וקיבל את התעודה למרות גילו הצעיר. הוא הדריך בקדחתנות ובשנת 1944 הפך למדריך בבית הספר הלאומי לאלפיניזם (École Nationale d'Alpinisme) ואז בבית הספר הצבאי לאלפיניזם (EMHM - École Militaire de Haute Montagne).
הוא התפרסם בעולם טיפוס ההרים כאשר בשנת 1950 השתתף במשלחת הצרפתית הראשונה לאנאפורנה (8091מ'), והיה אחד מארבעת אלה שהגיעו גבוה על ההר, וזה היה הגבוה ביותר שהגיעו עד אז. הוא לא הגיע לפיסגה, אבל הציל ממוות את חבריו. המשלחת הזו נשארה בעיניו הדבר הקשה ביותר שעשה בחייו.
הישגו המפורסם היותר היה טיפוס של כל ששת הקירות הצפוניים הגדולים של האלפים: צ'ימה גראנדה די לאבארדו, האייגר, הגראנד-ז'וראס, המטרהורן, הדרו, פיצו בדילה. כל אחד מהפייסים הללו נחשב בשנות השלושים של המאה העשרים להישג מכובד, וטובי המטפסים באירופה התאמצו להשלים את כולם. ספרו כוכבים וסופות (Etoiles et Tempêtes), שפורסם בשנת 1954, תיאר את הטיפוסים האלה. הספר עובד גם לסרט באותו שם.
בספר "כוכבים וסופות" הוא כותב:
בזמנים המודרניים האלה, נשארו דברים מעטים שהם אמיתיים. הלילה גורש, וכך גם הקור, הרוח והכוכבים. כולם נוצחו: קצב החיים עצמו הפך מטושטש. הכל נע כלכך מהר ועושה כלכך הרבה רעש, ואנשים ממהרים בלי לראות את העשב שבשולי הדרכים, את צבעו, את ריחו ואת הדרך שבה הוא רועד כשהרוח מלטפת אותו. איזה מפגש מוזר הוא זה בין אדם ובין המקומות הגבוהים של הארץ! שם למעלה, הוא מוקף בשקט של השכחה. אם יש מדרון שלג תלול כמו חלון זכוכית, הוא מטפס עליו, ומשאיר מאחוריו עקבות משונים. אם יש סלע מושלם כמו אובליסק, הוא לועג לכוח הכבידה ומוכיח שהוא יכול להגיע לכל מקום, למעלה.
הוא תמיד התעקש לראות את הטיפוס כשיתוף הרמוני עם ההר, ולא כקרב כנגדו. ראיה כזו היתה יוצאת דופן בזמנו, אם כי לנו זה נשמע רגיל.
הוא פתח עשרות מסלולים באלפים, חלקם בטיפוס מלאכותי בסולו, וכולם קשים למדי.
שנה לפני מותו, בשנת 1984, זכה גאסטון רבופה לאות לגיון הכבוד הצרפתי.
ספרים
La piste des cimes, Editions Spes, 1961.
Calanques, avec Gabriel-M. Ollive, Editions Arthaud, Collection Belles Pages.
L'apprenti montagnard, Editions Vasco, Collection Grands Vents
Etoiles et tempêtes, Editions Arthaud, 1954.
Du Mont-Blanc à l'Himalaya, Editions Arthaud, Collection Belles Pages.
Neige et Roc, Editions Hachette
Mont-Blanc, jardin féerique, Editions Guérin, où il décrit et transmet sa passion pour la Montagne et pour le massif du Mont-Blanc
Cervin, cîme exemplaire
La Montagne est mon domaine, Editions Hoëbecke, collection Retour à la montagne 1994.
Le massif du Mont-Blanc - Les 100 plus belles courses, Editions Denoël, 1973.
Les Pyrénées (les 100 plus belles courses et randonnées, Editions Denoel, 1976.
סרטים
Flammes de Pierres tourné en 1953.
Étoiles et Tempêtes réalisé en 1955 par Gaston Rébuffat, images de Georges Tairraz avec Maurice Baquet. Film en couleur, Grand Prix du festival de Trente.
Les horizons gagnés réalisé en 1961 par Gaston Rébuffat, images de Georges Tairraz et Pierre Tairraz. Film en couleur, Grand Prix du 10e festival international du film de montagne et d'exploration de Trente, en Italie.
Entre Terre et Ciel réalisé en 1974 par Gaston Rébuffat.
קישורים חיצוניים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
