הבדלים בין גרסאות בדף "להוטסה"
| (19 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | [[תמונה:Lhotse.jpg| | + | [[תמונה:Lhotse.jpg|שמאל|ממוזער|350px|להוטסה, 8516מ', ההר הרביעי בגבהו בעולם]] |
| − | '''להוטסה''' (Lhotse ) הוא ההר הרביעי בגובהו | + | '''[[להוטסה]]''', 8516מ', (Lhotse) הוא ההר הרביעי בגובהו בעולם (אחרי ה[[אברסט]], 8848מ', ה-[[K2]], |
| − | + | 8611מ', וה[[קנצ'נג'ונגה]], 8586מ'), | |
| + | וכמובן שגם הרביעי מתוך [[פסגות מעל 8000מ'|14 ההרים מעל 8000מ']]. ההר נמצא ברכס ה[[הימלאיה]], וצמוד ל[[אברסט]] מדרום, על גבול נפאל וטיבט (טיבט נכבשה על ידי סין בשנת 1950 והיא בשליטת סין), בקואורדינטות: 58′ 27° צפון, 56′ 86° מזרח. | ||
| − | + | פסגת ההר היא, כאמור, בגובה 8516מ' מעל פני הים, להר שתי פסגות משניות שגבהן מעל 8000מ' (אבל עם [[נישאות]] נמוכה): להוטסה האמצעי (Lhotse Central Peak) בגובה 8414מ' ולהוטסה שאר (Lhotse Shar) בגובה 8383מ'. ההר שוכן על גבול נפאל וטיבט. הלהוטסה קרוב ביותר לאברסט, ולמרות שהוא ההר הרביעי בגבהו בעולם, הוא נמצא בצילו של האברסט ומתנשא רק כ-610מ' מעל האוכף הדרומי, שבין שני ההרים. | |
| − | הלהוטסה טופס לראשונה ב-18 במאי, 1956, על ידי משלחת שווייצרית בראשות ארנסט רייס ופריץ לוכזינגר. ב-12 במאי, 1979 טיפסו זפ מאירל ורולף וולטר מאוסטריה לראשונה על הלהוטסה שאר. | + | להוסטה ידוע במיוחד בזכות קרבתו לאברסט ובשל העובדה כי המסלול של הרכס הדרום מזרחי, מנפאל, עובר על המפנה הדרום מערבי של להוטסה. הלהוטסה הוא הר מרשים ביותר. מצד דרום מתרומם ה[[פייס]] הדרומי של הלהוטסה, שהפרש הגבהים שלו הוא מעל שלושה ק"מ, על מרחק אופקי של כ-2ק"מ. זהו פייס תלול ביותר, וכפי הנראה הוא התלול ביותר בכזה גודל (או הגדול ביותר בכזו תלילות). הפייס הזה נחשב במשך שנים "האתגר האולטימטיבי" של טיפוס ההרים. |
| + | |||
| + | אחד הניסיונות המתועדים הראשונים לטפס על הלהוטסה נעשה בשנת 1955. משלחת בינלאומית שבראשה עמד נורמן דיירנפורת' וכללה שני אוסטרים, שני שווייצרים, שני אמריקאים וקצין קישור נפאלי. לאלה הצטרפו כ-200 סבלים מקומיים וכמה שרפות. ה[[פייס]] הדרומי נראה להם תלול וקשה מדי (בצדק, עד היום הוא נחשב אחד המסלולים הקשים בעולם), והם החליטו לנסות את הפייסים המערבי והצפון-מערבי של להוטסה, ועלו בו עד לגובה 8100מ'. המטפסים נאלצו לסגת מן ההר כאשר נכנס מזג אוויר רע. | ||
| + | |||
| + | הלהוטסה טופס לראשונה ב-18 במאי, 1956, על ידי משלחת שווייצרית בראשות ארנסט רייס ופריץ לוכזינגר. ב-12 במאי, 1979 טיפסו זפ מאירל ורולף וולטר מאוסטריה לראשונה על הלהוטסה שאר. הפסגה האמצעית נותרה הנקודה הגבוהה ביותר שעדיין לא עמד עליה אדם עד שב-23 במאי, 2001 הגיעו יבגני וינוגרדסקי, סרגי טימופייב, אלכסי בולוטוב ופטר קוזנצוב, חברי משלחת רוסית, לפסגתו. | ||
ב-31 בדצמבר, 1988 טיפס הפולני ז'יז'טוף ויליצקי על הלהוטסה בחורף. | ב-31 בדצמבר, 1988 טיפס הפולני ז'יז'טוף ויליצקי על הלהוטסה בחורף. | ||
| + | ==להוטסה פייס== | ||
| + | המדרון המערבי של להוטסה ידוע בשם "להוטסה פייס". כל מטפס על האברסט מהצד הנפאלי חייב לטפס על קטע תלול של קרח [[קרחון|קרחוני]] כחול של כ-1125מ' בדרכו אל האוכף הדרומי. רוב הדרך היא של קרח לא תלול בזווית של 40°-50° אבל יש קטעים קצרים ותלולים שמגיעים גם ל-80°. מובילי המשלחות, או ה[[סירדאר]] עם שרפה או שניים, מסדרים [[חבל קבוע|חבלים קבועים]] והמטפסים הולכים לארכם עם [[ג'ומאר]]. שני הקטעים הסלעיים התלולים במסלול נקראים "הרצועה הצהובה" (Yellow Band) ו"חוד ז'נבה" (Geneva Spur). | ||
| + | |||
| + | ==הפייס הדרומי== | ||
| + | הפייס הדרומי של הלהוטסה נחשב לאחד מפייסים הגדולים ותלולים בעולם. הוא מציב קושי אובייקטיבי בפני מטפסים. עם הפרש אנכי של כ-3200מ' לאורך מרחק אפקי של כ- 2250מ' בלבד, כלומר - שיפוע ממוצע של כ-54°, הוא המדרון התלול ביותר באורך כזה בעולם. בשילוב עם העובדה שהוא מתחיל בגובה של מעל 5000 וממשיך אל מעל 8000מ', הוא נחשב בעיני רבים למסלול הקשה בעולם. נסיונות רבים לטפס אל הלהוטסה מן הפייס הדרומי נחלו כשלון וחלק מכשלונות אלה הסתיימו במוות. רק מעטים הצליחו להגיע אל פסגת ההר מכיוון זה. | ||
| − | בשנת 1990 טען האלפיניסט הסלובני טומו סזן (Tomo Česen) שטיפס על ההר על הפייס הדרומי ב[[סולו]] וקיבל על ההישג פרס והוקרה מרובה. בשנים הבאות התעוררה מחלוקת אם הוא אכן טיפס. החשדות התעוררו בגלל התיאורים שלו, שהיו לא מדוייקים, והתמונות, שהתברר שלא היו שלו אלא של משלחת מ-1985. [[ריינהולד מסנר]] היה אחד מתומכיו הגדולים | + | בשנת 1990 טען האלפיניסט הסלובני [[טומו סזן]] (Tomo Česen) שטיפס על ההר על הפייס הדרומי ב[[סולו]] וקיבל על ההישג פרס והוקרה מרובה. בשנים הבאות התעוררה מחלוקת אם הוא אכן טיפס. החשדות התעוררו בגלל התיאורים שלו, שהיו לא מדוייקים, והתמונות, שהתברר שלא היו שלו אלא של משלחת מ-1985. סזן, מצידו, טען שהמצלמה שלו לא עבדה, אבל הוא אכן היה שם, והשתמש בתמונות רק להמחשה. [[ריינהולד מסנר]], היה אחד מתומכיו הגדולים, העריץ אותו על ההישג הזה ואף כינה אותו "האלפיניסט האולטימטיבי". בעקבות הפרשה, הפך מסנר לאחד ממתנגדיו הנמרצים של סזן ודרש שיחזיר את כל הפרסים שזכה בהם. הוא טען כי הסיפור הזה הרס את האמון בין אלפיניסטים ואי אפשר יותר להאמין למטפס שטוען שהתקלקלה לו המצלמה, למשל. |
[[גרג צ'יילד]] כתב על הפרשה וגם ראיין את סזן. זה פורסם במדור Postcards form the Ledge במגזין climbing, ואחר כך בספר באותו שם, במאמר: | [[גרג צ'יילד]] כתב על הפרשה וגם ראיין את סזן. זה פורסם במדור Postcards form the Ledge במגזין climbing, ואחר כך בספר באותו שם, במאמר: | ||
| − | + | Burden of Proof: The Tomo Česen Affair. | |
| − | |||
| − | |||
---- | ---- | ||
| − | תרמו לדף זה מיכה יניב ואחרים... | + | תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... |
| − | [[קטגוריה:פסגות ורכסים]] | + | |
| + | [[קטגוריה:טיפוס הרים]][[קטגוריה:פסגות ורכסים]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:52, 12 בינואר 2010
להוטסה, 8516מ', (Lhotse) הוא ההר הרביעי בגובהו בעולם (אחרי האברסט, 8848מ', ה-K2,
8611מ', והקנצ'נג'ונגה, 8586מ'), וכמובן שגם הרביעי מתוך 14 ההרים מעל 8000מ'. ההר נמצא ברכס ההימלאיה, וצמוד לאברסט מדרום, על גבול נפאל וטיבט (טיבט נכבשה על ידי סין בשנת 1950 והיא בשליטת סין), בקואורדינטות: 58′ 27° צפון, 56′ 86° מזרח.
פסגת ההר היא, כאמור, בגובה 8516מ' מעל פני הים, להר שתי פסגות משניות שגבהן מעל 8000מ' (אבל עם נישאות נמוכה): להוטסה האמצעי (Lhotse Central Peak) בגובה 8414מ' ולהוטסה שאר (Lhotse Shar) בגובה 8383מ'. ההר שוכן על גבול נפאל וטיבט. הלהוטסה קרוב ביותר לאברסט, ולמרות שהוא ההר הרביעי בגבהו בעולם, הוא נמצא בצילו של האברסט ומתנשא רק כ-610מ' מעל האוכף הדרומי, שבין שני ההרים.
להוסטה ידוע במיוחד בזכות קרבתו לאברסט ובשל העובדה כי המסלול של הרכס הדרום מזרחי, מנפאל, עובר על המפנה הדרום מערבי של להוטסה. הלהוטסה הוא הר מרשים ביותר. מצד דרום מתרומם הפייס הדרומי של הלהוטסה, שהפרש הגבהים שלו הוא מעל שלושה ק"מ, על מרחק אופקי של כ-2ק"מ. זהו פייס תלול ביותר, וכפי הנראה הוא התלול ביותר בכזה גודל (או הגדול ביותר בכזו תלילות). הפייס הזה נחשב במשך שנים "האתגר האולטימטיבי" של טיפוס ההרים.
אחד הניסיונות המתועדים הראשונים לטפס על הלהוטסה נעשה בשנת 1955. משלחת בינלאומית שבראשה עמד נורמן דיירנפורת' וכללה שני אוסטרים, שני שווייצרים, שני אמריקאים וקצין קישור נפאלי. לאלה הצטרפו כ-200 סבלים מקומיים וכמה שרפות. הפייס הדרומי נראה להם תלול וקשה מדי (בצדק, עד היום הוא נחשב אחד המסלולים הקשים בעולם), והם החליטו לנסות את הפייסים המערבי והצפון-מערבי של להוטסה, ועלו בו עד לגובה 8100מ'. המטפסים נאלצו לסגת מן ההר כאשר נכנס מזג אוויר רע.
הלהוטסה טופס לראשונה ב-18 במאי, 1956, על ידי משלחת שווייצרית בראשות ארנסט רייס ופריץ לוכזינגר. ב-12 במאי, 1979 טיפסו זפ מאירל ורולף וולטר מאוסטריה לראשונה על הלהוטסה שאר. הפסגה האמצעית נותרה הנקודה הגבוהה ביותר שעדיין לא עמד עליה אדם עד שב-23 במאי, 2001 הגיעו יבגני וינוגרדסקי, סרגי טימופייב, אלכסי בולוטוב ופטר קוזנצוב, חברי משלחת רוסית, לפסגתו.
ב-31 בדצמבר, 1988 טיפס הפולני ז'יז'טוף ויליצקי על הלהוטסה בחורף.
להוטסה פייס
המדרון המערבי של להוטסה ידוע בשם "להוטסה פייס". כל מטפס על האברסט מהצד הנפאלי חייב לטפס על קטע תלול של קרח קרחוני כחול של כ-1125מ' בדרכו אל האוכף הדרומי. רוב הדרך היא של קרח לא תלול בזווית של 40°-50° אבל יש קטעים קצרים ותלולים שמגיעים גם ל-80°. מובילי המשלחות, או הסירדאר עם שרפה או שניים, מסדרים חבלים קבועים והמטפסים הולכים לארכם עם ג'ומאר. שני הקטעים הסלעיים התלולים במסלול נקראים "הרצועה הצהובה" (Yellow Band) ו"חוד ז'נבה" (Geneva Spur).
הפייס הדרומי
הפייס הדרומי של הלהוטסה נחשב לאחד מפייסים הגדולים ותלולים בעולם. הוא מציב קושי אובייקטיבי בפני מטפסים. עם הפרש אנכי של כ-3200מ' לאורך מרחק אפקי של כ- 2250מ' בלבד, כלומר - שיפוע ממוצע של כ-54°, הוא המדרון התלול ביותר באורך כזה בעולם. בשילוב עם העובדה שהוא מתחיל בגובה של מעל 5000 וממשיך אל מעל 8000מ', הוא נחשב בעיני רבים למסלול הקשה בעולם. נסיונות רבים לטפס אל הלהוטסה מן הפייס הדרומי נחלו כשלון וחלק מכשלונות אלה הסתיימו במוות. רק מעטים הצליחו להגיע אל פסגת ההר מכיוון זה.
בשנת 1990 טען האלפיניסט הסלובני טומו סזן (Tomo Česen) שטיפס על ההר על הפייס הדרומי בסולו וקיבל על ההישג פרס והוקרה מרובה. בשנים הבאות התעוררה מחלוקת אם הוא אכן טיפס. החשדות התעוררו בגלל התיאורים שלו, שהיו לא מדוייקים, והתמונות, שהתברר שלא היו שלו אלא של משלחת מ-1985. סזן, מצידו, טען שהמצלמה שלו לא עבדה, אבל הוא אכן היה שם, והשתמש בתמונות רק להמחשה. ריינהולד מסנר, היה אחד מתומכיו הגדולים, העריץ אותו על ההישג הזה ואף כינה אותו "האלפיניסט האולטימטיבי". בעקבות הפרשה, הפך מסנר לאחד ממתנגדיו הנמרצים של סזן ודרש שיחזיר את כל הפרסים שזכה בהם. הוא טען כי הסיפור הזה הרס את האמון בין אלפיניסטים ואי אפשר יותר להאמין למטפס שטוען שהתקלקלה לו המצלמה, למשל.
גרג צ'יילד כתב על הפרשה וגם ראיין את סזן. זה פורסם במדור Postcards form the Ledge במגזין climbing, ואחר כך בספר באותו שם, במאמר: Burden of Proof: The Tomo Česen Affair.
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
