הבדלים בין גרסאות בדף "ששת הקירות הצפוניים"
(דף חדש: '''ששת הקירות הצפוניים הגדולים של האלפים''', שנקראים גם '''ששת הפייסים הצפוניים הקלאסיים''' כוללים את הפיי...) |
|||
| (15 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ששת הקירות הצפוניים הגדולים של האלפים''', שנקראים גם '''ששת הפייסים הצפוניים הקלאסיים''' כוללים את הפייסים הצפוניים של: | '''ששת הקירות הצפוניים הגדולים של האלפים''', שנקראים גם '''ששת הפייסים הצפוניים הקלאסיים''' כוללים את הפייסים הצפוניים של: | ||
| − | *צ'ימה גראנדה די לאבארדו - Cima Grande di Lavaredo | + | * [[צ'ימה גראנדה די לאבארדו]] - Cima Grande di Lavaredo |
| − | * | + | * ה[[אייגר]] - Eiger |
| − | * | + | * ה[[גראנד-ז'וראס]] - Grandes Jorasses |
| − | * | + | * ה[[מטרהורן]] - Matterhorn |
| − | * | + | * ה[[הדרואים|דרו]] - Aiguille du Dru, Petit Dru |
| − | *פיצו בדילה - Piz Badile | + | * [[פיצו בדילה]] - Piz Badile |
| − | כל אחד מה[[פייס|פייסים]] הללו נחשב בשנות השלושים של המאה העשרים להישג מכובד, וטובי המטפסים באירופה | + | כל אחד מה[[פייס|פייסים]] הללו נחשב בשנות השלושים של המאה העשרים להישג מכובד, וטובי המטפסים באירופה התאמצו לרשום את השישיה הזו כ-first ascent. [[גאסטון רבופה]] (Gaston Rébuffat), מדריך מ[[שאמוני]], היה הראשון שטיפס את כל ששת הפייסים האלה. הוא גם פרסם בשנת 1954 ספר: כוכבים וסופות (Etoiles et Tempêtes) שתיאר את הטיפוסים האלה. הספר עובד גם לסרט באותו שם. |
| − | + | בשנת 1993 טיפסה המטפסת הבריטית [[אליסון הרגריבס]] את ששת הקירות הצפוניים הגדולים של האלפים בסולו, בעונה אחת, והיתה לאדם הראשון מעולם שעשה זאת. | |
| − | שלושת אלה | + | למרות שהם נקראים בשם קיבוצי (ששת הקירות), שלושה מהקירות הללו: הנורת' פייסים של האייגר, הגראנד-ז'וראס והמטרהורן הם קשים משמעותית משלושת האחרים (למרות שהדרו נותן להם פייט לא רע). שלושת אלה יחד נקראים '''הטרילוגיה של האלפים''' והראשון שטיפס את כולם בתוך שנה היה המטפס האוסטרי ליאו שלומר (Leo Schlömmer), בשנת 1962-3. איוואנו ג'יארדיני (Ivano Ghirardini) היה הראשון שטיפס את הטרילוגיה של האלפים, ב[[סולו]], בחורף 1977-8. כריסטוף פרופי (Christophe Profit) היה הראשון ששירשר אותם (עשה Enchainment) וטיפס את שלושתם זה אחר זה, בארבעים ושתיים שעות ב11-12 למרץ 1987. |
| − | == | + | |
| + | |||
| + | |||
| + | ==תמונות שלהם:== | ||
<gallery> | <gallery> | ||
| − | תמונה: | + | תמונה:Eiger.jpg|האייגר - Eiger |
| − | תמונה: | + | תמונה:Grandesjorasses.jpg|הגראנד-ז'וראס - Grandes Jorasses |
| − | תמונה:Matterhorn.jpg|המטרהורן- | + | תמונה:Matterhorn.jpg|המטרהורן - Matterhorn |
| − | תמונה:dru. | + | תמונה:Badile.jpg|פיצו בדילה - Piz Badile |
| − | תמונה: | + | תמונה:dru.jpg|הדרו - Petit Dru |
| + | תמונה:Cima_grande.jpg|צ'ימה גראנדה די לאבארדו - Cima Grande di Lavaredo | ||
</gallery> | </gallery> | ||
| − | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
| − | *[[ | + | * ספרה של [[אליסון הרגריבס]]: Alison Hargreaves, (1995). A Hard Day's Summer: Six Classic North Faces Solo |
| − | *[[Gaston Rebuffat | + | * ספרו של [[גאסטון רבופה]]: Gaston Rebuffat, (1999). Starlight and Storm: The Conquest of the Great North Faces of the Alps'' |
---- | ---- | ||
תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | תרמו לדף זה: [[משתמש: מיכה יניב|מיכה יניב]] ואחרים... | ||
| − | [[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: | + | [[קטגוריה: טיפוס]][[קטגוריה: טיפוס הרים]][[קטגוריה: טיפוס סלע]][[קטגוריה: טיפוס מלאכותי]][[קטגוריה: פסגות ורכסים]][[קטגוריה: הגדרות]] |
גרסה אחרונה מ־12:04, 8 בינואר 2020
ששת הקירות הצפוניים הגדולים של האלפים, שנקראים גם ששת הפייסים הצפוניים הקלאסיים כוללים את הפייסים הצפוניים של:
- צ'ימה גראנדה די לאבארדו - Cima Grande di Lavaredo
- האייגר - Eiger
- הגראנד-ז'וראס - Grandes Jorasses
- המטרהורן - Matterhorn
- הדרו - Aiguille du Dru, Petit Dru
- פיצו בדילה - Piz Badile
כל אחד מהפייסים הללו נחשב בשנות השלושים של המאה העשרים להישג מכובד, וטובי המטפסים באירופה התאמצו לרשום את השישיה הזו כ-first ascent. גאסטון רבופה (Gaston Rébuffat), מדריך משאמוני, היה הראשון שטיפס את כל ששת הפייסים האלה. הוא גם פרסם בשנת 1954 ספר: כוכבים וסופות (Etoiles et Tempêtes) שתיאר את הטיפוסים האלה. הספר עובד גם לסרט באותו שם.
בשנת 1993 טיפסה המטפסת הבריטית אליסון הרגריבס את ששת הקירות הצפוניים הגדולים של האלפים בסולו, בעונה אחת, והיתה לאדם הראשון מעולם שעשה זאת.
למרות שהם נקראים בשם קיבוצי (ששת הקירות), שלושה מהקירות הללו: הנורת' פייסים של האייגר, הגראנד-ז'וראס והמטרהורן הם קשים משמעותית משלושת האחרים (למרות שהדרו נותן להם פייט לא רע). שלושת אלה יחד נקראים הטרילוגיה של האלפים והראשון שטיפס את כולם בתוך שנה היה המטפס האוסטרי ליאו שלומר (Leo Schlömmer), בשנת 1962-3. איוואנו ג'יארדיני (Ivano Ghirardini) היה הראשון שטיפס את הטרילוגיה של האלפים, בסולו, בחורף 1977-8. כריסטוף פרופי (Christophe Profit) היה הראשון ששירשר אותם (עשה Enchainment) וטיפס את שלושתם זה אחר זה, בארבעים ושתיים שעות ב11-12 למרץ 1987.
תמונות שלהם:
האייגר - Eiger
הגראנד-ז'וראס - Grandes Jorasses
המטרהורן - Matterhorn
פיצו בדילה - Piz Badile
הדרו - Petit Dru
צ'ימה גראנדה די לאבארדו - Cima Grande di Lavaredo
לקריאה נוספת
- ספרה של אליסון הרגריבס: Alison Hargreaves, (1995). A Hard Day's Summer: Six Classic North Faces Solo
- ספרו של גאסטון רבופה: Gaston Rebuffat, (1999). Starlight and Storm: The Conquest of the Great North Faces of the Alps
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
