רוג׳ום – הבלוג של מיכה יניב

הפוסט הזה הוא פוסט המשך לפוסט ההוא, על איך אנחנו משתמשים בהיוריסטיקות גרועות, מוסיפים עליהן הטיות קוגניטיביות ומסיקים מסקנות לא נכונות על כל מיני דברים, וביניהם גם החלטות בנושאי בטיחות בטיפוס. בפוסט הזה אנסה לתאר דרך יותר טובה לקבל החלטות כאלו. כמו הקודם – גם זה יהיה פוסט של טקסט, אבל יותר קצר. נתחיל בדוגמה מתחום אחר לגמרי: איך אנחנו מחליטים מהם גורמי סיכון למחלה, לאלצהיימר, למשל?  לוקחים את כל חולי האלצהיימר שמאובחנים, ובודקים במה הם שונים כאוכלוסייה מכלל האוכלוסייה….

Read More Read More

יואב נולד בחיפה והחל לטפס בגיל 11. תוך מספר שנים מועט הפך לכוח מוביל בקהילת המטפסים החיפאית של תחילת שנות התשעים. הוא טיפס עם אבנר רוטשילד, יוחאי ליליאור, עדי דגן ואחרים. חלקם מטפסים עד היום, וחלקם הפסיקו מזמן. יואב היה המטפס הישראלי הראשון שלקח את הטיפוס ברצינות: טיפס על כל דבר אפשרי בכל הזדמנות, התאמן בשיטות של המקצוענים של אירופה: פינגרבורד, קמפוס בורד, תרגילי אצבעות ועוד. הוא היה חזק באופן יוצא דופן בקהילת המטפסים הישראלים. הוא התאמן כל הזמן, ועל כל דבר:…

Read More Read More

מאת: אנדריאה ענתי זהו החלק השני של המאמר של אנדריאה על שינויים בגישה לטיפוס לאורך השנים. מי שלא קרא את החלק הראשון שיקליק כאן. ועכשיו, אחרי ההקדמה המיותרת שלי – לחלק השני של המאמר של אנדריאה: בשנים האחרונות מסתמן עידן חדש, עידן של מטפסים שכאילו בכלל לא נהנים לטפס; מעניין אותם רק לסמן v על דרגת קושי מסויימת. לא מזמן שמעתי שהציעו למטפסת צעירה לטפס מסלול יפה בעין פארה והיא אמרה: לא, כבר עשיתי אותו. אפשר להבין מזה שהיא לא…

Read More Read More

מאת: אנדריאה ענתי אני מאד שמח להביא לכם פוסט אורח ראשון בבלוג שלי. זה אורח עם הרבה כבוד: אנדריאה ענתי, שמטפס וכותב על טיפוס כבר כמה עשורים. הכתבה הזו קצת ארוכה ומכסה כמה רעיונות, אז היא מחולקת לשני חלקים. זה החלק הראשון. בסוף הפוסט מצורפים גם קישורים לעוד מאמרים, ספרונים ודברים אחרים שאנדריאה כתב. ועכשיו, אחרי ההקדמה – למאמר של אנדריאה: פעם, מזמן, היה רק "אלפיניזם"; זו הייתה מילה נרדפת ל-"טיפוס הרים". אפשר היה לטפס לאו דווקא באלפים, כפי שהשם…

Read More Read More

תקציר הפרקים הקודמים: יואל ואני מטפסים מסלול על מונט איגווי, מגיעים למעלה, אוכלים ארוחת צהרים ושוכחים את המפתחות של האוטו על הפסגה. סיימנו את הפרק הקודם כשיואל ואני ליד האוטו, בלי מפתח. הצלחנו לפתוח את הדלתות (וכל הכבוד ליואל שלא שם לב לזה שאני צוחק עליו ובכל זאת לוקח מקלות הליכה לכל מקום), אכלנו לחם עם סרדינים, מיונז, גבינה ופטה ושתינו בירה. עכשיו מתכננים את הלילה, כי מחר צריך לדאוג למפתחות. יואל כבר מתכנן איך הוא יתקשר לפריז לבעל האוטו…

Read More Read More

זהו הפוסט השלישי על הנסיעה האחרונה שלי לצרפת. בפוסטים הראשון והשני סיפרתי על מונט איגויי. הפרק הזה יספר על מה שקרה לנו כשטיפסנו על המחט של הדיבונה. גם כאן, כמו תמיד, עבור הקוראים הלא-מטפסים, המילים הלא מובנות יקשרו לדפים המתאימים באנציקלופדיה של הטיפוס. המחט של הדיבונה (Aiguille la Dibona) הוא שפיץ חד מאד שנמצא במפנה הדרומי של העמק של הברארד (La Berrarde). אנג'לו דיבונה (Angelo Dibona) היה מדריך ומטפס איטלקי ידוע, ואפילו יש בדולומיטים ריפוג'יו על שמו, ליד קורטינה ד'אמפצו….

Read More Read More

זוכרים את הפוסט מהבלוג הישן, אז בנסיון לשמר את סיפורי הטיפוס הישנים, כדי שלא ילכו לאיבוד, אני מעלה שלשה פוסטים על שני הרים בצרפת, מנסיעת טיפוס של קיץ 2009… הרי כולם יודעים שנסעתי לטפס בהרי צרפת (והרי לכם משחק מילים) הקיץ. אז הנה, אני מספר קצת על מה שהיה. היו כמה הרפתקאות, ולכן אני אמרח את זה על מספר פוסטים. (בסוגריים – לאלה שאינם מטפסים, למונחים המקצועיים, יש קישורים לאנציקלופדיה של הטיפוס). ובפרק הראשון – מונט-איגווי (Mont Aiguille). פירוש שמו…

Read More Read More

כמו שנורית אמרה לי – אז כל החורפים האלו שבזבזת בדרום אירופה בחיפושים אחרי איזה מפלון שאולי חצי קפא… השנה, החלטתי שעם פרטנר, בלי פרטנר – אני נוסע לבדוק את העמק של רוקאן. זה משהו ששמעתי עליו כבר ממזמן, וכבר שנים שאני מנסה לשכנע את יואל לנסוע איתי. והשנה – אחרי הנסיעה הסופר-מוצלחת שהיתה לי עם אודי לדולומיטים, החלטתי להפעיל עליו את תותחי השכנוע הכבדים. היה קשה, אבל היה שווה! אודי הצטרף, ואז גם בנג'י ועדו חברו אלינו, ואז עוד…

Read More Read More