אני איש של מיורה. כבר עברו אצלי לפחות עשרה זוגות. החזקתי לפחות שלשה זוגות בכל רגע נתון: זוג סופר צמוד לפייסים קשים, זוג במידה גדולה יותר למסלולי מולטיפיץ' ארוכים בהרים, זוג שזרוק באוטו תמיד למקרה שאני עובר ליד קיר טיפוס בלי תכנון… נראה לי שהבנתם את הרעיון.

לכן, כשמטיו, היבואן של סקראפה שאל אותי למה אני לא מטפס עם נעליים אחרות (הוא התכוון – שהוא מביא) התשובה היתה ברורה: לא נראה לי שמשהו יכול להחליף את הנעל אול-אראונד שאני כלכך רגיל אליה.

מסתבר שהמעצב והמתכנן של המיורה, היינץ מריאצ'ר (Heinz Mariacher), עבד הרבה שנים בלה ספורטיבה. הוא עיצב להם דגמים מיתולוגיים כמו המיתוס (ראיתם מה עשיתי כאן?) ואת המיורה ועוד דגמים מוכרים. אבל בשנים האחרונות הוא קצת היה מתוסכל שלא נתנו לו לתכנן נעל חדשה. היו לו המון רעיונות איך לשפר את הדגם הישן (זה דגם בן למעלה מעשור) אבל אמרו לו שזה לא נכון להחליף סוס מנצח…

הוא עבר לסקארפה, שם נתנו לו יד חפשית מבחינת גיזרה, חומרים, תהליך ייצור ושיטות הדבקה. מה יצא? יצא אינסטינקט VS.

קיבלתי זוג לנסיון, ובחודש האחרון טיפסתי בהן על פייסים של גיר בעין פארה ובשילת, על מצוקי גנייס, שיסט וגרניט בשאמוני (באלפים הצרפתיים), על דולומיט בדולומיטים (בצפון איטליה), על גרניט לא כמו של שאמוני בואל די אורקו (גם באיטליה) ולסיום על גרניט אדום בסיני. הכתבה הקטנה הזו תהיה פירוט של הנסיון שלי עם הנעל.

בנסיון ראשון ההתאמה לרגל היתה מושלמת. הנעל לוחצת, אבל לא כואבת. יש לה גרב פנימית שמחוברת ללשון גם מבחוץ וגם מבפנים. המבנה של הנעל הוא הברקה של ממש. היא מספיק קשיחה כדי לתת תמיכה לרגל על אדג׳ים קטנים, אבל הסוליה הדקה (3.5מ״מ) מאפשרת תחושה מדוייקת של פני הסלע ויחד עם החיכוך המעולה של הגומי של ויברם, הנעל עומדת על כל דבר. באמת – על כל דבר.

הרצועה האלכסונית שמעל העקב (זו המצאה ותיקה של מריאצ׳ר, שהפכה לסטנדרט בנעלי טיפוס רציניות) מחזיקה את הנעל במקום גם בנעילות. התוספת של גומי מעל החלק הקידמי הופך את הנעל לכזו שגם מתאימה לנעילות מוזרות בחריצים וגם נותנת אקסטרא חיכוך בנעילות בוהן מעבר לפינות, וכו׳.

אחרי יומיים שלשה של טיפוס רצוף, התחלתי להרגיש את הלחץ המוכר של נעלי טיפוס. ביום הראשון לא הייתי צריך להוריד את הנעל בכלל. זה היה על מסלול ארוך בדולומיטים, והיה כיף להמשיך ככה כל היום. ביום השני זה היה לוחץ מדי אחרי ארבעה פיצ׳ים. ביום השלישי – כל שני פיצ׳ים הייתי ממש חייב להוריד את הנעל. בימי טיפוס ספורטיבי זה לא הפריע בכלל…

מבחינת סגנונות טיפוס, הנעל תפקדה מצויין גם בצעדי חיכוך (בגרניט – ברור, אבל גם על דולומיט וגיר), גם בנעילות בחריצים (בגרניט ובדולומיט) והכי מרשים היה על קרימפים קטנים באורקו ועל הפייסים בעין פארה. בסך הכל – הנעל לא החליקה אפילו פעם אחת בחודש האחרון!

בקיצור – האינסטינקט VS מוכיחה שאפשר להתעלות אפילו על נעל מעולה. היא נוחה מאד, עובדת על מגוון של סגנונות טיפוס וסוגי סלעים. הייתי שמח להגיע איתה לפייסים של ורדון ולבחון אותה שם – אולי בקיץ הבא. אני עברתי נעל! ואני ממליץ עליה בחום.

קצת קישורים:
על היינץ מריאצ׳ר והקריירה שלו כמעצב נעלי טיפוס