בניית מסלולים

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בניית מסלולים, ובמיוחד מסלולים טובים, היא אמנות יותר משהיא אומנות. בניית מסלולים טובים דורשת זמן, מחוייבות והשקעה.

בניית מסלולים על קירות טיפוס נעשית בדרך כלל מן הרצפה ובכיוון למעלה. המסלול תמיד יצא יותר טוב אם תטפס אותו תוך כדי בנייה, או לפחות תעבור על הצעדים והסיקוונסים. בנוסף, זה ברור שהשראה ודמיון הם מרכיבים חזקים בבנייה של כל מסלול, כדאי להקשיב לדעות של אחרים ואפילו לשנות את המסלול, במידת הצורך.

חשוב שבונה המסלול יכיר את עצמו כמטפס, את הסגנונות והצעדים שהוא טוב בהם, ואחרים שבהם הוא פחות טוב. חשוב להכיר גם את רמת הטיפוס שלו בכל מיני סוגים של צעדים, וגם בהשוואה לאחרים שיטפסו את המסלול.

יש מספר רב של בעיות שאפשר להכניס במסלול, אפילו במסלול קצר. צעדים דינאמיים, צעדים עדינים, רצפים טכניים וקטעים כוחניים. מסלול מעניין משלב מספר סגנונות של קשיים בתוך המסלול.

סוגים של מסלולים

מסלולים לאימון

מסלולים לתחרויות

מסלולים לפעילות חפשית

התחלה

יש המון דרכים לבניית מסלולים, ומספר הגישות דומה למספר בוני המסלולים. יש כמה רעיונות שעוזרים להתחיל מסלול חדש.

אפשר לגשת לבניית המסלול עם רעיון. הרעיון יכול להיות טכניקה מסויימת (ליי-באק, אחיזה תחתית או צעד דינאמי, למשל). זה יכול גם להיות סוג של אחיזה (פוקטים, קרימפים, סלופרים). אפשרות אחרצת היא להתחיל בהעתקה לא מדוייקת של סיקוונס של צעדים ממסלול שאתם מכירים ואוהבים על סלע.

אפשרות אחרת היא לתת למקריות להתחיל לכם את המסלול. מפזרים מספר אחיזות על הקיר באופן אקראי. מנסים את הצעדים ומתקנים את הרמה על ידי שינוי הזווית והחלפת האחיזות.

צעדים/סיקוונסים יותר קשים

שתי הדרכים הברורות להפוך צעד או סיקוונס ליותר קשה הן להקטין את האחיזות, או להרחיק אותן זו מזו. אלה הם שני כלים מצויינים, אבל הם לא היחידים. אפשר לחשוב על זה, שהצעדים ה"יפים" וה"כיפיים" ביותר הם אלה שאי אפשר לעשות אותם פשוט בלמשוך חזק. חפשו צעדים שמצריכים טכניקה מסויימת ומדוייקת, ורק היא תפתור את הצעד.

  1. כלי פשוט נוסף הוא הכיוון של האחיזה, האוריינטציה שלה במרחב. סיבוב של אחיזה דורש פעמים רבות שינוי קיצוני בתנוחת הגוף. ליי-באק או גאסטון, משיכה או אנדרקלינג, כל שינוי כזה משפיע לא רק על התנוחה הזו, אלא על כל הסיקוונס. הוא משנה את הכיוון ממנו צריך להיכנס אל האחיזה (ביחס לאחיזה הקודמת) ואת הכיוון בו צריך לצאת ממנה (אל האחיזה הבאה).
  2. אם יש "פיצ'רים" לקיר, נצל אותם. שימוש בפיצ'רים מכריח את המטפס לחשוב ולהיות יצירתי. אפשר להשתמש בפינות פנימיות (אופן בוקים, או חיצוניות (ארטים, סלופרים, אפילו החורים של הברגים והחיבור של הפלטות עשויים להשפיע. מסלולים כאלה, עם קטעי טיפוס ללא אחיזות, מכריחים את המטפס לחשוב אחרת וסגנון הטיפוס הופך להיות פחות "מאחיזה לאחיזה". חוץ מזה, עם קצת מזל, אולי מישהו ימציא טכניקה חדשה. שים לב: שימוש בפיצ'רים הוא לא כלכך טוב למסלולי תחרויות כי זה נותן יתרון משמעותי ל"מקומיים".
  3. ניתן לשנות את הסיקוונס בצורה משמעותית על ידי תכנון המיקום של אחיזות רגליים. אחיזת רגל הממוקמת באופן מדוייק, יכולה לשנות את תנוחת הגוף ולאלץ שימוש בטכניקה שבוחר בונה המסלול. העדף תמיד אחיזות רגלים שאנין ממוקמות בצורה נוחה, אלה גבוהות מדי, בצד או שאינן טובות בכיוון מסויים.

כמה שיקולי בטיחות

  1. שים את ההקלפה הראשונה, ואפילו השניה, במקום נמוך מספיק, ועם אחיזת הקלפה נוחה (ביחס לקושי של המסלול).
  2. המנע מבנייה של צעדים דינאמיים שבהם המטפס נדרש לעבור פינה, עלול להחבט בקיר נגדי או לדפוק את הברך על פינה או על אחיזה.
  3. היזהר מתנוחות שמפעילות עומס רב על מפרקים וגידים, ועלולות לגרום לפציעה. קרימפים קטנים, גאסטונים גבוהים, פוקטים של אצבע אחת והפלות ברך קיצוניות הם מספר דוגמאות לצעדים עם פוטנציאל גבוה לפציעות. הסיכון גבוה עוד יותר ובאופן מיוחד אם התנוחה נדרשת בסופו של צעד דינאמי, שמעמיס את הגוף, המפרקים והגידים באופן דינאמי.
  4. בנה מסלולים המתאימים למשתמשים. מסלולים קשים מדי עלולים לגרום לפציעה עקב נסיונות חוזרים ונשנים.
  5. שים את כל האחיזות כך שהן צמודות לקיר ללא רווח, על כל השטח שלהן.

לא גמור...


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...