אראמיד
'אראמיד, המוכר בעיקר בשם קבלר או טכנורה, הוא חומר מממשפחת האמיידים המשמש, כמו חומרים אחרים, לייצור חבלים. כמו ניילון ודיינימה גם והוא כולל בתוכו את אותה שרשרת הפחמנים האופיינית למשפחה. הוא פותח על ידי חברת "Dupont" (שהמציאה גם את הניילון 6.6). לאראמיד יש שני שמות מוכרים: קבלר, שנזכר כבר, ונומקס. מנומקס מייצרים מוצר (בד), חסין אש שמשתמשים בו לציוד כיבוי, סרבלי טייסים, כפפות ואפילו סרבלים לנהגי מרוצים.
קבלר מיוצר בשני מופעים: לוחות וסיבים. לוחות משמשים באפודי מגן נגד כדורים, בציוד טיולים (נעלים, תרמילים וכוד) ועוד. הסיבים משמשים לאריגים שונים ולייצור חבלים חזקים ועמידים בפני שחיקה.
במצבו הסיבי נראה קבלר קצת כמו צמר גפן צהבהב וקריע. אבל כאשר מלפפים כמה סיבים יחד נוצר חבל דק אבל חזק להפליא. תוצאה זו נוצרת בשל המשיכה המאוד חזקה בין גבישי החומר הנוצרים כאשר מאחדים כמה סיבים לצרור אחד. לפוליאמיידים יש שתי צורות אפשריות למולקולה, בדומה למבנה סימטרי ואנטי-סימטרי.
שתי המולקולות דומות פרט לצורה שלהן. המולקולות יודעות להתהפך ולהתיישר, תהליך זה יוצר חיכוך. עקב כך נוצרת אנרגיה מסוימת אשר משפיעה על חוזק הקשרים וגורמת לסיבים להיות מאוד חזקים, וזאת אפשר לראות בכך שכדי להפריד או לקרוע את הסיבים דרושה אנרגיה גבוהה יותר מאשר לקרוע את אחד מהחומרים שנכתב עליהם קודם. לסיבי קבלר טמפרטורת היתוך גבוהה (500-900°C) והוא אינו ניתך אלא מתפורר.
זהו חומר קשה מאוד ולא אלאסטי ולכן הוא כמעט ולא יכול לבלום אנרגיה, ולכן לא שימושי לטיפוס. הקבלר גם נחלש מאד בכיפוף בקשרים, ולכן הוא גם לא מאד שימושי בגלישה. ניתן להשתמש בו לצורכי תעשייה או בניית אומגות וכתחליף לכבלי מתכת, במיוחד שימושים שאינם מצריכים דינאמיות וכיפוף של החבל.
שימוש נוסף בקבלר הוא ליצירת רצועות שניתן להספיג אותן בחומר דליק, ולהדליק אותן. משתמשים ברצועות כאלה לג'אגלינג עם אש.
קישורים חיצוניים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
