חריצים
חריץ או סדק (באנגלית: crack, בצרפתית: fissure) הם מאפיין נפוץ במסלולי טיפוס והם מופיעים בכל סוגי הסלע כמעט. סדקים מספקים קו של עגינות וגם אחיזות, ומובילים באופן טבעי את מהלכם של מסלולים רבים. והם "מזמינים" את המטפס לפתוח לארכם מסלול. מסלולים רבים עוקבים אחרי קו סדק או מערכת חריצים.
מטפסי פייס מובהקים שונאים טיפוס חריצים. לעומתם טוענים מטפסי הסדקים כי: "לטיפוס סדקים יש טעם נרכש, כמו לשתות בירה. בשתיים שלוש הפעמים הראשונות עושים את זה בשביל החבר'ה, ואחר כך לומדים לאהוב את זה". אין ספק כי טיפוס סדקים הוא שונה מטיפוס פייס, לפעמים הוא כוחני יותר, ולפעמים הרבה פחות, והוא מחייב שימוש בגוף בצורה אחרת לגמרי.
סדקים בעלי דפנות מקבילות הם אופיינים לסוגי סלע כמו גרניט ואבן חול. יש בהם סדקים ישרים וארוכים (לפעמים לאורך פיצ'ים רבים) וטכניקה של טיפוס חריצים היא שימושית ביותר. סדקים מופיעים בכל סדר גודל שהוא, החל בסדקים שהם צרים מכדי שאפשר יהיה להכניס לתוכם אצבע, וכלה בארובות שרוחבן גדול ממוטת הידיים והרגליים של המטפס. יש טכניקות טיפוס שונות לחריצים בגדלים שונים. נהוג לחלק את הסדקים לקבוצות על פי רוחבם ויש טכניקות טיפוס שונות לכל קבוצת סדקים. ההפרדה בין טכניקות טיפוס פייס וטכניקות טיפוס סדקים היא מלאכותית כמובן, ובעולם האמיתי משתמשים בצורה מעורבת בטכניקות כאלה וכאלה.
הטכניקה הכללית המשמשת לטיפוס חריצים היא נעילות או ג'אמינג. הנעילות מתחלקות לשני סוגים עיקריים. הראשון הוא שימוש באיבר של הגוף, כמו מפרק למשל, בתוך חריץ שרוחבו משתנה כאחיזה (lock). לדוגמה, חריץ שרוחבו בחלקו העליון גדול ובחלקו התחתון הוא צר מרוחב כף היד. בחריץ כזה ניתן לעיתים להשתמש כאחיזה.
הסוג השני הוא נעילה תוך שינוי מצב של האיבר הנמצא בתוך הסדק ומתבססת על חיכוך עם דפנות החריץ ולכן מתאימה גם לחריצים שרוחבם בערך קבוע (jam). למשל, כף יד המוכנסת אנכית לתוך חריץ ואז מסובבת למצב כמעט אפקי. בסוג זה של נעילות חשוב לבצע את הנעילה עצמה לאט, כך שלאיבר הננעל תהיה ההזדמנות למצוא את המקום בו הנעילה טובה ביותר. בסדקים בפינה ניתן להשתמש כאחיזה צידית, לשתי הידיים, ועוד אחת ועוד אחת, עד למעלה.
גם ליי-באק היא טכניקה שימושית מאד בסדקים בגדלים שונים, בעיקר בפינות, אבל לא רק...
קישורים חיצוניים
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
