גיוס שרירי

מתוך Climbing_Encyclopedia
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גיוס שרירי או גיוס יחידות מוטוריות הוא אחד משני המרכיבים של כוח מתפרץ, וכפי הנראה - החשוב שבהם. כוח מתפרץ (למעשה - הספק) הוא היכולת להפיק כמות גדולה של עבודה בזמן קצר. יכולת זו תלויה במספר סיבי השריר המתכווצים באותו זמן בדיוק. כלומר, שעל הכוח המתפרץ משפיעים שני דברים:

  1. כמות סיבי השריר הקיימים בשריר המופעל. זהו גודל השריר, או יותר מדוייק - שטח החתך של השריר.
  2. היכולת של העצבים הנותנים את הפקודה לסיבי השריר לתת את פקודת ההתכווצות לכמה שיותר סיבי שריר ביחד. זו בעייה של תזמון עצבי - וזהו הגיוס השרירי. מספר סיבי השריר מתוך הקיימים "מתגייסים" כדי לבצע את הפעולה.

לטיפוס, עדיף בהרבה לשפר את הגיוס השרירי מאשר את מספר סיבי השריר הקיימים. כל גידול במספר תאי השריר מביא לגידול במסת השריר, ולכן במסת המטפס. מכיוון שגידול כזה משפר את חוזק השריר, אבל מוריד את החוזק היחסי של המטפס - זה לא יעיל.

שיפור בגיוס העצבי מאפשר להפיק יותר הספק משריר באותו גודל ולכן יעיל הרבה יותר.

איך משפרים את הגיוס השרירי?

מכיוון שהגיוס השרירי הוא בעיקרו יכולת עצבית, השיפור בגיוס שרירי הוא למעשה סוג של למידה.

בעוד גידול במסת השריר דורש זמן רב, ושינוי תזונתי מתאים (יותר חלבונים, למשל), השיפור ביכולות העצביות הוא מהיר ביותר. נסו צעד דינאמי שהוא בדיוק מחוץ לטווח שלכם עשרים - שלושים פעם באותו אימון ותראו שבתוך רבע שעה או עשרים דקות תוכלו לראות שיפור משמעותי ביכולת שלכם. בעיקרון - זהו האימון לגיוס שרירי.

קריאה נוספת


תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...