אנדרו אירווין
אנדרו אירווין (Andrew "Sandy" Irvine, נולד ב-8 באפריל 1902, נפטר ב- 8-9 ביוני 1924), שכונה "סאנדי", היה מטפס הרים בריטי, שהשתתף במשלחת הבריטית השלישית לאברסט, בשנת 1924. הוא ושותפו ג'ורג' מאלורי נעלמו במהלך הטיפוס על ההר מן הצד הצפוני (טיבט). יש הסבורים שהם היו על הפסגה לפני אדמונד הילארי וטנזינג נורגיי.
אנדרו אירווין היה בן 22, והיה תלמיד מוכשר להנדסה באוניברסיטת ספיצברגן. הוא היה שקט ורגיש גדל גוף ובכושר מעולה. בשנת 1919 רכב עם אופנועו לפסגת הפואל גראץ' ( Foel Grach), הר בגובה כ-1000מ' בוולש, והפתיע שם זוג מטיילים: נואל אודל ואשתו. אותו נואל אודל היה לאחר חמש שנים המנהיג של המשלחת לאברסט שאליה הצטרף אירווין.
כישוריו להנדסה היו מובהקים. בזמן מלחמת העולם הראשונה, בעודו תלמיד בית הספר, הוא שלח למשרד המלחמה הבריטי שרטוט מפורט של מתקן שמאפשר למכונת יריה המורכבת על מטוס, לירות בין להבי המדחף של המטוס מבלי לפגוע בלהבים עצמם. זו היתה אחת הבעיות ההנדסיות המסובכות של התקופה, ולאחר שנפתרה (אם כי לא על ידי אירווין) היא אפשרה לחיל האוויר הבריטי להשיג עליונות אווירית מובהקת.
במהלך המשלחת הוא השתמש בכשרונו לתיקון ושיפור מערכות הנדסיות כדי לשפר במידה רבה את מערכות החמצן שהיו למטפסים והפך מומחה לציוד נשימה. אף על פי שלא היה לו ניסיון בטיפוס לגבהים כאלה, הוא הצטרף לג'ורג' מאלורי, שהיה בן 38 ומטפס מנוסה. לאחר שהשתתף כבר בשתי משלחות קודמות לאוורסט, מאלורי הגיע למסקנה שללא חמצן, הסיכויים להצליח קלושים.
בבוקר ה-6 ביוני יצאו מאלורי ואירווין מן האוכף הצפוני. בגובה של 7050מ'. הם תכננו לטפס עוד שלושה ימים. מאלורי ואירווין נראו בפעם האחרונה בשעה 12:50, ב8 ביוני. מנהיג המשלחת, נואל אודל (Noel Odell) ראה אותם כשהעננים התפנו לרגע. הם היו מתחת לאחד הקטעים התלולים שעל הרכס (ה"מדרגות") והוא אמר שנראו "מתקדמים במרץ" ("going strongly for the top"). הוא היה בטוח שהם יגיעו אל הפסגה. לאחר זמן קצר חזרו העננים לכסות את ההר ומאלורי ואירווין לא נראו עוד.
נואל אודל, גם חשב שראה את מאלורי בקרבת הפסגה לרגע קצר, אך בשל הערפל לא יכול לדעת אם הוא התקדם אל הפסגה או ממנה. השאלה אם הם הגיעו לפסגה או שנהרגו בדרך אליה היתה ועודנה תעלומה.
רק בשנת 1960 הצליחה משלחת סינית להגיע לפסגה במסלול שעשו מאלורי ואירווין. המדרגה השניה, מצוק תלול למדי בגובה 8500מ', בערך, מהווה אתגר טיפוס ממשי ביותר. ללא הסולם שנמצא שם היום, לא סביר שהם הצליחו לטפס קטע של 18מ', בדירוג 6b, בגובה כזה.
בשנת 1933, 9 שנים לאחר היעלמותם של מאלורי ואירווין נמצא גרזן הקרח של סאנדי אירווין בגובה 8573מ' על ידי פרסי ווין-האריס (Percy Wyn-Harris) מטפס הרים בריטי נוסף. כלומר, כ-300מ' מתחת לפסגה. מכיוון שאיש לא היה כה גבוה על ההר לפני 1933, הסבירות שזהו גרזן הקרח של מאלורי או של אירווין היא גבוהה. בשנת 1975 דיווח מטפס סיני (Wang Hung-bao) על כך שהוא ראה גופת מטפס בגובה מתחת לגרזן הקרח, והסברה המקובלת היתה שזוהי גופתו של אירווין. הוא מת יום לאחר שסיפר על כך במפולת שלגים.
משלחות החיפוש
בשנת 1986 יצאה משלחת במטרה להגיע ל"מרפסת של 8200". המשלחת נאלצה לסגת בגלל מזג האוויר וחזרה בידיים ריקות, מלבד עדות אחת. הם פגשו את שכנו לאוהל של המטפס הסיני שדיווח על כך שראה גופה. התברר, שלמרות ההכחשות הרשמיות הסיניות, כנראה שכן, וואנג אכן סיפר לחבריו למשלחת שראה גופה של מטפס מערבי.
בשנת 1999 יצאה משלחת במטרה לשפוך מעט אור על התעלומה. בראשות המשלחת עמד אריק סימונסון (Eric Simonsons). הם ערכו חיפוס על פי הנחיותיו של יוכן המלב (Jochen Hemmleb), שהוא היסטוריון של האברסט, נמצאה גופה בגובה 8155מ', על הפייס הצפוני. התברר שזוהי גופתו של מאלורי. מאלורי נמצא עם רגל שבורה, פגיעות בגולגולת (כנראה מגרזן הקרח שלו עצמו), וידיים פרושות לרווחה, כאילו ניסה לבלום נפילה. על פי הממצאים השונים של המשלחת ניסו לברר את הסיפור המדוייק של הנסיון הזה, שעדיין נחשב לאחת התעלומות הגדולות של טיפוס ההרים.
משלחת נוספת יצאה בשנת 2004, והגיעה למסקנות (הספקולטיבית למדי) שהם אכן הגיעו לפסגה, אך נהרגו בדרכם למטה.
הטענה שמאלורי ואירווין אולי היו על הפסגה ונפלו בדרך למטה נסמכת על שתי עובדות:
- בתו של מאלורי טענה שהוא תמיד נשא על גופו תמונה של אשתו, והתכוון להשאיר אותה על פסגת האברסט. התמונה לא היתה על הגופה כשהיא נמצאה. מכיוון שהגופה והבגדים היו השתמרו במצב מצויין, העדר התמונה מרמז שאולי הוא היה על הפסגה והשאיר אותה שם.
- משקפי השלג של מאלורי היו בכיס המעיל שלו, כשנמצא. זה מראה שהוא כפי הנראה נהרג בלילה. הפרש השעות מרמז על כך שהוא ואירווין פנו בדרך למטה בשעת יום מאוחרת מאד, אפילו בערב. אילו לא היו על הפסגה, לא סביר שהיו נמצאים בדרכם למטה בשעת לילה.
גופתו של אירווין לא נמצאה. גם המצלמה שהם לקחו איתם אל ההר לא נמצאה מעולם.
תגובות מפי חבריו של אירווין
- לאחר שנודע על היעלמותם של אירווין ושל מאלורי, ידיד של המשפחה כתב: "אי אפשר לדיין את סאנדי מרוצה משהייה שקטה בבריכה רגועה, הוא היה מסוג האנשים שחייבים לשחות נגד הזרם, להיאבק בו, ואפילו, אם כך נגזר, לזנק אל התהום".
- ארנולד לון, ידידו של אירווין, כתב: " אירווין לא חי חיים ארוכים, אך הוא חי אותם היטב. אל תוך חייו הקצרים הוא השכיל לדחוס כמות גדושה של פעילות ששיאה היה שנתו האחרונה, שנה שבמהלכה חתר בסירה המנצחת באוקספורד, ביקר בספיצברגן, התאהב בסקי וגם - אולי - כבש את האברסט. האנגלים אוהבים לחיות חיים טובים יותר מאשר לחיות חיים ארוכים".
קישורים חיצוניים
- האם מאלורי ואירווין היו על הפסגה?
- החיפוש אחר אנדרו אירווין, חלק ראשון
- החיפוש אחר אנדרו אירווין, חלק שני
- החיפוש אחר אנדרו אירווין, חלק שלישי
- משלחת המחקר של 2004 ומסקנותיה
תרמו לדף זה: מיכה יניב ואחרים...
